כ-200 בני אדם נענו לקריאת קרובי משפחתה של שורדת מחנה ההשמדה אושוויץ אסתר גרייצר מחיפה שהלכה לעולמה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה בגיל 95, וליוו אותה היום (שני) בדרכה האחרונה בבית העלמין בעיר. גרייצר, שנלקחה לאושוויץ עם יהודי הונגריה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, עברה ניסויים אצל פושע המלחמה הנאצי יוזף מנגלה שמנעו ממנה את היכולת ללדת.
אחרי המלחמה עלתה אסתר לארץ. "מה שהיא עברה לא מנע ממנה להתחתן עם גרשון ז"ל, ולחיות חיים שמחים, מלאים באהבה, בעשייה ובנתינה", סיפרו בני משפחתה. "כיוון שלא היו לה ילדים, היינו לה כמו נכדים למרות שהיינו נינים של אחותה".
במשפחה ציינו לפני ההלוויה כי "למרבה הצער לא תהיה שבעה. אין לה ילדים ואחיה כבר נפטרו כולם. אם אתם באזור חיפה ורוצים לחלוק כבוד אחרון לשורדת שואה גיבורה ואצילית, ההלוויה בבית העלמין בחיפה".
הטקס הממלכתי "לכל איש יש שם" בכנסת
(צילום: ערוץ הכנסת )
יעל אברהם, קרובת משפחה של אסתר, סיפרה: "אסתר גרייצר או 'דודה אסתי' כפי שקראנו לה, הייתה האחות הקטנה של סבתי והצעירה ביותר לבית משפחת פייג שגרה בעיירה וישו בהונגריה. המשפחה הייתה אמידה מאוד ובתקופת הצנע בארץ סבתי ושתי בנותיה שכבר גרו בישראל, חזרו לגור שנה בעיירה וישו בזמן שסבי נשאר בארץ לעבוד בעבודות מזדמנות. כשהיו בהונגריה, דודה אסתי סייעה בטיפול באמי ובאחותה הקטנות ולמדה להכיר אותן ולהתחבב עליהן".
אברהם אמרה עוד: "למרבה המזל, ברגע האחרון סבתי, אמי ואחותה הצליחו לצאת מהונגריה ולחזור לארץ לפני הכיבוש הנאצי, אבל משפחת פייג נשארה ונלכדה שם. דודה אסתי שהייתה נערה צעירה מאוד נלקחה עם משפחתה ביחד עם כל יהדות הונגריה לאושוויץ, שם עברה זוועות, הרעבה ועינויים קשים שלא הרבתה לספר עליהם בחייה. אחרי השואה עלתה לארץ לבדה.
"בארץ היא פגשה את סבתי, אחותה, והתנחמה במשפחה שנותרה לה. בחיפה היא הכירה את בעלה גרשון שידע מראש שלא יהיו להם ילדים על רקע הניסויים הרפואיים שנעשו בה באושוויץ, ובכל זאת מאהבתו הגדולה אליה בחר להינשא לה. אסתר הייתה אחות במקצועה, גרשון עבד בחברת 'סולל בונה', ושניהם בנו את ביתם בחיפה. אחייניה היו לה כילדים, אמי ואנחנו - ילדיה ונכדיה - היו אהובים עליה מאוד. בשל העובדה שמעולם לא נולדו להם ילדים אין מי שיישב עליה עכשיו שבעה. החלטנו שבכל אחד מימי האבל עליה יתקיים שיעור לעילוי נשמתה בסבב משפחתי שנעשה לכבודה".
קרובת המשפחה סיכמה: "אנחנו מקדישים את יום הלימוד היום, יום השואה תשפ"ד, לעילוי נשמתה. יש לציין שהיא נפטרה בעיצומו של יום השואה, שהוא יום שמסמל את חייה ומעמיד אותה בשורה אחת עם הקדיש שיאמר על כל קורבנות השואה. וכך לעולם יאמר עליה קדיש אף שאין לה קרוב מדרגה ראשונה. דודה אסתי שלנו הייתה אישה מטופחת, חייכנית, נעימה, נדיבה ואיתנה. יהי זכרה ברוך".
