בניגוד לפקפוק העולה מעת לעת ביחס ליכולת לנצח את חמאס, הכרעתו אפשרית בהחלט. המפקפקים סבורים שלא ניתן לנצח רעיון, ומבלבלים בכך בין אידיאולוגיה לבין ארגון. כל ארגון, אפילו האימתני ביותר כגרמניה הנאצית או המדינה האסלאמית, הוא בר-חיסול בהשקעת כוח מתאימה. הריסת הארגון הופכת את הרעיון שמאחוריו לחסר השפעה. האידיאולוגיה המיליטנטית היפנית במלחמת העולם השנייה נעקרה לחלוטין בתומה, לא רק בשל התבוסה והמוות שזרעו פצצות האטום אלא גם משום שסימלו את כישלונו הטוטאלי של הרעיון ששלט במדינה עד אז. לאחר המלחמה נלוו לכך גם תהליכי חינוך ושיקום שעקרו מיפן וגרמניה את האידיאולוגיות הקיצוניות שרוב אזרחיהן תמכו בהן. שתי המדינות נחשבות כבר עשורים לפציפיסטיות ביותר בעולם.
אך חשוב מכך לענייננו, בשלב הנוכחי הכרעת חמאס איננה "אופציה" או מלחמת רשות, אלא כורח קיומי בשעת כושר שספק אם תחזור. כל תוצאה אחרת שתותיר את הארגון מוכה אך לא מוכרע, תהווה ניצחון אמיתי – ולא רק תדמיתי – לו, לבני בריתו, ולרעיון הג'יהאד בכלל. במקרה כזה, ההשלכות ההרסניות יהדהדו גם הרחק מגבולות ישראל.
שאלת הניצחון עלתה בתום כל עימות עם חמאס מאז מבצע עופרת יצוקה ב-2008/9. התשובות שהציגו הצדדים לשאלה מי ניצח דמו לטיסות בנתיבים מקבילים שלעולם לא יפגשו. ישראל ראתה במכות שהנחיתה ביטוי ליתרונה הצבאי הברור וקבעה את ההישג המדיני ב"הרתעת חמאס" והגדלת תקופות השקט מסבב לסבב. מנגד, חמאס בתפישתו הג'יהאדיסטית ארוכת הטווח ראה בעצם שרידותו בסבבים הללו ניצחונות ביניים בדרך לניצחון הגדול שימוטט את ישראל.
הטעות הישראלית האסטרטגית הייתה לראות בתפיסה הזו רטוריקה ריקה ונחמה פורתא, ולא תוכנית ארוכת טווח שהביאה את חמאס ליכולת שהפגין ב-7 באוקטובר. בשבת ההיא התברר שהנתיבים המקבילים התנגשו בסופו של דבר וריסקו את "מטוס" הגישה הישראלית אל קרקע המציאות. בהבנה מכאיבה לאחור - חמאס אכן ניצח מעצם הישרדותו שאפשרה לו להתעצם.
הפעם, חזרה על טעויות העבר לא תסתיים בעוד הפוגה עד ההתנגשות הבאה, אלא תוביל לאסון אסטרטגי בעל גלי הדף. ללא השמדה נחרצת של חמאס, לא יחזרו אנשי הדרום ליישוביהם והאמון במדינה יתערער גם בחלקים נרחבים אחרים של הציבור. בכך תוגשם הלכה למעשה החתירה של ציר ההתנגדות לשבירת רוחה של ישראל מבפנים. חמאס יתחזק ביהודה ושומרון וכנראה גם בקרב חוגים ערביים רדיקליים בישראל.
במרחב האזורי, התחזקות הציר הפרו-איראני תחליש את המדינות הערביות הפרו-מערביות, שיאלצו להתמודד עם חלופה רעיונית מצליחה ומסוכנת. בתורן יחויבו גם מדינות המערב להתמודד עם ניצחונו של הזרם המשלב ג'יהאדיזם אסלאמי עם רדיקליות שמאלית המערער על הסדר הקיים ושוטף כבר כיום את הרחובות. ברמה הגלובלית, אי-הכרעה ישראלית תהווה גם תבוסה של המחנה הפרו-אמריקני למחנה הרוסי-סיני-איראני שמעורב במלחמה בעזה בנשק, בדיפלומטיה ואפילו בהפצת תעמולה אנטישמית.
ד"ר הראל חורבלכן, למרות האתגר הצבאי והביקורת הצפויה בזירה הבינלאומית, ישראל חייבת לנצל את שעת הכושר הנוכחית שספק אם תחזור ולהביא לשינוי אסטרטגי. חיסול חמאס יסלק את השחקן השלילי ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני מזה כ-30 שנים. הכרעה חד-משמעית שלו גם תציג את רעיון הג'יהאד חסר הפשרות ככושל, ואולי תביא להחלשתו בדומה למה שחוו רעיונות חזקים לא פחות כפאן-ערביות הנאצריסטית ששקעה לאחר מלחמת ששת הימים.
התפתחות כזו תשפיע לחיוב גם על יציבותה הפנימית של ישראל ומעמדה האזורי כמדינה ידידותית לשכנותיה המתונות, ובריון מאיים כלפי אויבותיה. הכרעת חמאס והג'יהאד האסלאמי תפרק גם נדבך מרכזי מציר ההתנגדות הפרו-איראני המהווה זה עשורים את האתגר הצבאי העיקרי על ישראל, ותבהיר לחיזבאללה ואיראן את מגבלות כוחם.
- ד"ר הראל חורב הוא היסטוריון ומומחה לפלסטינים במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
