בימים אלו מובילה שרת ההתיישבות אורית סטרוק תוכנית של מאות מיליוני שקלים "לחיזוק החוסן האזרחי בשטחים" במגוון דרכים – החל בהקמת שכונות, המשך באבטחת רועי צאן ועד ירידי חשיפה בחו"ל להתיישבות. בכך היא מקדמת את מדיניות הממשלה המשיחית הנוכחית, שבה שרים מאמינים שבאמצעות עידוד התיישבות הם מבצעים תוכנית אלוהית, שהיא מטרה בפני עצמה וממילא תביא איתה שפע טוב בכל תחום. אבל המוטיבציה של התוכנית מעניינת: היא מוצגת כפתרון למצב שבו ההתיישבות נמצאת, כהגדרתה, "תחת איום מתמיד של פעילות חבלנית עוינת".
יש לתהות: כיצד הקמת התנחלויות חדשות מגנה מטרור על המתגוררים בשטחים? אם החיים שם מסוכנים, האם התוכנית לא צריכה להיות הפוכה, כלומר, לעודד אנשים לגור בתחומי הקו הירוק? לא – ההיגיון המשיחי הוא הפוך. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' צייץ בשבת ש"הלב נקרע מצער וכאב בעקבות הפיגוע הנורא בחווארה... צה"ל חייב לעבור להתקפה ביו"ש ולהחזיר את ההרתעה והביטחון ובמקביל אנו פועלים להעצים את הבנייה וחיזוק ההתיישבות בשטח".
בחודש שעבר הוא אמר בריאיון לערוץ 7: "הטרור נועד להחליש את האחיזה שלנו - והתשובה האמיתית שלנו שתעקר אותו ותהפוך את הטרור לחסר תוחלת - תהיה בהמשך בנייה (ביהודה ושומרון, ר"נ)". גם ח"כ יולי אדלשטיין התבטא בעבר באופן דומה: "ההיסטוריה הראתה וממשיכה להראות לנו כי כל אימת שנוותר על שטחי מולדת - נקבל טרור הולך וגובר".
צריך לבחור כאן בין שני פירושים מופרכים על פניו: או שהם חושבים שהזרמת אזרחים לאזור מוכה טרור תגביר את הביטחון, או שהם שולחים אזרחים למותם כי זה מה שאלוהים רוצה. איני יודע איזה פירוש הוא הנכון, אבל בכל מקרה, מול הטירוף של הממשלה הנוכחית צריך לומר את המובן מאליו: ההתיישבות בשטחים גובה מחיר בנפש, הן של אזרחים והן של חיילים הנשלחים להגן עליהם בכפייה.
לפי נתוני "בצלם", מתוך 877 אזרחים שנרצחו על ידי פלסטינים מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, 328 היו בגדה המערבית, בעזה או בירושלים (כ-37% מהקורבנות, זאת אף שבשטחים ובירושלים גרים רק 15% מהאזרחים במדינה). ברור לכל בר-דעת שיהודים ופלסטינים שגרים זה לצד זה ללא הפרדה או קו גבול מסכנים אלה את אלה. לא רק זאת אלא שקו הגבול הפרוץ מסכן גם אזרחים בתוך הקו הירוק, שכן הוא מקל על מעבר של מחבלים.
רועי ניצן העובדה היא שהמתנחלים לא מגינים בגופם על שאר מדינת ישראל כמו שהם (כביכול) מדמיינים, אלא מסכנים את עצמם, פוגעים בביטחון בתוך הקו הירוק, וגורמים לחיילי צה"ל להסתכן בשבילם (178 חיילים נהרגו ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים בתקופה זו).
מבחינה ביטחונית, על פניו המהלך הכי טוב שישראל יכולה לעשות הוא הפרדת כוחות מוחלטת – קו גבול רציף ובלתי חדיר בין שטחי ישראל לשטחים הכבושים, כשכל האזרחים הישראלים בצד אחד וכל הפלסטינים בצד שני. לא צריך בשביל זה הסדר מדיני. מי יודע, אולי לו עשינו זאת, 500 החיילים והאזרחים שנרצחו היו עוד איתנו. אבל במקום זאת הממשלה דוחפת עוד ועוד אזרחים לאזור הסכנה בשם הבטחה אלוהית.
- רועי ניצן הוא עיתונאי "כלכליסט"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
