קואליציית בנט-לפיד לא תתפרק בגלל האופוזיציה. למרות הנחישות של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו והכישרון הפוליטי של יו"ר סיעת הליכוד יריב לוין, לא הם ישמטו את השטיח החלקלק מתחת לרגליה של הממשלה. נתניהו, לוין והחרדים יכולים להגיש כל שבוע הצעות אי-אמון, להביך את הקואליציה בהצבעות במליאה או לנסות לגייס עריקים נוספים, פרויקט שנכשל עד כה. אבל זה לא מה שיעניק להם את הרוב לפיזור הכנסת או יאפשר להם להקים ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית.
מי שיפיל את הקואליציה הזאת – זו היא עצמה. ראש הממשלה נפתלי בנט נשמע בימים האחרונים מתוסכל במיוחד. מי ששוחח איתו על המערכת הפוליטית ועתיד הקואליציה והממשלה הבין גם למה: יש פער עצום, לדבריו, בין הממשלה הטובה והמתפקדת לבין הקואליציה שעומדת על כרעי תרנגולת ושרידותה תלויה כל שבוע בקפריזה אישית או פוליטית של חבר כנסת זה או אחר.
לזכות הקואליציה אפשר לומר ששני האגפים שלה שותפים לחוסר הבהירות הפוליטית בכנסת: פעם זו עידית סילמן מימין ופעם ג'ידא רינאווי זועבי משמאל. פעם זה יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון מכחול לבן ופעם כאבי הבטן של ניר אורבך מימינה. כל אחד תורם את תרומתו הצנועה, או הגדולה במקרה סילמן, כדי לפורר את הקואליציה מבפנים. הכל מתוך כוונות טובות, כמובן.
המקרה של יו"ר תקווה חדשה ושר המשפטים גדעון סער הוא שונה לחלוטין מסימני מרד של ח"כ אנונימי פחות או יותר בקואליציה. כמעט כמו המשפט השייקספירי "להיות או לא להיות" – סער יכול להכריע אם הקואליציה תקבל אוויר לנשימה או תתאבד פוליטית. המגעים החשאיים בינו ובין נתניהו, באופן ישיר ועקיף, אשר נחשפו אתמול ב"ידיעות אחרונות", טלטלו את המערכת הפוליטית שסף העצבים שלה נמוך גם ככה. הציר שנרקם בין סער ונתניהו באמצעות מקורבים עלול להשליך על עתידה של הקואליציה – יותר מכל מהלך פוליטי אחר.
יש ראיות נסיבתיות פוליטיות שגרמו לבכירי הקואליציה לתהות בשקט מה עובר על סער: האולטימטום המפתיע שהטיל על הקואליציה שבה הוא חבר; ההנחיה של נתניהו לבכירים במפלגתו להוריד פרופיל ולא לתקוף אישית את סער; והפרסומים על מגעים עם הליכוד.
הסיפור של שר המשפטים, הוא כאמור, משמעותי. סער היה מחולל השינוי שהביא להקמת ממשלת בנט-לפיד. הוא הודיע מראש שמי שרוצה את נתניהו כראש ממשלה – שלא יצביע עבורו. ששת המנדטים שלו הם אלה שאפשרו את החלפת ראש ממשלה אחרי 12 שנה והקמת ממשלת השינוי. האם ששת המנדטים האלה, או רובם, יהיו אלה שיכתירו שוב את נתניהו כראש הממשלה?
(צילום: אלכס גמבורג, שמוליק דודפור)
מבחינת סער העדיפות ברורה: הוא מעדיף לאין ערוך את ממשלת בנט-לפיד במתכונת הנוכחית, על כל צרותיה. נתניהו לא יחזור להיות פרטנר אידיאלי עבורו. אלא שכאן מגיע אבל גדול: אם סער מעריך שימיה של הקואליציה ספורים, הוא יצטרך לקבל החלטות. יהיה נורא מבחינתו לשבת בממשלה עם נתניהו, אבל יהיה נורא עוד יותר ללכת לבחירות עם עתיד פוליטי לוט בערפל. אז נכון, הוא יצטרך להסביר מהלך כל כך קיצוני מבחינתו, אבל הוא בוודאי לא יהיה הראשון שעשה זאת.
יובל קרניבניגוד להערכה הרווחת, של פרשנים מטעם או לא מטעם, לקואליציה הזו יש סיכוי להחזיק מעמד עד סיום כנס הקיץ של הכנסת, בסוף יולי. היא עברה כבר ארבעה שבועות מטלטלים מאז תחילתו – אבל לא הייתה קרובה ליפול למרות האווירה הפוליטית של סיום קורס והיערכות לבחירות.
בכל מקרה, יום שני יהיה מבחן משמעותי במיוחד בעקבות תמרור האזהרה שהציב סער לקואליציה: מה יקרה אם חוק יו"ש, חוק ימני-מתנחלי, לא יעבור בגלל התנגדות רע"מ? האם סער יראה בכך את סיומה של הקואליציה שכל כך רצה בקיומה ויחשב מסלול פוליטי חדש? בקרוב כל התשובות.
- יובל קרני הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
