אין שום סיכוי שהערבים, או אלה שבהמשך הפכו לפלסטינים, יבקשו סליחה על הטבח האכזרי בחברון ב-1929, שבו נרצחו 67 יהודים, ובתוכם גם נשים וילדים. וגם לא על רצח 400 יהודים בתקופת המרד הערבי הגדול. וגם לא על הטבח האכזרי בבגדד, הפרהוד, בניצוחו ובעידודו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, שבו נרצחו לפחות 179 יהודים, ורכוש אדיר נבזז. וגם לא על אינספור מעשי טבח, טרור ורצח יהודים, במדינות ערביות ובפלשתינה המנדטורית, וגם לא על אינספור מעשי רצח וטרור בהמשך. להפך. רצח יהודים גורר, פעמים רבות, חגיגות וחלוקת סוכריות.
ולמרות זאת – טוב עשה נשיא המדינה יצחק הרצוג שהלך לכפר קאסם וביקש סליחה. משום שבמסגרת המאבק היהודי-ערבי, שהפך לעימות ישראלי-פלסטיני, נעשו גם טעויות מהצד היהודי. נכון, הרבה פחות מעשי טרור. הרבה פחות מעשי רצח. הרבה פחות פגיעות מכוונות באזרחים. אבל גם זה קרה. טבח כפר קאסם הוא כנראה אחד מהחמורים. חיילים "מילאו פקודה", שבהמשך קבע בית המשפט שהם היו אמורים לדעת ש"דגל שחור מתנוסס מעליה", ולכן הם לא פטורים מאחריות.
קודם כל מדובר במוסר לאומי. רצח הוא לא דרכנו ולא טבח ולא פגיעה בחפים מפשע. וגם קמפיינים של שונאי ישראל, אז והיום, לא ישנו את העובדה שישראל פוגעת בחפים מפשע פחות מכל מדינה אחרת שמצויה בעימות דומה. וכדי שזה יקרה פחות – אין צורך בהסתרה ולא בטיוח.
כשנודע לנתן אלתרמן על פשע של הרג חפים מפשע, ככל הנראה בכפר דווימה, הוא פרסם את השיר "על זאת", שכולו גינוי לפשע. דוד בן גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון, חילק את השיר לחיילים
כאשר נודע לנתן אלתרמן, במהלך מלחמת השחרור, על פשע של הרג חפים מפשע, ככל הנראה בכפר דווימה, הוא פרסם את השיר "על זאת", שכולו גינוי לפשע ודרישה להעמיד לדין את הפושעים. דוד בן גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון, לא ניסה לטייח. להפך. הוא חילק את השיר לחיילים הלוחמים. זו לא דרכנו, הוא אמר להם. כך שהרצוג צועד בנעליו של בן גוריון, וגם של הנשיא לשעבר שמעון פרס, שביקר בכפר קאסם ב-2007, ואמר שמדובר ב"הרג נפשע", וגם של עוד נשיא לשעבר, רובי ריבלין, שהלך ב-2014 לכפר קאסם והשתתף בטקס לזכר הנרצחים.
כך שלא רק שאין שום בושה ולא חולשה בהבעת צער וחרטה, ואפילו לא בבקשת סליחה, אלא שיש כאן אמירה הכרחית, מוסרית ולאומית. אין שום צורך לנהוג כמו אלה שחוגגים מעשי טבח. להפך. גם בצד הערבי יש דוגמה של חרטה כנה ואצילית. זה היה המלך חוסיין ב-1997, שבעקבות הטבח בנהריים, שבו נרצחו שבע תלמידות יהודיות, קטע ביקור בספרד והגיע לישראל כדי לכרוע על ברכיו מול המשפחות השכולות ולהתנצל על הפשע. הבעיה עם הפלסטינים היום היא שהם אינם מסוגלים להיכנס לנעליו של חוסיין. אז מדוע שנשיא המדינה לא ייכנס לנעליו?
האם זה אומר שדרישת הרשימה המשותפת להנצחה בחוק של טבח כפר קאסם מוצדקת? לא. משום שהשר עיסאווי פריג' צודק. מדובר ב"סוחרי רגשות". אין להם עניין בצדק ולא במוסר אלא בעוד מניפולציה פוליטית. הרי הם אלה שמסרבים לקרוא לטרור טרור. הם אלה שמספקים הצדקות ל"מוקאוומה" (התנגדות, כלומר טרור). הם אלה שמזדהים עם רוצחי יהודים. הם האחרונים שיש להם זכות לבקש הנצחה. יש צורך בסליחה ובחרטה למרות העמדות של בל"ד. לא בזכותם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
