אביה של בת ה-10 שהותקפה מינית בנגב בריאיון
(צילום: נוויל האריס)
"בגזר הדין נשארתי בחוץ עם הבת שלי. לא רציתי לראות את הפנים שלו. לא הייתי עומדת בזה". כך סיפרה אתמול (חמישי) אמה של הילדה בת ה-10 שהותקפה מינית על ידי צעיר מהפזורה הבדואית עליו נגזרו חמש שנות מאסר בלבד בגלל "נסיבות מקלות". "אלה היו שנתיים של סיוט", תיארה האם, שדיברה בפעם הראשונה מאז תחילת הסערה הציבורית. "באותו לילה היא סיפרה לי מה קרה. זה קרה ליד החדר שלנו. היא צעקה 'אבא', ובעלי יצא לחפש. חשבנו שהיא חלמה, אבל מיד הבנו שלא. זה היה בתקופת הקורונה, אז פשוט התבודדנו יותר בבית, והיינו מספיק חזקים כמשפחה כדי לחזור לשגרה. זה היה או להתחזק או ליפול".
מדובר בסיוט של כל הורה, אבל בשביל אמה של הילדה החוויה הייתה מזעזעת אפילו יותר והחזירה אותה שנים לאחור. "בגיל 19 עברתי אונס על ידי שני גברים", היא שיתפה. "כשזה קרה שתקתי. לא אמרתי כלום. לא היה עם מי לדבר על זה. הבושה... את לא יודעת מה לעשות עם עצמך. את חושבת שאת לא ראויה. האינסטינקט זה לשתוק. אבל עברתי תהליך שבו הבנתי שאין בושה".
האם סיפרה שבתה מגלה חוזק נפשי מרשים. "אני גאה בבת שלי. אני רואה שהיא קמה וממשיכה הלאה. הייתה לה בת מצווה לא מזמן. הייתה לה הרבה תמיכה מאבא שלה, ממני ומהאחים והאחיות. הרבה חיבוקים. וזה הבסיס של כל הריפוי, האהבה. גם האנשים שפגשנו במשטרה היו מדהימים, והתמיכה שקיבלנו מעם ישראל, שלחו לה כל כך הרבה אהבה שהרגשתי שאני בעצמי עברתי תהליך ריפוי. זה היה כמו חיבוק בשבילי. אני מאמינה שגם היא תלך ותתחזק".
את גזר הדין של התוקף היא לא קראה. "שמעתי חמש שנים וזהו. היה לי קשה עם בית המשפט. מספיק שהילדים שלי היו צריכים להסתכל על הרשע הזה. אני אמא, אני רוצה להרגיש בטוחה, שהילדים שלי, שלנו, יהיו בטוחים להסתובב. זה לא רק המקרה שלי, זה כל האמהות וכל הילדים. אני מאמינה שדרך הכאב ושברון הלב אני יכולה לעזור לאחרות".
חשוב היה לה להבהיר שהיא מאשימה אך ורק את הצעיר שתקף את בתה ואת חוסר המשילות באזור. "אני נגד פשיעה, לא נגד הבדואים. הם סובלים יותר מהפשע בחברה שלהם ואני מאמינה שגם הם רוצים שינוי. העניין הוא שזה מיעוט בחברה הבדואית. חיינו תמיד עם הדלתות פתוחות, חשבנו שהכל בטוח. אני לא מבינה למה אי אפשר להחיל משילות פה. זה לא הגיוני".
הצעיר, ששמו אסור לפרסום מפני שהיה נער כבן 17 בעת ביצוע העבירות, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ניסיון למעשה סדום ומעשה מגונה, וכן בעבירה של התפרצות למקום מגורים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פרסם אתמול את הנימוקים לעונש.
