לקראת אירועי יום הזיכרון תשפ"ב לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, שיחלו ביום שלישי בערב, ארבע משפחות שהצטרפו למעגל השכול בשנה החולפת כתבו ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" על החיים ללא יקיריהן. אלו תחושותיהן, יומיים לפני ערב יום הזיכרון הראשון בלעדיהם.
שני אביגל: "ליבי מלא אהבה עטופה בכאב"
עידו אביגל בן החמש, תושב שדרות, נהרג ב-12 במאי 2021 במהלך מבצע "שומר החומות" מרסיס שחדר לממ"ד בבית משפחתו.
12 חודשים מאז "שומר חומות", מאז לכתך. לא אוכל לומר "אשר יגורתי בא לי", שהרי גם בחלומות הגרועים ביותר אין תסריט כזה. רגע אחד, עידו, או כפי שביקשת שנקרא לך - דודק'ה, הגעת לשאול אותי שאלה על המשחק ששיחקת עם נועם, ורגע לאחר מכן נכנסנו לממ"ד. רסיס הטיל שחדר את חלון הממ"ד הסגור שינה את חיינו לנצח. הרמתי את גופך הקטן, כשהוא פצוע ודומם, ורצתי לבקש עזרה – כשאני בעצמי פצועה ושותתת דם, ספק מבינה שאתה כבר לא פה וספק לא מוכנה לקבל זאת.
בימים שאחרי תהיתי: איך קמים למציאות חדשה? איך לומדים ללכת מחדש? התבוננתי בעיניה הכאובות של בתי, אחותך תהל, והבנתי. אמנם אני אמא ששכלה את בנה הקטן בטרגדיה נוראית וקשה מנשוא, אך אני גם אמא שצריכה לעזור לילדה שלה להמשיך לחיות נורמלי בתוך מציאות לא נורמלית. לפעמים זה אומר לשים מסכה של שמחה וצחוק, ולפעמים זה אומר לענות על שאלות קיומיות בנוגע למוות ולאלוהים שהיא שואלת, ילדה בת שמונה.
מסביב נשמעו קולות שקראו לי לחזור לשגרה. אבל שגרה עבורי היא לארגן שני ילדים בבוקר, להכין להם כריכים ולקחת אותם למסגרות; שגרה עבורי היא מקלחות עם שירים, ריקודים בסלון וקריאת סיפורים לפני השינה; שגרה עבורי היא להשאיר לך מקום במיטה, על ידי, כי אני יודעת שבאמצע הלילה תגיע אליי. והיום, מהי שגרה? עבורי כבר אין שגרה.
החלטתי לחיות "רק להיום", מושג מעולם המכורים, לפחות עד שאלמד לצעוד מחדש במסע שתכננו לי החיים. מסע שבו אני לומדת להכיר כוחות פנימיים חדשים, אשר עוזרים לי להילחם בשדים שקוראים לי לוותר על הכל. חלק אחר חלק, כמו מגדל לגו הנבנה מחלקים קטנים, אני בונה את עצמי מחדש. המסע כלל מעבר למקום מגורים חדש, שהחליף את הדריכות המתמדת של "צבע אדום" ברוגע קיומי, ואת החשש להיפגע ברצון להמשכיות. המציאות העכשווית, שבה הטרור משתלח ברחובות, מעלימה את תחושת הביטחון ומעלה ביתר שאת את הדריכות.
הותרת לנו צוואה הורית שהגדירה לנו מחדש את סדר העדיפויות הנכון בחיינו. היינו אנשי קריירה שגידלו ילדים, והיום אנחנו קודם כל הורים שגם מנהלים קריירה. הבחירה בחיים, למרות לכתך, הביאה עמה את ההיריון ואת הלידה הקרבה. ליבי מלא באהבה אליך, עטופה בכאב. הכאב ארוז במזוודה, הולך איתי לכל מקום. כשהמזוודה נפתחת, הכאב שולח זרועותיו לכל עבר, וזועק. כשהיא סגורה, אני מצליחה לנשום.
ועדיין, מתוך השכול צומחים להם חיים חדשים, התמודדות שכוללת אופטימיות זהירה, כזו שמתוחזקת על ידי נתינה לאחר. אני נזכרת, ילד שלי, איך הלכנו יחד לחלק סלי מזון לאלו שידם אינה משגת, או ציוד לנערים לקראת גיוסם לצבא. והיום, דודק'ה, הכל מוקדש לעילוי נשמתך.
בעזרת הידיים המושטות של עם ישראל סללנו אחריך שבילים חדשים. בארץ וברחבי העולם ניצבים 600 "ספסלי חברות", המפיצים את ערך הרעות והערבות ההדדית, ועליהם חרוט שמך ולצידו הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", שכל כך אהבת לדקלם. השבוע נחגוג את יום העצמאות למדינת ישראל, ולי נותר להתפלל שנהיה עם חופשי בחיינו. דודק'ה, ילד של אהבה. אני מתגעגעת.
