"היינו חיים עם עכבר שהיה יוצא רק בלילה, כשהיה חושך אימים ושקט, ואתה שומע רק את הצפצוף הזה של העכבר ואתה לא יכול לישון מהפחד...החלומות הטובים זה משהו שהחזיק אותנו שם מאוד". עדותו של אלמוג מאיר ג'אן, ששוחרר משבי חמאס ב"מבצע ארנון" הנועז, היא חלק מהפרויקט הלאומי "קולות מהשבי" לתיעוד עדויות החטופים שיזם מערך ההסברה הלאומי באמצעות לשכת העיתונות הממשלתית.
אלמוג, שהוחזק בדירה בנוסייראת יחד עם אנדריי קוזלוב ושלומי זיו, סיפר בין היתר בעדותו: "אתה קם בלילה ואין אין לך תמונה שאתה יכול להסתכל עליה כשאתה מתגעגע. הדבר היחיד שיש לך זה הזיכרון והדמיון והמחשבות, ואם היינו חולמים בלילה שאנחנו רואים את המשפחה שלנו, אז הייתי אומר לו 'יואו, אני זוכר איך אימא שלי נראית'. ראיתי את אימא שלי. את אבא, את סבא וסבתא. זה מקרב".
עוד הוא תיאר את היחס הקשה מצד המחבל ששמר עליהם: "היו למוחמד הזה עונשים מאוד יצירתיים. הוא פשוט היה עושה מה שבא לו באותו רגע. נניח שהוא לא אהב את זה שאנחנו הולכים בבית, אז הוא היה אומר, 'אז עכשיו עמדתם, אין בעיה, אני רוצה שתשבו עכשיו שבוע. אל תזוזו מהמיטה שבוע. אם אתם הולכים לשירותים, אני רוצה שתלכו או ככה או שתזחלו. אני לא רוצה שתעמדו'.
"אנחנו מתים לתת לו בוקס, אבל אנחנו בולעים את זה ומנתקים את הרגש, את ההשפלה. הוא שם לנו איזה עט כזה, קשר לנו את הפה. כמה ימים היה לי אחר כך היו לנו חתכים בפה. הרבה דברים, אם זה פתאום שרשראות, ואחרי כמה זמן שאתה כבר שוטף ידיים ומתקלח יורדת ממך חלודה. היו לנו ממש פצעים על הידיים, וכשהלכנו המנעול נכנס לתוך העצם".
אלמוג הביע תקווה שהחטופים שעדיין בשבי חמאס לא יתייאשו. "קל לאבד תקווה, אבל אתה צריך גם לדעת מאיפה לשאוב אותה. אם הייתי יכול להגיד להם משהו, לבוא אליהם בחלום ולהגיד להם משהו, אמרתי להם עוד קצת זה יקרה עוד מעט, אל תאבדו תקווה", אמר.
תיעוד החילוץ ב"מבצע ארנון"
(צילום: דוברות המשטרה)
אנדריי סיפר כי החודש האחרון לשבי "היה נורא", ותיאר כי אחרי יום הולדתו של אלמוג, המחבל ששמר עליהם "השתגע": "הוא הכניס אותנו למצב שבו לא יכולנו לעשות טעות, והיה נותן לנו הוראות מנוגדות. הוא אמר לנו למשל לשתוק אז דיברנו בקול מאוד מאוד שקט, אבל אפילו אז הוא העניש אותנו עם החבלים ועם העט/עיפרון בפה".
אנדריי תיאר כי במקרה אחד המחבל הנחה אותו לדפוק על דלת האמבטיה אחרי שיסיים להתקלח, באומרו כי אז ייתן לו לצאת. "כשסיימתי הוא אמר לי לשטוף את הרצפה בתוך חדר האמבטיה וגם בחוץ. עשיתי את זה וחזרתי פנימה רק כדי לדפוק על הדלת כך שהוא ייתן לי לצאת, והוא אמר, 'למה פתחת את הדלת? מה אתה מטומטם? רבי? רבי?' רבי זה 'טיפש' בערבית. אמרתי לו שהוא אמר לי לשטוף גם בחוץ, אבל הוא ענה, 'לא, אתה מטומטם. אתה תישאר כאן עוד חצי שעה'".
בתקרית בחודש מרץ המחבל כעס כי אנדריי כיבה את הרדיו בדירה ללא רשות, ו"הוא איים שייקח אותי למנהרות". בפעם אחרת המחבל זעם על כך שאנדריי שטף את ידיו עם מים שקיבל לשתייה, והורה לאלמוג ולשלומי לכסות אותו בשלוש שמיכות עבות בעודו שוכב על מזרן. "זה היה באמצע חודש מאי, ונמשך שעה וחצי. הוא תמיד ניסה לתפוס אותנו בטעויות כדי שיוכל להעניש אותנו, אמר 'בואו נתייחס אליו כמו אל חיה'".
במקביל, החטופה נילי מרגלית, שנחטפה לעזה לאחר שהמחבלים רצחו את אביה ושוחררה בעסקה בנובמבר, סיפרה בריאיון ל-CNN כי היא לא מצליחה לחזור לחייה כל עוד חטופים עדיין מוחזקים בידי חמאס. מרגלית, אחות במקצועה, עזרה לטפל בחטופים ששהו יחד איתה. "אני לא יכולה לחיות, אני לא יכולה לבנות מחדש את חיי כל עוד עדיין יש שם חטופים", אמרה.
מרגלית תיארה את החטיפה והשבי: "לקחו אותנו לחאן יונס והכניסו אותנו לתוך מנהרה. פגשתי בחלל גדול בתוכה הרבה חטופים, הרבה מקיבוץ ניר עוז. גם קשישים מעל גיל 75. היינו שם כמה שעות ואז חילקו אותנו לקבוצות קטנות. אותי לקחו עם עוד 10 אנשים מניר עוז ונירים לעומק המנהרה ושם היינו במשך כל השבי. היה מעט מאוד חמצן, היה קשה לנשום. הריח היה נורא. אנשים נפצעו כשחטפו אותם מבתיהם, ולפצעים לוקח יותר זמן להחלים בסביבה ללא חמצן".
היא הדגישה כי חשה ש"זו הייתה החובה שלי לעזור לחטופים שאיתי, הכרתי את כולם. היו שם חברים של הורי, אביה של החברה הכי טובה שלי. אני יודע קצת ערבית מבית החולים סורוקה, שם יש הרבה עובדים וחולים ערבים. השתמשתי בחושים שלי כאחות כדי לגרום למחבלים להבין שהתרופות חשובות ושהן נחוצות, ושאנחנו באחריותם עכשיו, אחרת הזקנים לא היו שורדים".
כשנשאלה על היחס מצד המחבלים, מרגלית אמרה כי "הם היו מעוניינים לשמור אותנו בחיים, לא התעללו בנו, אבל אתם חייבים להבין: הם גזלו את החופש שלנו, הם שלטו במים ובאוכל, מתי נלך לשירותים. התחושה ממש קשה, הייאוש היה קשה".
