במלוא חודש למותו של רס"ר יוחאי גלאם ז"ל, שנפל בלחימה ברצועת עזה, אימו, מרים, סיפרה הבוקר (חמישי) ל-ynet על האדם שהיה, כפי שתיארו לה חבריו לנשק. "למדתי עליו בשבעה המון דברים. על כושר המנהיגות שלו, האחריות, דברים שאף פעם לא שמעתי מבני, רק בחודש הזה שאנשים לא מפסיקים לפקוד את ביתנו" תיארה. המשפחה מתעקשת שיוחאי יוכר כקצין, וטרם הניחה מצבה על קברו: " שיבואו מחר ויראו את הקבר ללא שם. אני קוראת לאכ"א שייתנו ליוחאי זה מה שמגיע לו, אנחנו לא דורשים יותר מזה".
הריאיון המלא עם מרים
(צילום: ליאור שרון)
מרים הוסיפה: "גם אתמול צוות 2 בא אלינו. גם הרב של יוחאי, כל הדברים שמעולם לא שמעתי. קיבלתי גם כל כך הרבה תמונות מהשירות הצבאי שלו והמילואים. אני יכולה ללכת עם ראש מורם, בלב כואב, ולחשוב שגידלתי ילד לתפארת מדינת ישראל. כל המעלות שלו, כל התכונות הטובות. רק היום אני שומעת עליהן, אבל תמיד ידעתי שהוא ילד טוב, עניו וצנוע שהכל עושה בנועם ובשקט".
רס"ר (מיל') גלאם בן ה-32, תושב נתניה, היה לוחם בגדס"ר 6310 שבחטיבת ירושלים (16). הוא נהרג בסוף אוגוסט מירי צלף ליד פרוזדור נצרים שבמרכז הרצועה. גלאם הותיר אחריו את אשתו שירה, עובדת מעבדה בבית החולים לניאדו, תאומות בנות כשנתיים, זוג הורים, שני אחים ושתי אחיות.
ב-7.10, למרות שאתם משפחה דתית, יוחאי יצא מיד למילואים, ומאז לא מעט סבבים הדאיגו אותך. כתבת לו את זה במכתב.
"כן. תמיד כשהוא היה בא להתרעננות של יום-יומיים אז הייתי הולכת וקונה דברים, חטיפי בריאות, עוגיות, והייתי אומרת לו, 'תכבד את החבר'ה שלך'. באחת הפעמים, הוא אמר לי, 'אמא, הפעם אני שמח לקחת, כי באמת אין הרבה'. זה לא היה כמו בסבב הראשון שכל עם ישראל תרם. זה קורה גם היום, אבל אז היה יותר. גיליתי שהוא לקח את המכתב שלי איתו אחרי ששירה אשתו צילמה לי את זה, כשהחזירו את הציוד של יוחאי. על המכתבים הוא שמר, גם של אשתו ושל הנכדה שלי".
מרים סיפרה כי התאומות הקטנות עדיין "לא מבינות לגמרי": "הן רואות את התמונות שלו והן קוראות לו 'אבא, אבא'. באחת הפעמים שהחבר'ה של יוחאי באו אלינו אחת מהן פשוט קפצה על אחד שאולי קצת הזכיר לה את אבא, עם זקן קטן. היא קפצה עליו וקראה לו אבא, ואחת מהבנות כבר ממש מרגישה חרדת נטישה כזאתי שכל הזמן נדבקת לאמא שלה ולא מרפה ממנה".
יוחאי הועלה לדרגת רס"ר במילואים וחשוב לכם שהוא יוכר כקצין, ולכן אתם ממתינים עם המצבה שלו. מה תרצי להדגיש בנושא הזה?
"קודם כל, חשוב לי מאוד שיוחאי יקבל את הכבוד הראוי לו. הוא היה בחייו מאוד עניו וצנוע, הוא לא היה מבקש את זה, אבל אנחנו מבקשים בכל תוקף, כי הוא עשה את העבודה בלי לשאול את אף אחד. הוא ישב עם קצינים, תכנן איתם את כל תוכנית הפעילות הצבאית, מה שצריך להיות לכל פעילות שצריכה או אמורה לצאת. הוא פשוט לקח את זה על עצמו, הוא גיבש את כל החבר'ה למילואים.
"אני רוצה גם לציין שהוא הזכיר לאשתו בסבב השלישי, עכשיו, שפשוט ירדה המוטיבציה לבוא למילואים, כל אחד מהסיבות והסיפור שלו. אז הוא היה אומר לשירה, 'אני מבין אותם, לאחד נולדה בת, אחד אשתו בהיריון, אבל אני חייב ללכת. אני מבין אותם, ואני חייב ללכת'. הוא אפילו גרם להרבה לחבר'ה לבוא מארה"ב למילואים, הוא פשוט לא ויתר ועשה הכל מהלב, מהנשמה. לא ביקשו ממנו, הוא פשוט עשה את זה.
"מחר אנחנו עולים לקבר של יוחאי, ואני פשוט לא יכולה להאמין שזה קורה לי. בכל יום מחדש אני מתעוררת ומקווה שזה רק סיוט, שזה יעבור, אבל זה לא. לראות את הקבר שלו ללא שם, ללא כיתוב, זה לא מתאים, זה לא פייר, הבן שלי נתן את חייו למען המדינה, מת על קידוש השם, עבור שלום המדינה. שיבואו מחר ויראו את הקבר ככה. כולם, המפקדים והצוות שלו, אומרים חד-משמעית שמגיע לו. צריך להעלות אותו בדרגה כי הוא היה אמור לעשות את הקצונה הזאת, אבל זה התעכב כשהוא נלחם בצפון. אני ממש מבקשת ודורשת מראש אכ"א שיבוא ויבין שבעצם זה מה שמגיע לו, אנחנו לא דורשים יותר מזה שום דבר. זה מה שהבן שלי צריך וראוי לקבל".
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל משתתף בצער המשפחה השכולה וימשיך ללוותה. פניית המשפחה נבחנה לעומק, במסגרת תהליך הבחינה נוכחנו למחויבתו, מסירותו ולתרומתו הרבה של רס"ר (במיל') יוחאי חי ז"ל לצוות אותו הוביל ועליו פיקד טרם הלחימה ובמהלכה. יוחאי חי ז"ל היה מפקד מוערך בשל פועלו ותרומתו. בעת נפילתו, יוחאי חי גלאם ז"ל, נשא דרגות נגד ולאחר תהליך חשיבה ממושך נקבע כי למרות פועלו לא ניתן לשנות את דרגתו לדרגת קצין כיוון שלא עבר קורס קצינים במילואים. משפחת גלאם עודכנה בנושא על-ידי נציגי צה"ל".