ניצה שמואלי ויוסי חדריה: "איחדת את כל עם ישראל"
סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל (21) מתל אביב, לוחם ביחידת המסתערבים של משמר הגבול, נהרג ב-30 באוגוסט 2021 לאחר שנורה על ידי מחבל פלסטיני בגבול רצועת עזה.
בראל, חיים שלנו. באוויר יש ריח של עצב. יום השואה חלף, והשבוע יום הזיכרון. ימים קשים המלווים בזכרונות ובסיפורים קשים. מי היה מאמין ביום הזיכרון בשנה שעברה שבקרוב נבכה עליך, ששמך ודמותך ייקחו חלק ביום הזה. מי היה מאמין שנזעק מגעגועים אליך, ילד שלנו. אתה חסר לנו. החוסר לא נותן מנוח. כאילו אין מספיק אוויר לנשימה.
אנחנו צופים בך, בסרטונים שלך, שהופכים אותך לכל כך חי. הצחוק שלך, הקול שלך. הגעגוע אליך חזק כל כך, והוא מלווה אותנו יום יום, שעה שעה, דקה דקה. יש רגעים שבהם אנחנו באופוריה, בטוחים שתכף תיכנס ונוכל לחבק אותך חזק חזק. אבל אז הכל מתנפץ ונעלם. הלוואי שהיינו מתעוררים ומגלים שזה היה רק חלום בלהות.
ברוש, נספר לך שכאשר נפצעת, כל עם ישראל התפלל למענך. אנשים שלא הכרנו באו מכל קצוות הארץ להיות לידך, להתפלל ולקוות יחד איתנו. וכשמסרת את נשמתך כולם כאבו את לכתך. כל עם ישראל היה עצוב, ויהודים מרחבי העולם בכו יחד איתנו. איחדת את כולנו, ראינו את עם ישראל במלוא הדרו.
אתה הגאווה שלנו. דרכך עוררה השראה בקרב בני נוער רבים, מרכזים נקראו על שמך, קבוצות כדורגל, סיירת בראל הוקמה ועוד מיזמים רבים וטובים למען הנצחתך. אודי והילה, האחים שלך, מתגעגעים מאוד. הם דואגים להחיות את רוחך בכל יום מחדש. הם הקימו את "בראל - בר ישראלי", מתוך רצון לשמר את מה שאהבת, את האווירה שיצרת בנוכחותך. החברים שלך עובדים בבר, אחרים באים לבקר בו, רוצים לנשום עוד ממך. גם אנחנו מגיעים, המשפחה, ועוד הרבה אנשים מכל רחבי הארץ. כולם נפגשים ונהנים. בדיוק כמו שרצית, נכון?
ברוש, אגם כל כך מתגעגעת אליך. אתה חסר לה. הקשר המיוחד שלכם נגדע מוקדם מדי. אנחנו מבטיחים לך שאנחנו שומרים עליה ודואגים לה, מנסים למלא את ליבה הכואב. זה קשה. ההתמודדות לפעמים בלתי נסבלת, גיהנום עלי אדמות. הנחמה שלנו תהיה לזכות לנכד ממך. בראל, זה הדבר המשמח ביותר שיכול לקרות לנו. נבקש מהמלאכים שישמרו עליך שם למעלה, שידאגו לך, שתהיה במקום טוב ושלו. אנחנו לעולם אוהבים אותך, לעולם נתגעגע ולעולם נזכיר ונספר עליך. אמא ואבא.
אפרת, נועה ויהלי יצחק: "את לא כאן, והבית ריק ושקט"
לורה יצחק (43) מבאר שבע נרצחה בפיגוע דקירה בעיר מגוריה ב-22 במרץ 2022.
אמא, לורה. מוזר לנו שאת חלק מזה, שאנחנו חלק מזה, מיום הזיכרון. מוזר שזו את. אנחנו לא מאמינות ומעכלות עדיין שזה קרה, שאת לא כאן. הבית ריק, שקט. להיות בלי אמא, בלעדייך, זה כל כך קשה.
היית יכולה לדבר איתנו עם העיניים. אהבת את החיים, אהבת את ארץ ישראל. בכל מקום שאליו הלכת סחפת אחרייך אנשים, לפעמים מבלי שידעת. היית מיוחדת בעוצמה שלך. החזקת את כולנו, היית וונדרוומן אמיתית. ועכשיו אנחנו מחכות שמישהו יעיר אותנו מהסיוט הזה.
תמיד רצית שנצליח. אפרת רוצה להיות עורכת דין ונועה רוצה להיות חיילת מג"ב, חיילת בצבא הגנה לישראל. זה תמיד בער בה, ואחרי הפיגוע אפילו עוד יותר. אמרת: "אני איתך". אנחנו רוצות להיות כמוך, לוחמות. אנחנו מקשיבות להודעות הקוליות שהשארת. "אני אוהבת אותך", את אומרת בקולך. שוב ושוב ושוב. נזכרות איך את ואבא הייתם רוקדים בסלון לצלילי השיר "ניצחת את הרגשות".
