תמונה שווה אלף מילים, אומרים. ואכן, נדמה שהתמונות של צלם ynet ו"ידיעות אחרונות" רועי עידן ז"ל, שנרצח בטבח 7 באוקטובר לצד אשתו סמדר ז"ל, מספרות את סיפורו של הדרום כולו: התקווה לחיים שקטים באזור פורח ומקסים כל-כך, אל מול מציאות בלתי-פוסקת של סבבים, מטחים - וכעת מלחמה ללא סוף ברור באופק.
עידן, בן 42 במותו, נרצח עם אשתו סמדר בטבח בקיבוץ כפר עזה שבו התגוררו. שניים מילדיהם, מיכאל ועמליה התחבאו בארון בביתם וניצלו. הבת הקטנה אביגיל נחטפה לעזה, ושוחררה משבי חמאס אחרי 51 ימים. רגע לפני שנרצח, רועי עוד הספיק לצלם את התמונה האחרונה שלו – רחפני החמאס שחדרו מהרצועה בבוקר המתקפה.
אבל לא בטוח שדווקא את התמונה הזו רועי היה רוצה שנזכור: לרגל 100 ימים למתקפת הטרור שבה נרצח, חזרנו לתמונות הרבות והמרהיבות שצילם לאורך השנים, מפריחת הכלניות בפסטיבל "דרום אדום", דרך נדידת הזרזירים - ועד ציורי התקווה על הבריקדות בעוטף והשקיעה ברקע של מטחי הרקטות מעזה.
"רועי אהב לצלם בעיקר כלניות. אבל לא מלחמות", מספר כתב ynet בדרום מתן צורי, שעבד עם רועי באופן צמוד במשך שנים ארוכות. "גם חצבים בסתיו, ונחלים זורמים בחורף של צפון הנגב, שיטפונות מרהיבים במדבר. להקות זרזירים בצורות משתנות, ובקיץ, בחופי הים, את שמחת המתרחצים והמתרחצות. אבל רועי אף פעם לא אהב לצלם מלחמות".
לבנת גינזבורג, לשעבר רכזת התיירות של צפון הנגב ומפיקת פסטיבל "דרום אדום", מספרת על מה שהיא מכנה "רועי של החדשות הטובות". לדבריה, "את רועי תמיד פגשתי בפסטיבלים, באירועים, במקומות בהם צריך לתעד ולדווח על הדברים הטובים, על הדברים החיוביים ועל הדברים היפים שקורים אצלנו באזור שחשוב שכולם יראו ויכירו".
גינזבורג מוסיפה כי "רועי מבחינתי היה סימן שדרום אדום החל. לאורך השנים היינו נפגשים רגע לפני שהפסטיבל מתחיל, איך שהכלניות הראשונות החלו לבצבץ. היינו נפגשים מוקדם בבוקר, רועי היה מצלם כמה תמונות ואומר: 'יאללה יש לנו את זה, אני בורח לפני שהפקקים מתחילים' - עם חיוך ממזרי. ככה זה היה שנים. כבר הפך למסורת. ילדים נולדו ונוספו, הכלניות פרחו והקפדנו להיפגש כל פעם.
"אני יודעת שרועי תיעד גם את הדברים הפחות יפים ונעימים, אבל אנחנו נפגשנו תמיד בהקשרים חיוביים. אם זה בדרום אדום או באינדי נגב, בפסטיבל כדורים פורחים או כל דבר טוב שקרה אצלנו באזור. בשבילי רועי היה שליח ונציג של הטוב והיפה. ככה אני אזכור אותו. עם הלב הגדול, החיבוק המעודד, האופטימיות, הטיפ לחיים הטובים והחיוך הנצחי שיחסר לי כל כך".
אלון סטרימלינג, עורך חדשות ב-ynet, מספר על המסירות הגדולה של רועי לעבודתו ולאזור שבו התגורר. "רועי היה מקצוען וצלם שחי ונשם חדשות, אבל קודם כל בן אדם שתמיד מצא את הטוב, האופטימי והחיובי בכל דבר. העוטף היה בנשמתו. היה לו חשוב להביא משם תיעוד של חיים, שגשוג ופריחה, כמו שנהג לצלם ב'דרום אדום' - בדיוק באותו אופן שבו הביא צילומים של בלוני תבערה או של נפילות רקטות. מדובר באבדה ענקית, ובן אדם שהיה חלק מהותי מהמערכת שלנו. הוא ייחסר לנו מאוד".
אביבית צנטי, מפיקה לשעבר ב-ynet, מעידה כי פעמים רבות שבהן התקשרה לרועי כדי לשלוח אותו לצלם אייטם כלשהו - היא גילתה שכבר הגיע לזירה או שהוא בדרך אליה. "כל פעם מחדש הייתי מתפלאת. 'רועי אני צריכה אותך ל...' - 'אביבה, אני כבר בבית שנפגע מרקטה'", היא משחזרת את שיחותיה עמו.
לדברי צנטי, "תמיד בצבע האדום הראשון הוא היה יוצא ולא מחכה, השביעי באוקטובר זו דוגמה לכך - הצילומים שלו היו הראשונים מהגדר של המחבלים ברחפנים. לא משנה הסכנה, לא משנה ההתראות ללא סוף, הוא ייצא ויצלם. אני זוכרת שהייתי בממ"ד ולא האמנתי איך כבר ב-6:40 יש חומרים של רועי. מצד שני ידעתי שזה רועי. שלחתי לו הודעה וכבר לא היה מענה".
היא נזכרת כי במהלך עונות נדידת הזרזירים, בימי שבת, "לפני שראש הדסק חשב בכלל לעשות אייטם על מזג אוויר - הייתי מקבלת חומרים מרהיבים מרועי". צנטי מוסיפה כי בעבר, כשרועי העריך שעומדת להיות הסלמה, הוא ביקש להרחיק את ילדיו מהאזור. "הפעם הוא לא הספיק".