בבית היולדות בבית החולים בילינסון ילדה אתמול בלילה (ד') אלה חיימי מניר יצחק את בנה הרביעי. טל חיימי בעלה, חבר כיתת הכוננות של היישוב, יצא להילחם במחבלים ב-7 באוקטובר, נחטף לעזה, ואחרי חודשיים קיבלו בני משפחתו את ההודעה שהוא נרצח וגופתו מוחזקת ברצועה. "טל היה מאוד חסר. בלידה, בהיריון, ובכלל, בכל דבר בחיים", סיפרה בכאב אלה.
אלה חיימי: "טל היה חסר בלידה, בהיריון, ובכל דבר בחיים"
(צילום: יאיר שגיא)
פחות מיממה מהלידה, כשהרך הנולד בידיה, אומרת אלה: "אנחנו מרגישים טוב. התחושות, כמו של ילד שנולד אתמול. הרבה שמחה, התרגשות וצער. ציפיתי שטל יהיה בלידה, היה לי ברור שהוא יהיה בלידה, אבל אחרי חודשיים כבר הבנתי שהוא לא יהיה". אלה מספרת בכאב: "טל היה מאוד חסר, בלידה, בהיריון. חסר בכלל, בכל דבר בחיים, בדברים הקטנים. לא רק בדברים גדולים כמו לידה".
אלה מספרת כי אז באוקטובר, בפעם האחרונה שראתה את בעלה, ההיריון היה ממש טרי ובתחילתו. "זה היה חודש ראשון, עוד לא הספקנו לבנות את הציפייה הזאת כל כך. זה היה ממש בהתחלה, אבל הוא ידע שאני בהריון", היא אומרת.
לזוג יש עוד שלושה ילדים, תאומים בני עשר ועוד ילד כבן שבע. "הם מאוד שמחים. מאוד מתרגשים, אח חדש במשפחה. בעיקר כמו ילדים, רואים כאן ועכשיו, ושמחים שיש. אני מאמינה שהזמן יזמן לנו אתגרים נוספים עם הזמן", אומרת אלה. בני המשפחה נמצאים כרגע במרכז בשל הלידה בבית החולים בפתח תקווה, אבל ביתם הזמני הוא בקיבוץ אילות במלון "יו ספלאש", שמארח אותם יחד עם מפונים נוספים.
"נהדר שם, אנחנו צפויים להיות שם בחודשיים הקרובים", אומרת אלה, שעדיין לא יודעת מתי תשוב לביתה בניר יצחק. "כי בעצם, לאן חוזרים? יצאנו ב-7 באוקטובר, אבל מה השתנה בעצם מאז? בעצם, השתנה כל כך הרבה. השאלה אם אפשר לחזור לאזור שלנו". אלה מספרת שביתם לא היה מאלו שנפגעו בקיבוץ, אך אומרת: "איך נחזור הביתה כשטל עוד לא חזר? טל צריך לחזור, להיקבר באדמת ניר יצחק. הוא צריך להיות איתנו, והוא לא. איך אנחנו חוזרים בעצם לשקם את חיינו כשהוא לא חזר?".
2 צפייה בגלריה
"באמת האמנו שהוא חי, היה לי ברור שיהיה איתי בלידה". טל חיימי ז"ל
(באדיבות מטה משפחות החטופים)
היא הוסיפה: "אני לא מתעסקת במחיר, אני לא ממקבלי ההחלטות, אני לא יושבת שם. אני יודעת שאני ממשפחה שצריכה לחזור ולהשתקם, אבל לא אוכל לעשות את זה אם הוא לא יחזור. ככל שהזמן אוזל, לא בטוח שיהיה מה להחזיר. הילד הזה, שנולד אתמול, כבר לא יגדל עם אבא, אבל לפחות שאבא שלו יהיה קבור לידו. כשיגדל, שיוכל ללכת לבקר את אבא".
על שבעה חודשי היריון, שלוו בחוסר הוודאות בחלקם הגדול באשר לגורלו של בעלה טל, אלה מספרת: "היו לנו חודשיים של תקווה מאוד גדולה. באמת האמנו שהוא חי. ומבחינתי, היה לי ברור שהוא יהיה איתי בלידה. אחרי חודשיים הכול התנפץ, והיה צריך לכתוב את הסיפור מהתחלה ומחדש, במציאות הבלתי אפשרית הזו. היו לי כמה חודשים להתכונן לזה שהוא לא יהיה איתי בלידה. ההיריון עבר בסדר, הלידה עברה בסדר. הילד בריא ושלם, זה מה שחשוב".
אלה עדיין לא בחרה שם לתינוק הטרי. "אני נורא מתלבטת, אם צריך להיות ביטוי לטל בשם הזה, או למצב הזה. להתנתק מזה לחלוטין? יש כאן הרבה התלבטויות".
ב-7 באוקטובר היא הייתה בביתה כשטל בעלה יצא להגן על הקיבוץ. על הרגע שבו הבינה שהוא נחטף לעזה היא מספרת: "לקח זמן, אבל כשפינו אותנו לבתי הילדים הממוגנים, אז אמרו לי שהטלפון שלו אוכן מעבר לגבול. הבנו את המשמעויות, חשבתי שזה עניין של כמה ימים ונצא מזה, ואז בעצם עם הזמן הגיעו עוד ועוד בשורות מכיוון הגורמים הרשמיים, והבנו שהוא נמצא מעבר לגבול. אחרי חודשיים הגיעה גם הבשורה הקשה, שהוא עדיין מעבר לגבול, אבל לא בין החיים".
היא סומכת על אנשי הצבא שקבעו כי טל אינו בין החיים. "אני אומרת בכנות, לילדים לא בהכרח סגור. איך אפשר לקבוע מוות בלי גופה? מבחינתי זה סגור. אבל כן, זה מעלה סימני שאלה. לא אצלי".
