באוגדה 80 ידעו שבשעת מבחן, אוגדת עזה תבוא לסייע להם. בספטמבר ערכו תרגיל פיקודי שדימה תרחיש של חדירת מחבלים מגדר מצרים ופגיעה ביישובי רמת הנגב. אוגדת עזה באה לסייע. בסופו של דבר, ב-7 באוקטובר היו אלה אנשי חטיבת פארן, הפועלת תחת אוגדה 80, שבאו לסייע לאוגדת עזה שנפלה.
ההחלטה לעלות צפונה הצילה את חייהם של מאות תושבי דרום עוטף עזה, אם לא יותר. מפקד האוגדה הורה להרחיב את גבולות הפיקוד לכיוון העוטף, והכוחות התארגנו כדי לעשות בדיוק את ההפך ממה שתרגלו. כוחות שהורכבו מאזרחים ומחיילים בודדים זרמו לעוטף, ללא יכולת פיקוד ושליטה. מפקד חטיבת פארן, בהובלת אלוף-משנה שמר רביב, אסף כוחות שריון, חי"ר, לוט"ר ומסוקי קרב, והם מנעו כמעט לגמרי מהמחבלים לחצות מכביש 232 למזרח. מי שהיו חלק חשוב מהכוח שמנע מקיבוץ חולית להפוך לבארי הם לוחמי צוות פלד.
הצוות, יחידת התערבות מובחרת ללוחמה בטרור, נקרא על שמו של יאיר פלד ז"ל, שפיקד על סיירת הצנחנים. פלד, שניווט באזור הר שגיא, נרצח בידי בדואים ב-1959. בשנת 2018 קם הצוות על שמו: יוצאי צבא, תושבי רמת הנגב, שאחראים למענה לאירועי טרור במדבר על גבול מצרים.
בשעה 9:00 בבוקר שבת נתקלו לראשונה לוחמי צוות פלד במחבלים על כביש 232, לא רחוק ממושב יתד. שם נפל הלוחם הראשון, יפתח גורני ז"ל. סגן מפקד הצוות, רס"ם במילואים ש' (39), והלוחם רס"ן במיל' י' (55), סיפרו כי "הצוות קפץ בלי רכבים ממוגנים, בלי הציוד הכבד שלנו. אספנו איתנו שלושה טנקים ולוחמות יחידת איסוף קרבי. בכל מוצב אספנו כוחות, בדרך לחלוציות ולעוטף. היינו צריכים להמשיך לבסיס סופה ונסענו על כביש 10 כדי להקיף את חולית ולהגיע לבסיס".
מח"ט פארן הוביל את הכוח, ולפתע הוא עצר: "התמונה הראשונה שאני רואה זה טור של מחבלים, חלק רגלי, חלק על אופנועים וחלק ברכבים. לא הבנתי בהתחלה שאלה מחבלים. ירדתי מהרכב ושמעתי ירי. ואז התחילה עלינו פשוט אש תופת". הלחימה לוותה בירי פצמ"רים. המחבלים דיווחו לאחור כדי לקבל חיפוי.
5 צפייה בגלריה
הרס בקיבוץ חולית בעקבות המתקפה ב-7 באוקטובר. "שמענו אנשים צועקים 'איטבח אל יהוד' ורצים"
(צילום: שיר אזולאי)
רס"ם במיל' ט' (41) הסביר כי "הנוח'בה היו מחולקים לשלושה גדודים, והגדוד הדרומי היה מחולק לשלוש פלוגות – אחת הלכה לכרם שלום, אחרת לבסיס סופה והשלישית הייתה אמורה להגיע ליתד, פרי גן וכל האזור. כשחצו את הכביש, אנחנו פגשנו אותם".
קרב מול עשרות מחבלים
במשך כשלוש שעות הם ניהלו קרב עם כ-40 מחבלים. י' שיחזר: "ירו עלינו אש צולבת עם כל מה שהיה להם. אש מטורפת. אחרי שעה הגיעו הטנקיסטיות ופתחו לנו ציר ואחרי זה מסוק קרב. הגענו כוח קטן ומצומצם, אבל המחבלים הבינו שאנחנו כוח חזק. החוליה שהתקיפה אותנו נועדה להגיע לחבל שלום. בדיעבד ההיתקלות הראשונה ביתד עצרה את המאמץ הדרומי שהיה מכוון ליישובים בחבל שלום. לא ידענו את זה אלא רק כעבור שבועיים. רוב הכוח, והיו שם כמה מאות בדרך, הבינו שאי-אפשר להתקדם וחזרו לעזה. הם חשבו שאין להם מספיק כוחות".
אלה רוז'נסקי יוצאת עם דלי מים לבתים הבוערים בחולית. נפצעה קשה
(צילום: שיר אזולאי)
בשעה 9:30 יצאו אלה ויוסף רוז'נסקי עם דליי מים בניסיון לכבות את השריפה שהציתו המחבלים בקיבוץ חולית. הם עברו בין הבתים והרפת ורצחו, פצעו וחטפו את מי שהצליחו. בקור הרוח שאפיין את הזוג רוז'נסקי, הם ראו בעיה וניסו לפתור אותה. בני הזוג הגיעו מקריית שמונה כדי להעביר את החג עם בתם, ולא היו מודעים לעובדה שעשרות מחבלים מכתרים את הקיבוץ. הם גם לא ידעו שבמשך שעות אף כוח צבאי לא יגיע לעזרה.
