על רקע החשש שהקרע בעם יגיע גם לבתי העלמין, ולאחר שהפגינו ליד הקריה בתל אביב ב"יום השיתוק הלאומי" בחמישי במחאה נגד המהפכה המשפטית, נציגי המשפחות השכולות כינסו אחר הצהריים (ראשון) מסיבת עיתונאים בכפר המכביה שבה קראו לחברי הקואליציה והאופוזיציה - "אל תגיעו השנה לטקסים ביום הזיכרון".
"לא בחרנו להצטרף למשפחת השכול", אמרה אורלי אשכר, שאחיה אבישי, טייס מסוק יסעור, נהרג באסון המסוקים ב-1997. "היה לנו חוזה עם המדינה שהיה מבוסס על מגילת העצמאות. נשבענו להגן בחירוף נפש על המדינה האהובה שלנו. מעולם לא השתתפתי במסיבת עיתונאים, מעולם לא נפנפתי בהיותי אחות שכולה. אני כאן היום כי בחודשים האחרונים הממשלה מפרקת את העם שלנו. היא קורעת לגזרים חיבור שבנינו 75 שנה ומפרה את החוזה. היא אצה רצה לחולל הפיכה משטרית. שרים שלא שירתו בצבא קוראים לי אנרכיסטית, קוראים לטייסים ללכת לעזאזל".
יום הזיכרון קרב ובא", המשיכה אורלי. "יום הזיכרון הוא קונצנזוס, הוא קודש הקודשים. בשם מאות משפחות שכולות אנחנו זועקים ומבקשים להשאיר את הצבא מחוץ לפוליטיקה. קואליציה ואופוזיציה - הדירו רגלכם מבתי הקברות. תנו לנו לשמור על כבוד הבנים והבנות שלנו". על קריאתו של שר הביטחון יואב גלנט לעצור את החקיקה היא אמרה: "תודה להחלטה האמיצה של השר גלנט. מאות משפחות קוראות גם לדיכטר ועוד חברים בממשלה לעצור את החקיקה, למען עם ישראל. לעצור ולנהל שיח למען חקיקה בהסכמה רחבה. לתת סיכוי לאיחוי הקרע. שדם המתים שלנו לא יהיה לשווא".
חני כהן, אלמנת צה"ל שבעלה דודי נפל במלחמת יום הכיפורים, אמרה: "אני פוקדת את הקבר של דודי הרבה מאוד פעמים בשנה. ביום הזיכרון אני מגיעה כדי לקבל את החברים והמשפחה, לא כדי להתייחד איתו, כי את זה אני עושה 49 שנים. אני פונה לפוליטיקאים - אל תבואו, תנו לנו שקט. נאמר לי שבפרוטוקול כתוב שחייבים להגיע נציג ציבור. אתם בממשלה משנים אינספור חוקים כחלק מההפיכה משפטית - ואת הפרוטוקול אי אפשר לשנות?
"קיבלתי ידיעה שבן גביר יגיע לבאר שבע, היכן שבעלי קבור. אני התפלצתי. תנו לי את היום הזה לעבור בשקט. קשה לנו מאוד, אני על הקצה. לא רוצה לשמוע לא אותו ולא את קרעי ששלח אותם לעזאזל או את דיסטל שקראה להם נפולת של נמושות. במסגרת הריצה המטורפת לשנות כל דבר, תשנו את הפרוטוקול כך שאף אחד לא יגיע מתוך חובה לחלקות הצבאיות. תנו לנו מנוחה, ממילא אין לנו".
מירי בילאר, אחות שכולה של הטייס תפוחי יצחק שנפל באסון מחניים ב-1974, אמרה: "אני מבקשת בכל לשון של בקשה לא להפוך את היום לפוליטי. אם אחי היה בחיים הוא היה נקרא אנרכיסט. לאף ממשלה אין מנדט לקרוע את העם. אני קוראת לחברי הממשלה לא להגיע לטקסים ביום הזיכרון, אנחנו לא רוצים אותם שם. לא את הנאומים ולא את השקרים. עלול להיות אסון גדול אם יתעלמו מזעקותינו". שחר יאורי, אביו של עמית שנפל בצוק איתן, אמר: "השתתפות של הפוליטקאים מכל הקצוות היא מיותרת. המחאה שלנו לא פוליטית. לא רוצים נאומים נבובים וחלולים שאין להם שום משמעות אמיתית".
רוני שפירא, אח שכול ליגאל שנפל במלחמת יום הכיפורים, אמר: "יגאל טמון בקריית שאול ולא ראיתי שם אפיון או חלקות נפרדות לבעלי דעות אחרות. מי שמאלני, מי ימני, מי אשכנזי ומי מזרחי. לא בחרנו להיות במשפחה הקדושה הזו, אבל בחרנו בחיים במדינה דמוקרטית וחופשית כמו שציוו הנופלים במותם. טקס יום הזיכרון הוא טקס קדוש. השנה אני דורש - לא מבקש - שהפוליטיקאים ידירו את רגליהם מהטקסים. שלא ינאמו בטקסים. גם אם יש נוהל לגבי טקסי יום הזיכרון, הוא לא מעניין אותי. נשאיר את הפוליטיקה מחוץ לגדר, ואם הם מגיעים שיריכנו את ראשיהם מול קברי הנופלים. הנאומים הנבובים הם לא עבורנו. לנו אין צורך בהם. במותם ציוו לנו דמוקרטיה".
ביום חמישי חתמו יותר מ-90 חברי כנסת ממפלגות המחנה הממלכתי, יש עתיד, העבודה, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, הליכוד והציונות הדתית על מכתב הקורא לכלל הציבור בישראל "להשאיר את יום הזיכרון מחוץ למחלוקת הפוליטית" ו"להימנע מהכנסת המחלוקת העזה שקורעת את העם לתוך בתי העלמין בימי הזיכרון". את המכתב יזם ח"כ חילי טרופר מהמחנה הממלכתי.
עוד נמסר במכתב כי "הבנים והבנות הקבורים בבתי העלמין הצבאיים, הגיעו מכל הקבוצות והשבטים. הבנים והבנות ששילמו בחייהם, לחמו כתף אל כתף כדי שנחיה כאן ונישאר כאן ביחד. אנו, חברים וחברות מכל סיעות הבית, קוראים לכולם - נציגי ציבור וכל עם ישראל, להימנע מהכנסת הוויכוח לבתי העלמין, ולימים הקדושים בזהות הישראלית שנבנתה כאן".