המלחמה באוקראינה מתנהלת כבר כמעט 40 ימים, אך מרבית התושבים במדינה מתעקשים להישאר בשטחיה, בהם גם כמה ישראלים. רמי מסיקה, ישראלי תושב חרסון שבדרום אוקראינה, סיפר: "אתמול בלילה ישנו לא טוב. היו הפגזות, הפצצות, זה לא נפסק. הילדים פחדו". עם זאת הוא מסביר מדוע נאלץ להישאר: "אני לא יכול לעזוב את העיר. החיילים הרוסים פיזרו מוקשים ביציאה מחרסון, מאוד מסוכן לעזוב את העיר. אי-אפשר לעזוב".
המלחמה באוקראינה – עוד כותרות:
• אוקראינה: "שולטים בכל אזור קייב"
• עדויות על טבח בבוצ'ה: "הם ירו בכולם"
• עיר אחר עיר: תמונת המצב בחזיתות השונות
• גופות ברחובות, שלדי טנקים: באירפין ששוחררה
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
לדבריו, עדיף להישאר בבית. "במהלך היום יוצאים לקנות דברים, מצרכי מזון, כדי לא למות מרעב", ציין, "אבל בלילה, מ-18:00-19:00 בערב כבר לא יוצאים, מאוד מסוכן".
איתן עדי מתגורר בעיר השלישית בגודלה באוקראינה - עיר הנמל אודסה - הגובלת בים השחור. "עד אתמול הכל היה בסדר. חלק מהעסקים חזרו לעבוד לרבות חלק מהקניונים", סיפר. הוא אמר כי הרחובות היו מלאים, וכך גם המדפים התמלאו בחנויות: "הבנתי שלא מעט מהתושבים חזרו ממולדובה לאודסה".
הוא ציין כי אתמול חזרו האזעקות לעיר, "אבל חוץ מהסירנות והעוצר הלילי לא היה שום דבר מיוחד". לפנות בוקר, לעומת זאת, התעורר עדי מקולות נפץ חזקים: "הבית שלי רעד, נפלו כמה חפצים. אני פותח את החלון רואה הבזקי אור שמיים שחורים מעשן. התחלתי להכין את התיק למקרה שאצטרך ללכת למקלט".
הוא אמר כי פחד לצאת החוצה מכיוון שהשעה שבה החלו הפיצוצים הייתה עדיין שעת עוצר: "ידעתי שאם אני רץ למקלט אני מסתכן בכך שירו בי או יעצרו אותי. עדיין לא קיבלתי עדכון מה קרה, אבל כולם מדברים על ההפגזה שהייתה כאן הלילה".
סוהיל מטר עבר מאירפין שבפרברי קייב ליישוב קלוסובה המרוחק מאות קילומטרים צפון-מזרחית מהבירה האוקראינית. "אני במזרח אוקראינה, יש אזעקות פה ושם אבל אין הפגזות עד עכשיו. אני עדיין לא יכול לחזור לאירפין המצב לא מאפשר לי לחזור". העיר הנצורה אירפין נהרסה ברובה על ידי צבא רוסיה, והפכה לאחד מסמלי המלחמה.
"כולנו רוצים שזה ייגמר, אבל אי-אפשר לדעת מתי זה יקרה", אמר סוהיל. הוא ציין כי הכל תלוי במשא ומתן ואיך מתנהל הצבא הרוסי בכל אזור. נכון לנתונים מסוף שנת 2021, בעיר אירפין חיו 62,456 אזרחים. נכון ל-29 במרץ 2022 נותרו בה - להערכת ראש העיר - כ-3,000 איש ואולי אף פחות.