השבוע, באחד מהדיונים הרבים שנערכו במערכת הביטחון והדיפלומטיה בעקבות ההידרדרות החריפה ביחסי ישראל–ארצות־הברית, הציע אחד מהמשתתפים, "הצעה שלא תיארתי לעצמי שאי פעם תעלה בפורום הזה", כהגדרת משתתף אחר. "יש פה מצב מוזר", אמר המציע. "אנחנו כמו ילד שאבא שלו נתן לו סטירה חזקה ומצלצלת, מפתיעה, כואבת, ישר לפנים, והוא עומד נבוך ומושפל, בעיקר כי אין לו מושג מה הוא עשה רע". הצעד האמריקאי שעורר את התדהמה והעלבון היה ההודעה של משרד המסחר לפני כחודש כי הוא מכניס שתי חברות סייבר התקפי ישראליות, NSO וקנדירו, לרשימה השחורה של חברות שאסור למכור להן ידע או מוצרים. בהודעה נאמר כי שתי החברות פגעו בביטחון הלאומי וביחסי החוץ של ארצות־הברית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הצעד כוון נגד שתי החברות אך היה ברור כי הנמען הוא ממשלת ישראל, שמעניקה רישיון מפורט לשתי החברות בכל עסקה, לפי המדינה שבה יופעל, ואפילו לסוכנות הביון או האכיפה שבה יותקן. במילים אחרות - אם NSO וקנדירו פגעו בביטחון הלאומי האמריקאי, גם משרד הביטחון הישראלי נושא באחריות לצעד הקשה.
7 צפייה בגלריה
חברת הסייבר הישראלית NSO. נכנסה לרשימה השחורה של חברות שאסור למכור להן ידע או מוצרים
(צילום: Shutterstock)
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ההצהרה הפתיעה, אם לא היממה, את הדרג הפוליטי, הצבאי והמודיעיני הבקיאים בנושא המורכב והרגיש. בין משרד הביטחון ומחלקת המסחר של ארצות־הברית יש יחסי עבודה רצופים וממשקים משותפים. אבל במקרה הזה מחלקת המסחר חדלה לענות למיילים ולטלפונים של פקידי משרד הביטחון. בישראל בטוחים כי מחלקת המסחר היא רק הפה, שמאחוריו נמצאים גורמים בכירים ביותר בממשל, אם לא הנשיא עצמו. אלו השערות בלבד. אף אחד לא הסביר לישראל מה קרה ולמה זה קרה כך.
"ובגלל זה", המשיך אותו דובר בדיון הישראלי השבוע, "אני חושב שעד שנבין מה עשינו, אם עשינו, שגרם להם לנהוג בצורה שהם התנהגו, אנחנו צריכים להגיב באופן דומה. צריך להודיע שאין לנו מושג מדוע פעולות של ישראל בעולם הסייבר עוררו זעם אמריקאי כזה, אבל עד שנברר סופית את הנושא, וכדי שלא נפגע שוב, חס וחלילה, רחמנא ליצלן, בביטחון הלאומי האמריקאי – אנחנו משעים את כל הזרמת המידע הנאסף על ידי המודיעין הישראלי לקהילת הביון של ארצות־הברית. אולי ככה, אם בפעם הבאה לא יהיה מי שיציל את החיילים שלהם, הם יענו לנו לטלפונים".
ההמלצה של אותו דובר ריחפה כמה דקות בחלל החדר לפני שהוחלט לא לאמץ אותה, "בינתיים". אף שמשמעותה היא כמעט פתיחה במלחמה גלויה מול הממשל, היא לא נשמעה לחלק מהנוכחים בדיון מופרכת לחלוטין. למי שלא מכיר את מערכת היחסים המודיעינית בין שתי המדינות, האיום הזה ייראה בוודאי כמו הזבוב שיושב על גב הפיל, ומרגיש שהם ביחד מרימים ענני אבק. אז זהו, שלא. לאיום כזה יש משמעות רבה מבחינת ארצות־הברית והעובדה שהוא עלה לדיון מראה עד כמה המצב חמור.
