16 סבתות שוחררו עד כה משבי החמאס, כמעט כולן בנות יותר מ-70. הדאגה לחטופים ליוותה את כל בני המשפחות בימים האחרונים, אך הדאגה לחטופים המבוגרים - אלה שנעזרים בתרופות וטיפולים רפואיים ביום-יום - הייתה גדולה פי כמה. הצלב האדום לא העביר להם תרופות כפי שסיפרו ילדיה של אלמה אברהם, שאושפזה במצב קשה עם שחרורה, אך מצבה השתפר בצורה ניכרת. אלמה, ושאר הסבתות הקיבוצניקיות, הוכיחו כמה כוח וחוזק יש להן.
את תמונתה של יפה אדר בת ה-85 נחטפת על קולנועית מניר עוז, הקיבוץ שהקימה, לא ניתן היה לפספס. גם בסיטואציה שכזו אדר נותרה שלווה, ואפילו מחוייכת. בהתחלה החלה שמועה שאולי היא לא מבינה מה קורה סביבה בשל דימנציה, אך עד מהרה בני משפחתה הבהירו - סבתא יפה צלולה מתמיד ואישה חזקה במיוחד.
גם בשובה ארצה הפגינה אדר חוסן כשביקשה להגיע לעצרת בכיכר החטופים במוצאי שבת, יממה בלבד לאחר ששוחררה מהשבי. בני משפחתה ייצגו אותה בעצרת, וביניהם נכדה אלון, שאמר בנאומו: "סבתא שלי ביקשה כבר הערב להגיע לעצרת לתמוך וחשבנו שזה עדיין מוקדם. אבל אני בטוח שסבתא שלי מסתכלת וגאה, בי ובכם ובעם המדהים שלנו, ומבקשת שתעזרו לנו להחזיר את כולם עכשיו". אמש שוחררה אדר מבית החולים וולפסון לצליל מחיאות כפיים של אנשי הצוות הרפואי.
עדינה משה (72) נחטפה מביתה שנמצא גם כן בניר עוז, לאחר שחזתה ברצח בעלה האהוב סעיד. כשהיא שבה ארצה סיפר שר הבריאות אריאל בוסו שכשנפגש עימה בבית החולים וולפסון היא סיפרה על ויכוח שניהלה עם המחבל במעמד השחרור, וביקשה ממנו שישחרר במקומה אישה אחרת - מבוגרת ממנה ובמצב פחות טוב.
האמירה ההירואית הזאת - מאישה שאיבדה את ביתה שנשרף כליל, את בן זוגה וחברה הטוב ביותר, ולאחר שהוחזקה בתנאים קשים מאוד - מסמלת את גבורתה. כשהיא לוותה על ידי המחבלים אל הצלב האדום אחד מהם הושיט את ידו על מנת להציג למצלמות שהוא מסייע לה והיא בתגובה נתנה לו פליק ביד באדישות - מסרבת לשתף פעולה עם ההצגה של חוטפיה.
כשעדה שגיא (75) נחטפה, היו בביתה סימני דם ומאבק - היא נלחמה בחוטפיה. ביתה נוית סלע כינתה אותה "פנתרה", והבהירה: "היא אישה חזקה, אבל היא בת 75. יש לה אסטמה והיא צריכה משאפים. אם טיפלו בפצעיה ודואגים לה למשהו מבחינת האסטמה אז אני בטוחה שהיא עושה שם חיל. היא הייתה גם חובשת בצבא, אישה מיוחדת". אמש שוחררה שגיא משבי חמאס, ובני משפחתה התרגשו לראות אותה צועדת על הרגליים, זקופה.
יוכבד ליפשיץ ונורית קופר הן החטופות המבוגרות הראשונות ששוחררו מהשבי, ביום ה-17 למלחמה. בעליהן עדיין מוחזקים בידי חמאס. בהצהרה לתקשורת שהעניקה ליפשיץ לאחר ששבה לישראל היא אמרה בין היתר כי "שכבתי על הצד כשלקחו אותי על אופנוע, הכו אותי במקלות. לא שברו לי את הצלעות, אבל הכאיבו לאזור הזה מאוד וזה הקשה לי מאוד על הנשימה. ככה עד שהגענו למנהרות, ושם הלכנו קילומטרים מתחת לאדמה הרטובה. הן נראו כמו קורי עכביש".
הערב עדכן אורי רביץ, בנה של אלמה אברהם, שחזרה מהשבי במצב קשה כי "על פי חוות דעת של הרופאים עוד שעה או שעתיים היא לא הייתה שורדת. היא הייתה מונשמת ומורדמת. היא הגיעה עם מדדים נמוכים, חום גוף של 28 מעלות, דופק של פחות מ-40, לחץ דם ברצפה. למעשה הייתה בקריסת מערכות. היום היא מקבלת תמיכה כדי לייצב את לחץ הדם שלה. היא בהכרה, מגיבה, מזהה אותנו. מתקשרת. היא לא מסוגלת עדיין לנהל שיחה, אבל אנחנו יודעים שהיא איתנו, מזהה אותנו. מצליחה לדבר, מצליחה לאכול קצת. מאד בעדינות, אבל היא יצאה מכלל סכנה".
עוד שוחררו הסבתות רותי מונדר, מרגלית מוזס, חנה קציר, אביבה סיגל, חנה פרי, דיצה היימן, אופליה רויטמן, שושן הרן, קלרה מרמן ואירנה טטי, ששוחררה הערב.
