מותה של המלכה אליזבת השנייה מותיר מיליוני בריטים, צעירים ומבוגרים כאחד, מול מציאות שלא הכירו: העובדה שבמשך 70 שנה שלטה אליזבת בממלכה פירושה שרק מעטים מאוד מתושביה, בעיקר מי שמלאו להם יותר מ-75 או 80 שנה, מסוגלים לזכור עולם שבו מונהגת בריטניה על-ידי מלך אחר. היחסים בין הציבור הבריטי למלכה ידעו עליות ומורדות, אך לאורך כל שבעת העשורים היא נותרה סמל בלתי ניתן לערעור של הממלכה המאוחדת - סמל שהערב (יום ה') אבד.
ההודעה על מותה של המלכה אליזבת בערוץ BBC
(צילום: BBC )
22 צפייה בגלריה
עם בעלה הנסיך פיליפ אחרי נישואיהם. ב-2021 נפרדה ממנו בדמעות, לבדה, על הספסל בכנסייה
(צילום: AP)
22 צפייה בגלריה
עם המשפחה המורחבת, כולל הנסיך פיליפ והדוכסים וויליאם וקייט, ב-2017
(צילום: gettyimages)
המלכה אליזבת השנייה נולדה בלונדון ב-21 באפריל 1926, בתם הבכורה של מלך בריטניה ג'ורג' השישי לבית ווינדזור, ושל אליזבת בווס-ליון (Bowes-Lyon). בהיותה בת חמישה שבועות הוטבלה לנצרות בכנסיית ארמון בקינגהאם בשמה המלא, אליזבת אלכסנדרה מרי. ב-1936 הפך אביה של אליזבת ג'ורג' השישי למלך לאחר שאחיו, אדוארד השמיני, ויתר על כיסאו, וכך נעשתה אליזבת ליורשת העצר. לאחר השינוי במעמדה זכתה לחינוך קפדני ממיטב המורים הבריטים, ואמה פיקחה עליו מקרוב. החינוך החדש כלל לימודי משפט והיסטוריה של בריטניה, וכן לימודי שפות ומוזיקה.
בשנות מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד בעת ה"בליץ" בלונדון (הפצצות הצבא הגרמני על העיר בשנים 1941-1940), הורחקה אליזבת מבית הוריה בלונדון יחד עם אחותה, הנסיכה מרגרט רוז, ואת רוב זמנן העבירו השתיים בין טירת בלמורל בסקוטלנד, אותה טירה שבה הלכה היום לעולמה, לבין האחוזה המלכותית בווינדזור. בתחילת 1947 ביקרה עם הוריה בדרום אפריקה, ובסוף אותה השנה נישאה לפיליפ מאונטבאטן מיוון, בן דודה מדרגה רביעית, שזכה לתואר "הדוכס מאדינבורו".
ב-1951 הידרדרה בריאותו של אביה, המלך ג'ורג' השישי, ואליזבת החלה להופיע במקומו באירועים ממלכתיים. בפברואר 1952 מת המלך, ואליזבת ירשה את הכתר. טקס ההכתרה הרשמי של המלכה נערך ב-2 ביוני 1953 בכנסיית ווסטמיניסטר בלונדון.
לאחר שנעשתה למלכה ערכה אליזבת השנייה יחד עם בעלה פיליפ סיור בן שישה חודשים בכל מדינות חבר העמים הבריטי, וב-1957 ביקרו השניים בארה"ב ובקנדה. בשנת 1961 הגיעה גם להודו - ביקור ראשון של מלך או מלכת בריטניה בתת-היבשת ההודית זה 50 שנה. בשנת 1972 חגגו בלונדון המלכה ובעלה את חתונת הכסף שלהם, וב-1977 צוינו ברחבי בריטניה ויתר מדינות חבר העמים הבריטי 25 שנות מלכותה.
כשפורץ עם חץ וקשת חדר לטירת המלכה
לאליזבת השנייה ולבעלה פיליפ, שמת באפריל 2021, נולדו שלושה בנים ובת. בשנת 1948 נולד בנם הנסיך צ'רלס (הנסיך מוויילס), יורש העצר שיתמנה כעת למלך; ב-1950 נולדה בתם הנסיכה אן; ב-1960 נולד בנם השלישי, הנסיך אנדרו; וב-1964 נולד בן הזקונים של השניים, הנסיך אדוארד. אליזבת נודעה באורח חייה הפשוט ובעניין שגילתה, גם אם לא באופן רשמי, בענייני הממשל, לצד חובותיה המסורתיים לבית המלוכה. היא גם הייתה רוכבת סוסים מקצועית ובצעירותה אף השתתפה במרוצים.
אליזבת מלכה לא רק על בריטניה, אלא גם על 15 מדינות נוספות, בהן אוסטרליה, קנדה וניו זילנד. בסך הכול נחשבה למלכתם של 130 מיליון אנשים ברחבי העולם, ולאורך שנות כהונתה עברו תחת שרביטה 32 מדינות שונות. נוסף על כך כיהנה המלכה כראש חבר העמים הבריטי, שבו חברות 54 מדינות שהיו בעבר מדינות חסות בריטיות אך כיום נהנות מעצמאות, כגון הודו, סינגפור ודרום אפריקה.