ההצלחות של המודיעין הישראלי - אמ"ן, המוסד והשב"כ – בשני העשורים האחרונים יצרו תמונה מורכבת ומאוזנת הרבה יותר ביחסים בין המעצמה לאי הזערורי במזרח התיכון. לישראל יש יתרון יחסי, לפעמים מוחלט, בכיסוי המודיעיני שהיא מעניקה ליריבים המרכזיים ולזירות האיסוף העיקריות שלה. לפי שורת פרסומים בארצות־הברית, ובהן של אדם גולדמן ב"וושינגטון פוסט" וג'ף סטיין ב"ניוזוויק", בפברואר 2008 עוד נזקק המוסד לסיוע אמריקאי כשיצא לפגוע בעימאד מורנייה, בדמשק. ראש הממשלה אהוד אולמרט נסע לוושינגטון במיוחד כדי לבקש את עזרת הנשיא ג'ורג' בוש. התנאי של בוש לסיוע היה שרק מורנייה ייפגע, ולכן אנשי המוסד לא הפעילו את המטען כשמורנייה הלך מחובק עם חברו ועמיתו הקרוב, קאסם סולימאני, מפקד המבצעים של איראן שחוסל לבסוף על ידי האמריקאים עצמם יותר מעשור לאחר מכן, בהוראת הנשיא טראמפ.
לפי פרסומים מהעת אחרונה ב"ניו יורק טיימס", המודיעין הישראלי היה גם שותף מרכזי לבחינה מחדש של סוגיית הפגיעה בסולימאני. לפי הפרסומים, ראש המוסד יוסי כהן הציע אז שורת פעולות לפגוע במשמרות המהפכה ובפרויקט הגרעין האיראני. ישראל, לפי הפרסומים, הייתה הפעם זו שסיפקה את המודיעין.
זו לא הייתה העזרה האחרונה מישראל: בתגובה על ההתנקשות בסולימאני בינואר 2020 הורה חברו הטוב, מפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה באיראן, אמיר עלי חאג'יזאדה, לירות טילי קרקע־קרקע על בסיס אל־אסד בעיראק שבו מאות רבות של חיילים אמריקאים. בזכות התרעה שהגיעה ברגע האחרון מהמודיעין הישראלי הופעלה אזעקה שקטה בבסיס והחיילים שם פונו לבונקרים. לאמריקאים לא היה ולו הרוג אחד. "הצלתם את חייהם של עשרות חיילים אמריקאים", כתבה ראשת הסי־איי־איי ג'ינה הספל, במכתב תודה מיוחד ששלחה לישראל. מקרה נוסף, אחד מכמה, אירע לאחרונה כשהתרעה של ישראל הביאה לפינוי של 200 חיילים אמריקאים מבסיס א־תנף בסוריה, זמן קצר לפני שירד עליו מטח של מטוסים מתאבדים ללא טייס. אלמלא ההתרעה - חיילים אמריקאים היו נהרגים, אולי יותר מעשרה.
אבל גם בלי הרוגים, בישראל לא מבינים למה האמריקאים נמנעים מכל תגובה או האשמה פומבית כלפי איראן למרות שורת ההתקפות האלה. ובעיקר לא מבינים את "כפיות הטובה האמריקאית" וכיצד בזמן כל כך קצר, הגיעו שני צדדים שעבדו בשיתוף פעולה לעברי פי פחת.
וזו השורה התחתונה של העניין כולו - אי־הבנה עמוקה בין שתי המדינות. משורת שיחות שערכתי עם גורמים בכירים, חלקם בכירים מאוד, בישראל, ארצות־הברית ואירופה, עולה כי בישראל יש אי־הבנה עמוקה למה מניע את ממשל ביידן. בעיקר הדברים הנוגעים לכמה חריפים השנאה והתיעוב של בכירים בו לממשל טראמפ, למי ששירת בו, לכל מה שהוא עשה ולשותפיו המרכזיים, בראשם ישראל.
במקביל, בארצות־הברית, יש אי־הבנה עמוקה לקווים אדומים שממשלת ישראל, כל ממשלה וכל ראש ממשלה, לא יחצו, בין אם בשל חששות אמיתיים לביטחון המדינה, או חששות אמיתיים לא פחות מנתניהו ולגיונותיו בתקשורת וברשת החברתית הממתינים לרגעים כאלה. נדמה גם כי האמריקאים שכחו כי הצלחת הסכם עם איראן תלויה באיראנים אבל לא פחות גם בשותפה שלא חתומה עליו, ישראל, שיכולה לפוצץ את העניין כולו ברגע. ייתכן שהם גם קוראים לא נכון את הפשרנות שבה נקטה ממשלת בנט עד היום. האמריקאים התבלבלו וחושבים שלא משנה מה הם יעשו, "At the end of the day, the Israelis will play along", כמו שאמר לי אחד מהם. אבל דווקא חוסר הניסיון של כמה מהעושים במלאכה בצד הישראלי עלול להוביל לתגובות חריפות הרבה יותר ולהידרדרות מהירה.