רק בשעה 14:00 הטנקיסטיות פרצו את שער קיבוץ חולית. "לא ידענו שאנחנו מול חטיבות של נוח'בה", סיפר ט'. "אחרי זה הבנו שזו לא חדירת מחבלים קלאסית אלא מסע הרג. כשנכנסנו לחולית היו שם בין 50 ל-60 מחבלים. לא היינו מוכנים לזה".
המחבלים המתינו ללוחמים. צלף שהסתתר במטעים הרג את הלוחם לירן אלמוסנינו ז"ל. הלוחמים התחילו להשתלט על הגזרה ולחלץ משפחות מהממ"דים. הבית הראשון היה של משפחת סולטן. "כשהם פתחו את הדלת הם נראו כמו אנשים מתים-חיים", סיפרו.
ניר סולטן (32) ובעלה אדם, הורים לרז בן ה-4 ואורי בן ה-3, שמחו לראות כוח צבאי אחרי שעות של חוסר אונים. "בשעה 14:00 שמענו את הטנק נכנס. מהבוקר היינו סגורים ונעולים. לא פתחנו לאיש, לא משנה מה", סיפרה סולטן. "אחרי הטנק שמענו אנשים צועקים בחוץ: 'צה"ל, צה"ל, מי בבית?' לחשתי לאדם: מה עושים? ואז היה פיצוץ אדיר. אר-פי-ג'י. שמענו אנשים צועקים 'איטבח אל יהוד' ורצים. הייתה לחימה גדולה בבית, ואמרתי: זהו. הם בטח ישרפו אותנו. זה הסוף שלנו".
כעבור זמן קצר הם פגשו בצוות פלד, שביקשו לרכז אצלם אזרחים נוספים. "אמרתי: איך אדע שאלה אתם כשתבואו להביא לנו עוד אנשים? מי יודע מה יקרה בחוץ? אחד החיילים הציע: 'אני אגיד שמע ישראל'. אמרתי: עם כל הכבוד ל'שמע ישראל' – הם יודעים. צריך משהו שהם לא יחשבו עליו. תגיד 'האקונה מטטה' ואפתח לך".
"כל פעם אני חושב מה היה קורה אם לא היינו קופצים והיינו משאירים לצבא להסתדר", אומר ט'. "לירן ויפתח היו נשארים בחיים, אבל כל היישובים האלה בדרום העוטף היו נראים כמו בארי".
שיר אזולאי (32), שהממ"ד שבו שהתה היה צמוד לחפ"ק, שיחזרה: "הלוט"ר חילצו את כל השכונה חוץ מאיתנו, שלא פתחנו את הדלת. לא הצלחנו לזהות אותם. הייתה את הסיסמה 'האקונה מטטה'. הראשונה שחולצה שלחה לנו את הסיסמה בקבוצה של השכונה, אבל לא האמנו. חשבנו שהיא הקליטה הודעה והכריחו אותה לומר את זה". רק אחרי רדת החשכה, כשהגיעו הלוחמות של ברדלס, היא נאותה לפתוח את הממ"ד.
84 חברי קיבוץ היו בחולית ערב פרוץ המלחמה. 15 נרצחו בטבח, שלושה מהם עבדו בקיבוץ. שישה נחטפו מחולית וארבעה שוחררו. שניים עדיין מוחזקים בשבי, חמזה ויוסף אלזיאדנה שעבדו ברפת. בני הזוג רוז'ינסקי נפצעו באורח קשה, יחד עם נכדתם בת ה-6. עד היום השניים מאושפזים במחלקת שיקום בבית החולים איכילוב, מקווים לחזור לקריית שמונה ברגע שיוכלו.
שובר שוויון
לאיש אין ספק שלוחמי צוות פלד היו שובר שוויון בדרום העוטף. אולי בגלל העובדה הזו שווה רגע להתעכב ולהבין כיצד הם קמו. הם צמחו מתוך השטח, מצטיידים בעזרת תרומות מארצות הברית ומנורבגיה. "לא היה מי שיגן על יישובי פתחת ניצנה", מסביר ראש המועצה האזורית רמת נגב, ערן דורון. "לא היה גדר, כלום. דאעש התחיל לפעול בסיני. הם קמו מתוך הבנה שאם תהיה חדירה ממצרים, אי אפשר יהיה לסמוך על הצבא הסדיר".
מחבלי החמאס היו בדרך למוצב מפגש, סמוך לשטחים החקלאיים של היישוב באר מילכה. האיום של זליגה מרצועת עזה לשטחי פתחת ניצנה קיים, האיום של דאעש עדיין כאן, והברחות הסמים הופכות לאלימות יותר ועלולות להתפתח לאירוע ביטחוני.
"הבנו שכאשר תיפתח עלינו הרעה ממצרים – וזה לא 'אם' אלא 'כאשר' – תרחיש הייחוס שלנו הוא מה שדאעש עשו למוצבים המצריים", אומר ט'. "מה שחמאס עשה לעוטף. לצבא חסרה היכולת לתת מענה איכותי למצב, חסרה יחידה איכותית שתוכל לנטרל מחבלים ומכירה את השטח".
"בסופו של דבר, להגיד מי הציל את מי אני לא יכול לומר", אומר סגן מפקד הצוות, ש'. "הטנקיסטיות, המסק"ר, ברדלס שבאו בעקב שלנו. בראייה צבאית נלקח סיכון גדול מאוד עם ההחלטה להשאיר פה כוח מצומצם. בהלוויות של לירן וגורני הייתה לי איזושהי נחמה – שזה לא לשווא".
