משבר הזהות שפוקד אותנו בימים אלה מהדהד את המתח שבין הזהות היהודית של מדינת ישראל לבין זהותה הדמוקרטית. אזרחים רבים – בעיקר בציבור החילוני – סבורים שהאחת מאיימת למוטט תחתיה את האחרת, והתחושה היא שהמתח כה חריף עד שאפשר שמדובר במלחמה של ממש: בין זכויות האדם לעליונות יהודית, בין חירות לכפייה דתית, בין רוח המהפכה הצרפתית לזעם הקדוש של ממלכת הזוהר התנ"כית. ובמלחמה הזאת, כך סבורים רבים, חייבת להיות גם הכרעה.
אבל דוד בן גוריון – מנהיג היישוב, ראש הממשלה הראשון ובפועל אביה המודרני של האומה - מעולם לא ראה סתירה בין "יהודית" ל"דמוקרטית". הוא היה חילוני להכעיס, ולראיה, מי מכם שביקר בביתו בתל אביב ודאי נוכח לא הייתה בו ולו מזוזה אחת (למעט זו שנקבעה בדלת הכניסה לאחר מותו). יחד עם זאת, בן גוריון אהב את התנ"ך אהבה מופלאה. ספרייתו עמוסה לעייפה בספרי הגות ומסורת יהודית והוא האיש שקרא במעמד הכרזת המדינה כי ישראל "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" – וזאת לא כדי לרצות את נציגי הציבור החרדי והדתי, כי אם מתוך אמונה שלמה בדברים.
בן גוריון שאף להפוך את הפזורות היהודיות ברחבי העולם לחברה מערבית-דמוקרטית המבוססת על עקרונות נאורים. אולם את העקרונות האלו הוא לא ינק מארה"ב או מיבשת אירופה, אלא בעיקר מתוך כתבי הקודש, ובפרט מתוך התנ"ך; בראייתו, ערכי היהדות אינם עול או מכשול שיש להתנער מהם בדרך להקמת חברה דמוקרטית, אלא דווקא הבסיס הערכי וההצדקה החזקה ביותר לקיומה של חברה כזו.
בביקורו הראשון כראש ממשלה בארה"ב הוא טרח להזכיר שניצני הערכים הדמוקרטיים הופיעו קודם כל בערוגה שלנו, ב"ספר הספרים הנצחי", כבר לפני אלפי שנים: "אנו היינו הראשונים שהכרזנו על שוויונם של בני אדם ואמרנו שהאדם נברא בצלם אלוהים. המצווה הנעלה ביותר של עמנו הייתה 'ואהבת לרעך כמוך', ואת הפסוק 'כי גרים הייתם בארץ מצרים' אנו טבענו". ולדוגמאות אלו ניתן לצרף גם את עשרת הדיברות, החוקים הסוציאליים בתורה, חוק המלך ("לבלתי רום לבבו מאחיו"), דברי התוכחה של נביאי ישראל שהציבו את המוסר כעליון על הפולחן, הרהורי קהלת על משמעות החיים ועוד.
נכון, יש לתנ"ך גם צדדים אלגנטיים פחות. על כל "ברא אותם זכר ונקבה" מבראשית א' יש "עזר כנגדו" מבראשית ב'. אבל חשוב לזכור שהתנ"ך הוא לא ספר, אלא ספרייה, וכך כל המסורת היהודית העשירה. נניח שפתחו סמוך לביתכם ספרייה עם ספרי מדע בדיוני מרתקים, כאלה שבולעים ביום שבת אחד, אבל באגף השלישי משמאל נמצאים ספרי הבישול, והם – ממש בינוניים וישנים מאוד. האם תימנעו לחלוטין מללכת לספרייה? האם תוותרו כליל על ספרי המדע הבדיוני הנפלאים, רק כי ספרי הבישול לא לטעמכם?
שלו סגלנעמה סגלברור שלא, והדבר נכון גם לגבי הזהות היהודית. העובדה שחלקים בציבור בחרו להתמקד בחלקים מאוד ספציפיים ביהדות ולדבוק בהם בקנאות, לא מחייבת אתכם ואתכן. אתם רשאים לבחור לכם ספרים אחרים, כי הספרייה הזאת היא שלכם בדיוק כמו שהיא של יהודים אחרים, ויש בה חוכמה ויופי שפשוט חבל לוותר עליהם.
ובחזרה למשבר הנוכחי: המודל לזהות הישראלית שמציע בן גוריון, האיש שעיצב את המדינה בצלמו ובדמותו, הוא לא מודל של ברירה, אלא של סיבה ותוצאה. לא יהודית או דמוקרטית, אלא יהודית ולכן דמוקרטית. בעת הזו, כשרבים מרגישים שהדמוקרטיה הישראלית ניצבת בפני סכנה של ממש, ייתכן שהתשובה האיתנה ביותר היא דווקא תשובה יהודית הולמת.
- שלו סגל הוא חבר בצוות ההדרכה של מוזיאון "בית בן גוריון" בתל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
