45 בני אדם מתו באסון האזרחי החמור ביותר בתולדות המדינה ויותר מ-140 בני אדם נפצעו. מקובל לקבוע אצלנו שאסונות של רשלנות, מתאונות אימונים בצה"ל ועד לגשר המכביה, הם תוצר של תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר". רק שבמקרה של האסון בהילולה במירון, הצטרף מרכיב קטלני: הפוליטיקה הרקובה, המושחתת, ומשוללת האחריות שנותנת לעסקנים ולאוטונומיה המעשית שנוצרה במקום קדוש לנהל את המשטרה, הממשלה, ואת רשויות ההצלה.
זה היה אסון צפוי מראש, והוא היה נגוע ברשלנות הרגילה במקומותינו, אבל בניגוד לקריסת אולמי ורסאי, נניח, הפוליטיקאים הישראלים ועסקניהם, בייחוד החרדים, שרטטו ותרמו למסלול האסון. מכתבי האזהרה ששיגרה ועדת החקירה הממלכתית - זו שממשלת נתניהו סירבה להקים, וכעת ברור לגמרי מדוע – מבהירים את עוצמת המחדלים.
מסקנות הוועדה - כתבות נוספות
המכתבים ממחישים כשלון מערכתי. ממפקדי המשטרה, דרך מנהלי המקומות הקדושים, העסקנים מסביב, הרשויות וכאלה שהיו בראש הפירמידה כמו ראש הממשלה. הם מחשידים את המוזהרים בכך שלא עשו את מלאכתם, במקרה הטוב, וחטאו ממש לשבועות הנאמנות שלהם לציבור הישראלי, במקרה הסביר יותר.
כולם ידברו על בנימין נתניהו ואמיר אוחנה, ותכף נעסוק בהם. אבל מה באשר ל"רב המקומות הקדושים", המקושר והמחובר כל כך, הרב שמואל רבינוביץ'? הוא 22 שנים בתפקיד. האם זה לא במסגרת תפקידו, לוודא שאתר קדוש לא יהפוך למלכודת מוות?
ומה באשר לעסקן המחובר יוסי שווינגר, מנכ"ל המרכז לפיתוח המקומות הקדושים? הוועדה אומרת במכתב שייפגע אם תגיע למסקנה כי היה מודע במשך "שנים רבות" לבעיות החריפות באבטחה ובבטיחות האירוע תוך סיכון הקהל, ושהוא לא מנע את העסקת מנהל האבטחה באירוע, אף שהאחרון לא היה יכול למלא את "כל דרישות התפקיד" ובפרט, שימו לב, להגיע להילולה. המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, טוענת הוועדה במכתב, "תרם לסיכון קהל המבקרים". וכל זה עוד לפני שנתחיל לדבר על קציני המשטרה, אלה שעסקו בחודשים האחרונים במסע יח"צ בלתי נגמר.
ועכשיו לנתניהו. בישראל הכול מתחיל מהסוף: האם תהיה השפעה על מערכת הבחירות? האם הכתם ידבק בו? זו השאלה הלא נכונה והלא מוסרית. הפוליטיקה של הפוליטיקה. היא תורמת לדיון ריקני, שאין בו אחריות. השאלה היא אחרת: מה מהות האזהרה של הוועדה? מה עשה נתניהו ומה לא עשה? הוועדה אומרת מפורשות שרה"מ נתניהו שימש בתפקידו תריסר שנים רצופות ושייפגע אם תגיע למסקנה שהוא ידע, או שהיה עליו לדעת, את המצב הלקוי בהר - ושמצב זה עלול לסכן את הקהל.
הוועדה קובעת שנתניהו "לא פעל כמצופה מראש ממשלה לתיקון מצב דברים זה". אלה אזהרות חמורות כאשר הן מתייחסות למותם הטרגי של 45 בני אדם. נתניהו ושאר המוזהרים יוכלו כמובן לשכנע את חברי הוועדה ששגגה נפלה לפניהם, ובין מכתבי האזהרה לדו"ח הסופי בהחלט ייתכנו ריכוכים.
התגובה של הליכוד הייתה צפויה. המורשת הפוליטית של נתניהו, המילים שמגדירות את קיומו הציבורי, הן ארבע: "תעשו את זה פוליטי". יועצים שלו שמעו את זה ממנו בעבר. התכלית: לא להותיר שביב של ענייניות, ובשום אופן לא להיכנע לה. להפוך את הדיון למפלגתי, כדי לגרום לכך שהשיח יהיה ממוקד ב"בעדנו" ו"נגדנו" ולא במהות הדברים. ולכן, לא לחינם היה זה הליכוד שהגיב ולא לשכת נתניהו.
כך, מכתביה של ועדת חקירה ממלכתית על אסון נורא נצבעו בצבע פוליטי של רדיפה. הרדיפה של נתניהו והליכוד. אחרי השתתפות קצרה בכאב המשפחות, נכתב בהודעת הליכוד כי "מאז הקמת המדינה אף ועדת חקירה ממלכתית לא שלחה מכתבי אזהרה למועמדים בבחירות בתקופת בחירות. מצער שוועדת החקירה שהוקמה ביוזמת ממשלת בנט-לפיד בחרה לעשות כן". תגובה צפויה.
ועדת החקירה הממלכתית יכולה להמליץ במסקנותיה הסופיות לפתוח בחקירת משטרה, אך היא יכולה לעשות דבר חריף יותר באשר לפוליטיקאים המעורבים – להמליץ מסקנות אישיות. זה לא רלוונטי לבחירות הקרובות. מה שרלוונטי בהחלט, זה אם נתניהו ייפגע מהדיון הציבורי המחודש. יש כמעט קונצנזוס במערכת הפוליטית שגם אם תהיה פגיעה, היא צפויה להיות מצומצמת ותתפוגג במהירות.
יו"ר הליכוד עומד לדין בעבירות שחיתות חמורות ובהן שוחד. מפלגתו מביסה במספר המנדטים שלה את שאר המפלגות, והוא מוביל באורח משמעותי בהתאמה לראשות ממשלה. יהיה זה נאיבי לחשוב שמכתבי אזהרה של ועדת חקירה ממלכתית – בפרט כזו שהוקמה בידי קואליציה שמתנגדת לנתניהו – יטרפו את הקלפים או אפילו קלף אחד. הענייניות בשיח הישראלי לא ממש מתקיימת בימים כתיקונם, בטח שלא בבחירות.