בשני העשורים הראשונים למלכותה נחשבה אליזבת השנייה למעין מלכה-נעלמת – הציבור כמעט ולא ראה אותה בהופעות פומביות. ריחוק זה יצר בציבור ניכור מסוים כלפי בית המלוכה והוליד חרושת שמועות באשר למעשי המלכה. דווקא בעשורים האחרונים, ובמיוחד לאחר מותה בתאונת דרכים של הנסיכה דיאנה, שהיחסים העכורים בינה לבין המלכה עוררו ביקורת ציבורית על אליזבת, נעשה בית המלוכה פתוח יותר בפני הציבור: מדי יום הוא פרסם תמונות של המלכה מאירועים שונים ודיווח על פעילותה, ובכל קיץ פתח את שערי ארמון בקינגהאם למבקרים.
גם עם אסונות ואיומים על חייה התמודדה המלכה בשנות כהונתה. ב-1981, במהלך מצעד צבאי שנערך מחוץ לארמון בקינגהאם בעיצומן של המהומות החברתיות הקשות ביותר שטלטלו את בריטניה בכהונתה, ירה נער בן 17 שישה כדורים מאקדח דמה לעבר אליזבת השנייה. לאחר ששוטרים זינקו לעברה המשיכה המלכה בצעדה כאילו דבר לא אירע. עשור לאחר מכן, ב-1991, נאלצה להתמודד עם שריפה גדולה שכילתה חלקים שלמים של הארמון האהוב עליה בווינדזור. לפני פחות משנה, בדצמבר 2021, הצליח צעיר בריטי ממוצא הודי לחדור לטירת ווינדזור בזמן שהמלכה העבירה שם את חופשת חג המולד, והוא נתפס חמוש בחץ וקשת. אחר כך התברר כי התכוון לרצוח את המלכה כנקמה על טבח שביצעו בריטים בהודו לפני כ-103 שנה.
שעת התה, עם פטיפורים וסקונס
ב-2015 שברה המלכה אליזבת שיא היסטורי והפכה לאדם שמלך על בריטניה במשך פרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה. בעולם בתי המלוכה, שנחשב באופן מסורתי לפטריארכלי, קבעה אליזבת שיא נוסף כשהייתה למלכה-אישה המכהנת הכי הרבה זמן בתולדות העולם כולו. בתקופת מלכותה של אליזבת כיהנו בבריטניה לא פחות מ-15 ראשי ממשלה, והאחרונה שבהם, ליז טראס, נכנסה לתפקידה רק ביום שלישי האחרון, אז נפגשה עם המלכה בטירת בלמורל וקיבלה ממנה את המינוי לתפקיד.
גם אחרי שמלאו לה 90 הוסיף סדר יומה של המלכה להיות עמוס. מדי בוקר היא הייתה סועדת ארוחת בוקר אנגלית טיפוסית תוך כדי סקירת עיתוני היום, ולאחר מכן הייתה נפגשת בנפרד עם שני יועציה הבכירים ומנהלת עמם דיונים הנוגעים למדיניות הארמון בנושאים שונים. אחר כך היו נכנסים יועציה הפוליטיים, מצוידים בתיבות האדומות המפורסמות המכילות מסמכים רשמיים שממוענים למלכה מחברי בית הנבחרים, מהשרים ומראש הממשלה. היא הייתה מעיינת במסמכים וחותמת עליהם.
בשעות הבוקר המאוחרות נהגה המלכה להיפגש עם בעלי תפקידים ציבוריים חשובים, כגון שופטים. על פי הפרוטוקול, לכל פגישה כזו הוקצו 15 דקות, אם כי למלכה הייתה הסמכות להחליט על הארכה. אחרי מנוחת הצהריים נהגה המלכה לנסוע לאחד מ-450 האירועים הציבוריים שאותם פקדה מדי שנה, בהם אירועים של ארגוני צדקה שהיא שימשה כפטרוניתם. אחר הצהריים הייתה נוהגת להתפנות ללגימת תה מנחה, שלוּוה בפטיפורים ובסקונס.
בשעות הערב הייתה המלכה פוקדת לא פעם קונצרטים ואירועים אחרים, ולעתים הייתה מארחת מנהיגים לארוחות ערב בארמון. עד לא מכבר נהגה להיוועד מדי יום רביעי עם ראש ממשלת בריטניה לפגישה בארבע עיניים. עם זאת, בשנים האחרונות החל גילה המופלג של המלכה החל לתת את אותותיו, ואשתקד העבירה לילה שלם בבית חולים. מאז צמצמה את הופעותיה הפומביות, ובארמון בקינגהאם דיווחו שהיא סובלת מ"בעיות התניידות עתיות".
בחודשים האחרונים נאלצה המלכה לבטל את השתתפותה בעוד ועוד אירועים, והתרבו הדיווחים שהיא הולכת ונחלשת. היום בצהריים הסתמן שהסוף קרב: בית המלוכה מסר כי הרופאים "מודאגים" ממצבה הבריאותי של אליזבת השנייה, וכי היא נמצאת תחת השגחה. בני משפחתה נקראו לשהות ליד מיטתה, וצעד זה סימן לעולם שהמלכה נמצאת בשעותיה האחרונות. הערב הגיעה ההודעה הבלתי נמנעת: בגיל 96, נפרדים מאליזבת השנייה. אחרי 70 שנה, המלכה אינה עוד.