היו כאלה שהזהירו, גם בגלוי, גם בסמוי, שאת מחיר הקרבה חסרת הריסון, הבוטה, המתריסה, שבין נתניהו, ממשלתו וצוותו הקרוב, לבין טראמפ וחבורתו, שחלקה כבר הורשע בפלילים וחלקה בדרך לשם, עוד תשלם ישראל כולה. "אתם לא מכירים את הדמוקרטים", אמר איש עסקים ישראלי, מהמצליחים ביותר בארצות־הברית בעשורים האחרונים, בארוחת ערב שבה נכחו בכירים ישראלים. "הם לא יבואו בטוב לכל מי שמזוהה עמו". ההתייצבות המתריסה של נתניהו עוד בימי אובמה נגד הנשיא בקונגרס היא בדיוק אותו זיכרון שעכשיו דוחף בכירים דמוקרטים רבים מאוד, לעשות undo לכל מה שקרה בין ישראל וממשל טראמפ, אפילו אם טראמפ עצמו כלל לא קשור בעניין.
7 צפייה בגלריה
''ברור שיש פה לא רק אמירה חריפה כלפי האיש הרשום ברשימה השחורה, אלא כלפי מדינת ישראל''. דן גרטלר (משמאל)
(צילום: אוראל כהן)
ב־21 בינואר התכנסו בחשאיות במגרש החנייה של גן־החיות של וושינגטון האנשים שנבחרו בידי ג'ו ביידן, הנשיא שהושבע יום קודם לכן, לנהל את המועצה לביטחון לאומי. אחרי אירועי 6 בינואר והתחושה של רבים בארצות־הברית כי טראמפ ונאמניו מנסים לכונן דיקטטורה, החליטו בממשל החדש לא לקחת סיכונים. מי שעומדים לנהל את המעצמה החזקה בעולם השאירו את הרכבים עם הנמרים והג'ירפות, הועלו על אוטובוס ממוגן, והוסעו בליווי כבד של המשמר הלאומי ומשטרת הבירה, לתוך הבית הלבן. כשהגיעו לבית הלבן מצאו שם מחשבים ריקים, כוננים מחוקים ואפס אנשים שיעבירו אותם חפיפה ויסבירו את העולם לתוכו הם נכנסים. לכן קל לדמיין מה האנשים האלה חשבו על מי שקדמו להם בתפקיד.
האות הראשון שמשהו גדול עומד להשתנות נפל כרעם ביום בהיר על ישראל ב־8 במארס. נד פרייס, דובר מחלקת המדינה, הודיע כי ארצות־הברית מבטלת את ההקלות שהוענקו זמן קצר לפני סיום עידן טראמפ, לאיש העסקים הישראלי דן גרטלר. ארצות־הברית הכניסה אותו לרשימת החרם והסנקציות הגרועה ביותר שלה, רשימת מגניצקי, כמה שנים קודם לכן. נגד גרטלר נטען כי שילם שוחד לבכירי השלטון בקונגו, כדי שיאפשרו לו לעשות הון מהמחצבים של המדינה. בכתבת תחקיר ב"ניו יורק טיימס" (שהח"מ היה שותף לה) נאמר כי ההקלה בסנקציות בתום עידן טראמפ ניתנה אחרי שבכירים בשירותי המודיעין של שתי המדינות הגדירו את קשריו של גרטלר כחיוניים מאוד לביטחון הלאומי של ישראל ושל ארצות־הברית, ופנו לשר החוץ מייק פומפאו ושר האוצר סטיבן מנוצ'ין, כדי שיורו על ההקלה בסנקציות.
"שמע, הדיון הערכי על האם מגיע לאדם שסייע לשירות מודיעין לקבל זיכוי או זיכוי חלקי ממעשים קשים בהם הוא נחשד נכון בוודאי גם למקרה הזה", אומר איש משרד המשפטים הישראלי שבקיא בסודות הפרשה. "אבל הדיון הזה לא נערך במקרה הזה, בוודאי לא מול המודיעין הישראלי או מולנו. כולנו, כולל נתניהו, שמענו על הביטול מהתקשורת. מבחינתי, היה ברור שיש פה לא רק אמירה חריפה כלפי האיש הרשום ברשימה השחורה, אלא כלפי מדינת ישראל, שלא סופרים אותנו". הניסיונות לשוב ולפעול בנושא מול גורמי הממשל החדש נתקלו בכתף קרה. לא היה ויכוח על עצם חשיבותו של גרטלר לגרסת ישראל, אבל הכחדת כל צעד של ממשל טראמפ הייתה הרבה הרבה יותר חשובה.
