יום שבת, 7 באוקטובר, 9:04 בבוקר. שוהם גואטה (24) מאשקלון, מעצב אופנה ולוחם מילואים ביחידת אגוז, ואורן זאבי (38), נשוי ואב לשני ילדים, גיא (7) ודריה (4), ומנהל רשת סופרים, נפגשים לראשונה מתחת לבמת פסטיבל הנובה. "תברחו מפה, ירצחו אתכם. השטח מפוצץ במחבלים", הם מדקלמים את הקריאה הזו, שנזרקה לעברם באותם הרגעים.
עשרות המבלים מתחבאים מתחת לבימת הנובה, 7/10/23
הם לא הכירו לפני המסיבה, אבל גורלם נקשר שם, במחבוא. ב-7:41 נכנס גואטה מתחת לבמה, ב-8:15 גם זאבי הצטרף. הם עמדו שם, בדממה, מבוהלים, מצטופפים בין אנשים שרגע לפני כן חגגו גם הם את החיים. מסביב רעשים בלתי פוסקים, אזעקות, ירי וצעקות.
בחזרה לשבת לפנות בוקר. בשעה 4:00 זאבי הגיע לפסטיבל עם אשתו וזוג חברים. את הכרטיסים הם קנו חודשים מראש ודאגו לבייביסטר. גואטה החליט להגיע למסיבה רק שלושה ימים לפני, והוא הגיע עם שני חברים.
האזעקות הראשונות ב-6:29 לא הפחידו אף אחד מבין השניים. "אני אשקלוני, רגיל לזה. החברים רצו שנעזוב, אבל חשבתי שזה תכף מאחורינו", שיתף גואטה. זאבי הוסיף: "לא העלתי על דעתי חדירת מחבלים. חשבתי שאשכב על הקרקע, אשים ידיים על הראש ויסתיים האירוע, לא היה לי ספק".
ואז התחיל הירי. "מלא אנשים רצו בפאניקה, תוך כדי שיורים בהם. שם הבנתי שאנחנו באירוע אחר, מאבק מטורף על החיים שלנו", אמר זאבי, שהצליח להתחמק וזינק למסתור מתחת לבמה, שהיה מכוסה בבד שחור. גואטה הסתתר שם כבר כחצי שעה. לאט-לאט הצטרפו אנשים נוספים.
"הבנו שצריך לשמור על שקט, ברמה שלא ישמעו נשימות. חלק ניסו לעשות שיחות טלפון, להתעדכן עם אנשים בחוץ. אבל מהר מאוד משתיקים אותם. מבחוץ שומעים את תנועות המחבלים מסתובבים סביב הבמה, קולות ירי מתרחקים ומתקרבים. היו רגעים שבהם חשבנו שהם גילו אותנו", סיפרו השניים.
לפתע, דממה. בחור בחולצה שחורה, כנראה מצוות ההפקה או האבטחה במקום, הרים את הבד שכיסה את הבמה והפציר בהם לצאת. בהחלטה של שניות התחילה המנוסה, וכאן דרכיהם נפרדו. "פתחנו בריצה. אנשים ברחו לכל כיוון, אני זוכר אנשים עם דם על הפנים. צרור יריות מטורף", נזכר גואטה.
זאבי רץ לכיוון כביש 232 ונשכב בתעלת בטון מתחת לכביש. לצידו בחורה נוספת שהסתתרה שם. אחרי כחצי שעה, החל קרב בקרבתם שכלל ירי RPG וזריקת רימונים. מחבל זיהה אותם וירה לעבר התעלה. הבחורה נפצעה קשה וזאבי נפצע בגבו מכדור. "האדרנלין החזיק אותי. זחלתי לקצה התעלה והגעתי לפרדס. היה קשה לראות מה קורה מסביב, עברתי בפחד מעץ לעץ, במחשבה שבנקודה הבאה אני עלול לחטוף עוד כדור", סיפר.
"אחרי צעדה של דקות איתרתי רכב עם שוטרים. הם פינו אותי לנקודת ריכוז עם שורדים נוספים ליד אוהל בדואי", תיאר. משם, הוא תפס טרמפ לתחנת דלק באורים, ואחריה התפנה לתחנת המשטרה באופקים, שם קיבל טיפול רפואי ראשוני. לאחר מכן פונה להמשך טיפול בבי"ח מאיר, ואחריו זכה להגיע הביתה לשני ילדיו.
גואטה, בינתיים, מצא מסתור בתוך גזע עץ. "רצתי בערך קילומטר, כשהסתובבתי ראיתי מחבלים. הגעתי לשיח ענק, וכשהתקרבתי ראיתי שמסתתרים בו כבר 15 אנשים. באינסטינקט נכנסתי ישירות ללב הגזע", שיחזר. לדבריו, כמי ששירת כלוחם ביחידת אגוז התמחה בהיטמעות בשטח. "אנשים היו חשופים כי התחבאו בדפנות, קראתי להם להיכנס, אבל אז התחיל ירי משוגע לעבר השיח וכולם פתחו בריצה.
"ניסיתי לחשוב מה עובר למחבל בראש. ידעתי שאם אצא, יירו עליי. נשארתי בנקודה וניסיתי לשכנע אנשים נוספים שלא ייצאו", סיפר. "ככה נשארנו חמישה אנשים, בדממה מוחלטת עד החילוץ". רק ב-17:30 הגיע רכב משטרה שפינה אותם לאופקים. למחרת הוא הגיע לבאר-שבע, משם אביו אסף אותו בחזרה הביתה.
אחרי שלושה ימים בבית, גואטה נקרא למילואים. "המלחמה בעזה שינתה לי את התמונה. כבר אי-אפשר לחשוב על מה שהיה, אתה ממוקד במשימה. אני מאמין שהפוסט-טראומה שאיתה אני מתמודד היום היא בעיקר מתקופת הלחימה, כי כבר התקדמתי מהנובה, לפרק הבא בחיים", שיתף. למרות זאת, יש רגעים מאותו היום שלא ייצאו לו מהראש. "חבר טוב שלי צעק כשנפצע בעזה, זה החזיר אותי לצעקות שהיו בנובה". הוא סיים את שירות המילואים בפברואר, ובינתיים חזר לעבוד בעסק שלו, אולי עד הקריאה הבאה. "עיצבתי קולקציית בגדים בהשראת הסיפור שלי, חלק מההכנסות נתרמות למשפחות הקורבנות והחטופים".
שנה אחרי אותה שבת, זאבי וגואטה החליטו לחזור למתחם הפסטיבל שבו כמעט איבדו את חייהם. "הכול פתאום נראה אחרת. הייתי רוצה לדעת מי הוא הבחור שהזהיר אותנו ובזכותו ברחנו. אם לא היה עושה את זה - היינו נשארים שם", אמר זאבי. וגואטה השיב: "כנראה שהיינו נשארים שם לנצח, אחי".