9 צפייה בגלריה
"היית וונדרוומן אמיתית". הבעל טל והילדות אפרת, נועה ויהלי יצחק
(צילום: חיים הורנשטיין)
היית רוצה שנהיה מאושרות ושאבא יהיה מאושר, שלא נשקע בעצבות, אלא נמשיך בדרך החיים שלך, דרך של עשייה. התוכנית הכי גדולה שלך הייתה הבית. כמה חלמת על הבית החדש, שקנינו במחיר למשתכן. אנחנו מבטיחות שהוא יהיה כמו שתמיד חלמת, מלא באהבה, מלא באושר.
אביו של החייל עמית בן יגאל ז"ל הגיע אלינו בשבעה. הוא אמר: "לא באתי לנחם אתכם, באתי לחזק אתכם". הוא בא לתת לנו כוחות להמשיך, כדי שלא נשקע פנימה. באו לחזק גם בני משפחת פוגל ומרים פרץ - שמכירים על בשרם את כאב השכול - וגם כל החברים ורבים אחרים. במהלך השבעה היה פיגוע בחדרה. אחרי השבעה היה פיגוע בבני ברק, ואחר כך פיגוע בתל אביב. זה קורע כל פעם מחדש לראות עוד משפחה שנכנסת לתוך השחור הזה. אנחנו מבינות היום את הצער של המשפחות, שלא יודעות מה נפל עליהן.
אנחנו בחרנו בחיים, בחרנו לקחת את הכוח שלך. אבל כל יום זה לשרוד, כל רגע זה לשרוד. יש הרבה דברים שעוברים בראש לקראת יום הזיכרון. לעד נהיה חלק ממשפחת השכול, ולא נותר לנו אלא לחבק אחד את השני ולתמוך זה בזה. לא רק ביום הזיכרון. תמיד. אנחנו אוהבות אותך, אמא שלנו, לורה.
טלי טביב: "הכאב קשה מנשוא, יפה שלי, וגופי מותש"
סמ"ר עומר טביב (21) מאליקים נהרג ב-12 במאי 2021 מפגיעת טיל נ"ט בג'יפ הצבאי שבו נסע, ליד גבול רצועת עזה.
ילד שלי, נשמה של אמא. שנה עברה ואני עוד ממתינה. מחכה שתחזור ותחבק אותי חזק. תבקש סליחה על הכאב שגרמת לי בהיעדרך, אבל היית חייב. תגיד לי שנאלצת להיעלם, אבל זה היה מתוך אהבה למדינה ודאגה לביטחונה. אני מבטיחה לך שאבכה, אצעק, אכאיב לך כדי לוודא שוב ושוב שאיני חולמת, אבל בסוף אסלח. אמחל. אודה לבורא עולם בכל יום על שהעיר אותי מחלום הבלהות שבו חייתי שנה שלמה ורווית כאב וצער.
בעוד מספר ימים נציין את יום השנה לנפילתך. המודעה הארורה שבה מופיעים שמך ותמונתך ריסקה את נפשי. הייתכן שבאמת הלכת מבלי לחזור? שהלכת ממני בלי להיפרד? בלי לתת לי נשיקה ולעדכן מתי תחזור?
הכאב קשה מנשוא, יפה שלי, וגופי מותש. החיוך על פניי הוא רק שפתיים משוכות לצדדים. הדמעות בעיניי אינן מלוחות כשאר האדם, הן מרות מצער הלב. כתפיי שמוטות מכובד האחריות המוטלת עליהן - לשמור על אבא ועל יגל. לנסות לשמור על התא המשפחתי שפוי ומתפקד. לתת לכולם את ההרגשה שאני "בסדר" על מנת לא להכאיב להם עוד יותר, כי גם להם קשה.
יפה שלי, אתה בוודאי יושב לצידו של בורא עולם. בקש ממנו תשובה עבורי: מדוע נתן לי אותך לכל כך מעט זמן, ומדוע בכוחו הרב לא הזיז במילימטרים ספורים את הטיל הארור?
שש שנים חיכינו לבואך, אך הסבלנות השתלמה. קיבלנו תינוק יפה, חייכן וסקרן, שגדל להיות ילד טבע, מושבניק בנשמתו, אוהב אדם וטבע. נכד מדהים, אח אוהב ומפרגן ליוגי, מוקף חברים ואהבה אין סופית בכל מקום שבו היית.
חיים שלי, בבקשה תשמור עלינו מלמעלה. תן לנו כוחות להתמודד. תבוא לבקר אותנו בחלומות, כי שם זה מרגיש אמיתי ומוחשי. תבקש על כל חיילי צה"ל שיחזרו בשלום לביתם, ושלא תהיה אף משפחה אחת נוספת שתצטרך להתמודד עם הכאב הבלתי נסבל הזה. לנצח תישאר ילד שלי.
