עם בלונים כתומים, עוגה ושולחן עמוס בכל טוב, ציינו בבית הילדים של קיבוץ ניר עוז את יום ההולדת הראשון של התינוק כפיר ביבס, שנחטף יחד עם משפחתו - האם שירי, האב ירדן והאח אריאל, לעזה. יום ההולדת של כפיר, שייערך מחר, צוין בצורה סמלית במהלך סיור מיוחד לגופי תקשורת מהארץ ומהעולם שנערך בקיבוץ ניר עוז, שכרבע מחבריו נחטפו או נרצחו בטבח ב-7 באוקטובר. בכיכר החטופים הוא יצוין מחר, תחת הכותרת "יום ההולדת העצוב בעולם".
בבית הילדים שבקיבוץ עוד מחכים לכפיר, החטוף הצעיר ביותר בשבי, הלול והמוצץ שלו. "אנחנו חוגגים את יום ההולדת הראשון שלו והוא לא פה", סיפר יוסי שניידר, בן דודה של האם שירי. "רבע מחייו של כפיר הוא נמצא מתחת לאדמה, מבלי לראות אור יום".
משפחת ביבס הפכה לאחד הסמלים הכואבים ביותר של הטבח. ירדן, אב המשפחה, נחטף גם הוא לעזה באותה שבת, ואות חיים אחרון ממנו התקבל באחד מהסרטונים שפרסם חמאס מהשבי.
בבוקר 7 באוקטובר הספיק ירדן להתכתב עם אחותו עופרי: "זה מרגיש כמו הסוף", כתב לה בשעה 09:09 בבוקר, "אני לא צוחק, אני מת מפחד. אין דיווחים, אין כלום. אני שומע את הצעקות שלהם (מחבלי חמאס)". בשעה 09:43 כתב: "הם נכנסים אליי", ומאז נותק עימו הקשר.
בסיור השתתפה גם שרון אלוני קוניו, שחזרה משבי חמאס עם בנותיה אמה ויולי, במסגרת עסקת השבויים לאחר יותר מ-50 יום בעזה. בן זוגה, דוד קוניו, עדיין מוחזק בשבי. "אנחנו נמצאים במה שהיה ביתי עד 7 באוקטובר", אמרה שרון בעודה עומדת על חורבות ביתה שנשרף כליל. "היה פה צחוק של ילדים ותמונות של משפחה מאושרת. חשבנו שזה המקום הכי טוב לגדל בו את הבנות שלנו, באוויר הפתוח ועם עצמאות. מאחורי הגדר בחוץ, דוד בעלי, אחותי דניאל, אחיינית שלי אמיליה, התאומות שלנו ואני נלקחנו לעזה. כאן הבנות שלנו עשו את הצעדים הראשונים שלהן וצחקו את הצחוק הראשון שלהן. עכשיו הכול שרוף".
קוניו המשיכה ותיארה את מה שעובר עליה מאז החזרה מהשבי, ואת המאבק לשחרורו של דוד. "כל יום שדוד ושאר 135 החטופים מוחזקים בניגוד לרצונם - הוא עוד יום שאני לא יודעת אם אני אראה אותו אי-פעם. אפשר רק לדמיין את התנאים שם עכשיו, אחרי 102 ימים. אני לא יכולה לישון, אני סובלת מסיוטים, הבנות שואלות למה אבא לא חזר מעזה, שאלות שאין לי תשובה עליהן. אני מתעוררת כל יום בשביל לממש את ההבטחה שלי לדוד: לצעוק את הצעקה שלו ולהילחם עליו עד שיחזור".
פורסם לראשונה: 22:36, 16.01.24
