זה היה דיון מכבד ומכובד. כבר שנים שלא ראינו הצגה מסודרת כל כך של טענות ענייניות בעניין צדקת מלחמתה של ישראל בחמאס. כבר שנים לא ראינו הצגה מסודרת כל כך של האיום מצד חמאס. כבר שנים לא שמענו טענות שהחל מהשבוע הבא כבר יוכלו להיכנס לשיעורים במשפט בינלאומי, בוודאי בישראל, והלוואי שבעוד מדינות בעולם.
אבל התשובה הניצחת של ישראל לא יכולה להסתיר את האבסורד, וגם לא את המערכה הבינלאומית שמתנהלת נגדנו. ישראל, שהייתה מיוזמות הקמת בית הדין הבינלאומי לצדק, בעקבות השואה שבה הושמדו שישה מיליון יהודים, עומדת למשפט על ידי תנועת חמאס, שהמנהיג האידיאולוגי שלה קרא למוסלמים להשלים את מלאכתו של היטלר, שהאמנה שלה קוראת להשמדת יהודים, שערוצי התקשורת שלה קוראים להשמדת יהודים ונוצרים, ושראשיה קראו שוב ושוב להשתלטות על העולם כדי לכפות עליו אימפריאליזם איסלאמיסטי חשוך. העולם החופשי היה צריך להעמיד את ראשי חמאס ואת משתפי הפעולה איתם למשפט, בנוסח משפטי נירנברג.
התביעה בהאג - כל מה שצריך לדעת:
• דרום אפריקה האשימה בבית הדין בהאג: "ההרס בעזה הוא חגיגה לצה"ל"
• נכבה, אפרטהייד - וגופות ילדים: עיקרי הטיעונים נגד ישראל
• ישראל מגיבה על מופע האבסורד בהאג: "דרום אפריקה - זרוע משפטית של חמאס"
• נתניהו אחרי הדיון בהאג: "שותפי חמאס רצחו מיליונים בסוריה, איפה הייתם?"
• דרום אפריקה כבר ניצחה בקרב בהאג, בגלל תשומת הלב התקשורתית / נדב איל
משפט הראווה בהאג נפתח, לאחר שחמאס לא רק דיבר, אלא יצא למתקפת הטרור הרצחנית ביותר בעשורים האחרונים. לא היה מדובר רק בהרג, אלא בשחיטה, בשריפת משפחות שלמות, באונס נשים, באורגיה של זוועות, שגרמו לצהלות וחגיגות ברחבי רצועת עזה. הזוועות הללו בוצעו על ידי שלטון שהוא חלק מהג'יהאד, ועל ידי שלטון שחוזר וטוען שהוא לא יפסיק.
מלקולם שואו נציג ישראל בהאג
(צילום: UN)
הכותרת
המלחמה בחמאס עוברת לזירה המשפטית
26:27
דרום אפריקה טענה בדיון – והד לטענות הללו נשמע גם בעולם, וגם בישראל – שהזוועות שביצע חמאס לא מצדיקות את התגובה הישראלית, שאין ויכוח על כך שהיא הייתה עוצמתית. זה לא נכון. יש הבדל בין מי שנאבק למען שחרור לבין מי שנאבק למען השמדה. יש הבדל בין מי שבעט בך מתחת לשולחן משום שהרגזת אותו, לבין מי שרודף אחריך עם סכין כדי לשחוט אותך. הקם להכותך השכם להכותו. הקם להורגך – השכם להורגו. ארצות-הברית לא ביצעה הפצצות שטיח בבגדד וגם לא בבצרה. אבל היא כן ביצעה הפצצות שטיח במוסול ובא-ראקה, שעליהן השתלט דאעש. מדוע לא בבגדד וכן במוסול? משום שכגודל האיום – עוצמת התגובה. בבגדד היה הרס מינימלי משום שהלחימה הייתה נגד צבא סדיר, או מה שנותר ממנו. במוסול היה המאבק נגד ארגון טרור הרבה יותר קטן, אבל ארגון שפגיעתו רעה, ארגון רצחני, ארגון שכבר ביצע ג'נוסייד ביזידים, ארגון שאיים להשתלט על העולם.
כאשר מדובר בעימות בין ישראל לבין חמאס – ההצדקות של ישראל לפגיעה קשה בחמאס הרבה יותר מבוססות גם מההצדקות שהיו לארצות-הברית ובעלות בריתה להילחם בטרור בכלל, ולהילחם בדאעש בפרט. משום שבכירי ודוברי חמאס הכריזו שוב ושוב שהמטרה היא החרבת מדינת ישראל, השמדת יהודים וכיבוש העולם כולו.
ולמרות ההצגה המאוד מכובדת של נציגי ישראל, שהחלה עם הקדמה מצוינת של טל בקר, היועץ המשפטי של משרד החוץ, שני דברים לא הוצגו: הקריאות החוזרות ונשנות של חמאס, מיום הקמתו, להשמיד יהודים. והסירוב החוזר ונשנה של חמאס לכל הצעה בינלאומית לסיום הסגר.
לא תם ולא נשלם. הפסיקות של בית המשפט הבינלאומי בהאג הן פוליטיות. הסיכוי לפסיקה הוגנת מצד השופטים מלבנון, מרוסיה, ממרוקו, מסומליה, מברזיל, מאוגנדה ומסין – שואף לאפס. כלומר, ישראל מתחילה את הדיון עם שבעה נגדה, ובצירוף השופט הדרום אפריקאי – למעשה שמונה נגדה, לעומת תשעה, ובתוכם אהרן ברק, שצריך לקוות שישפטו לפי הדין, הצדק וההיגיון. האם יש סיכוי שזה יקרה? צריך לקוות להפתעות. אבל אין צורך באשליות. ועם כל הכבוד להופעה העניינית והמכובדת של המשפטנים מישראל, ולמרות שכל התייחסות עניינית הייתה מחייבת את זריקת התביעה של דרום אפריקה מכל המדרגות – אין שום ודאות שזה מה שיקרה.