השופטים כתבו כי "לבית המשפט הוגש תסקיר נפגעת עבירה, המפרט את הנזק הרב והקשה בתחומי חיים רבים שנגרם לילדה ולמשפחתה כתוצאה ממעשיו של הנאשם, אשר הפרו את תחושת המוגנות והביטחון שלה". הרכב השופטים, בראשות סגנית הנשיאה יעל רז לוי, אהרון משניות וגילת שלו, התחשב בנסיבות המקלות של הנאשם כשגזר את עונשו. בנימוקיהם השופטים ציינו כי "בהתאם לתסקירי שירות המבחן לנוער שהתקבלו בעניינו של הנאשם, במהלך המשפט הוא שהה במשך כשנה וחצי במעון סגור בתנאים דומים לאלה של מעון נעול, ועבר הליך טיפולי ממושך תוך התייחסות לנסיבות חייו הלא פשוטות. בסופו של דבר שירות המבחן לנוער המליץ על עונש מאסר בפועל למשך שנה וחצי שירוצה במסגרת המעון, במקום מאסר בפועל, זאת לאור ההערכה כי הטיפול במעון מפחית את הסיכון הנשקף ממנו".
4 צפייה בגלריה
בקרב קטינים, השיקולים השיקומיים גדולים יותר. יעל רז-לוי, אהרון משניות וגילת שלו
(צילום: דוברות משרד המשפטים, הנהלת בית המשפט)
ביום שני התקיים באולמה של השופט יהודית שיצר בבית המשפט המחוזי בתל אביב דיון בערעור שהגישה עו"ד רוני אלוני-סדובניק, שמייצגת את הקורבן ומשפחתה, נגד החלטת משרד הביטחון שלא להכיר בילדה נפגעת פעולות איבה. הערעור הוגש לאחר שעתירה שהוגשה לבג"ץ בנושא נמחקה. "הפקידים במשרד הביטחון לא יכולים לקבוע שאין היבט לאומני בפשיעה בנגב", אמרה עו"ד אלוני-סדובניק. "הפשיעה מבוצעת על ידי בדואים כלפי יהודים".
מבחינה עובדתית יבשה, עונש כמו שנגזר על הצעיר הבדואי על ידי הרכב השופטים בראשות סגנית הנשיאה יעל רז-לוי, אהרון משניות וגילת שלו, נחשב חמור יחסית למקרי עבר. בקרב קטינים, רמות הענישה כאמור נחשבות שונות מרמות הענישה של בגירים – וכשמובא מקרה כזה בפני השופטים, השיקולים השיקומיים גדולים יותר, שכן קטינים נשלחים במקרים רבים למעון סגור.
עו"ד רוני אלוני-סדובניקצילום: יובל חןכך למשל, בית המשפט העליון דן לפני שנה וחצי במקרה דומה והשאיר על כנו עונש קל שהוטל על נער בן 14 שביצע אותה עבירה בדיוק כמו שבוצעה בילדה בת ה-10, בילד בן 7. העונש שהוטל עליו היה פיצוי כספי ללא מאסר בפועל. בית המשפט העליון החליט ללכת לקראת התוקף בן ה-14 וקיבל את בקשת פרקליטותיו, עורכות הדין, נעה זעירא ורחל דניאלי מהסנגוריה הציבורית, להפחית את גובה הפיצוי.
במקרה אחר הרכב של שלושה שופטים בעליון דן לפני שנתיים וחצי בערעור של קטין שהורשע בניסיון אונס אלים שבמהלכו גרר את קורבנו, נערה בת 16 על הקרקע וגרם לה לחבלות ונדון על כך לשלוש שנים בלבד. הנער הגיש ערעור על העונש לבית המשפט העליון בטענה שהעונש שהוטל עליו חמור מדי, אך בית המשפט העליון קבע כי "העונש משקף את חומרת מעשיו של הנאשם והצורך בענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עברייני מין".
לטענת גורם המשפטי בכיר ששוחח אתמול עם ynet, "הפרקליטות נהגה באופן פופוליסטי כשביקשה 10 שנות מאסר". לדבריו, הפרקליטות העדיפה לתת לבית המשפט לספוג את המכה הציבורית, אחרי שמעולם לא ביקשה עונש כה חמור עבור קטין. "ההרכב נתן עונש חריג לחומרה מבחינת סוג העבירות והיותו של הנאשם קטין. הוא קיבל אחריות ומנע את המשפט והודה בעבירות. אי אפשר שלא להתחשב בזה", אמר.
השתתף בהכנת הכתבה: יורם ירקוני