שלושה ימים מאוחר יותר ניחתה המהלומה הבאה: ה"וול סטריט ג'ורנל" פירסם כי ישראל מנהלת מערכה ימית חשאית עם איראן ופוגעת במכליות איראניות המעבירות נפט לסוריה. בהמשך הדליפו גורמים אמריקאים ל"ניו יורק טיימס" שיטפון של פרטים על המערכה הזו, כולל על תקיפת הסאוויז, ספינת־האם של משמרות המהפכה, בידי שייטת 13. וזאת אחרי שכוחות קומנדו איראנים שיצאו מהסאוויז, תקפו אוניות בבעלות ישראלית. עדכון ששלחה ישראל לפנטגון, אודות התקיפה ופרטיה, פורסם זמן קצר אחרי שנשלח.
"הארץ" פירסם, בטעות, כי היה זה גורם מודיעין ישראלי מאחורי ההדלפות, ושחלקן היו לפני התקיפות בכלל. ריצ'רד סילברסטין, הבלוגר היהודי־אמריקאי המקדיש חלק ניכר מטוריו לביקורת חריפה על ישראל וקהילת המודיעין שלה, טען כי היה זה אחד מראשי קהילת הביון הישראלית שהדליף לח"מ את הפרטים. פה ושם, לא לעיתים מזומנות, סילברסטין חוטא באמירת אמת. זו לא הייתה אחת מהפעמים האלה.
"הישראלים התרגלו שבשיחת טלפון אחת מנתניהו לטראמפ הם מנהלים את מדיניות החוץ והביטחון של ארצות־הברית", אומר איש ממשל אמריקאי. "עכשיו הגיעו בוסים חדשים להסביר להם שזה לא ככה"
בצה"ל ידעו כי ההדלפות לתקשורת האמריקאית באו מארצות־הברית וידעו כי נכלל בהן מידע סודי ביותר ביותר. בישראל פירשו אותן במשמעות אחת: אמריקה עצבנית על ישראל שמחוללת מהומה במפרץ הפרסי – ומחייבת את הצי החמישי להעניק ליווי לאוניות הסוחר הישראליות – ובעיקר שמשבשת את הסיכוי לפתיחה מחדש של שיחות הגרעין. השורה התחתונה: ארצות־הברית מאותתת באופן לא עדין ולא דיפלומטי לישראל לחדול מהמערכה הימית. ואכן, ישראל הבינה את הרמז וחדלה.
אבל ההתנגשות המשיכה. ב־11 באפריל יוחס למוסד פיצוץ אספקת החשמל ומקור האנרגיה החילופי לאולמות התת־קרקעיים להעשרת האורניום בנתנז. הניתוק הפתאומי הוביל לקריסת אלפי צנטריפוגות והריסתן. לפי דיווחים אמריקאים זמן קצר לאחר מכן התקשר ראש הסי־אי־איי ויליאם בארנס לעמיתו יוסי כהן ובשיחה כעוסה הביע את מורת רוחו הקשה על כך שישראל לא עידכנה את ארצות־הברית באירוע אלא דקות ספורות לפני שהתרחש. "אל תפתיעו אותנו", דרש בארנס. כהן אמר שההתרעה הקצרה נובעת מאי־ידיעה אם התנאים המבצעיים יבשילו ללחיצה על הכפתור, אבל הבטיח יותר שקיפות להבא.
"הישראלים התרגלו שהם עושים מה שהם רוצים, ושבמרחק שיחת טלפון מוצפן מנתניהו לטראמפ או מכהן לראשת הסי־איי־איי הספל, הם מנהלים את מדיניות החוץ והביטחון של ארצות־הברית", אומר איש ממשל הבקיא ביחסי המודיעין בין שתי המדינות. "ועכשיו הגיעו בוסים חדשים כדי להסביר להם שזה לא ככה".
ראש הסי־אי־איי בארנס, אחד מהדיפלומטים המנוסים והחשובים בארצות־הברית, הרגיש שהמריבות אולי עברו סף מסוכן. באפריל, בביקורו האחרון כראש המוסד בארצות־הברית, הופתע כהן כשבארנס ביקש ממנו בסוף הדיון, לסור עימו לאחד מהאולמות במפקדת סוכנות הביון המרכזי בלאנגלי, ליד וושינגטון. "הכנו לך הפתעה", אמר לכהן.
שם, אל מול קהל מצומצם מתוקף הנסיבות, הוענק לכהן "עיטור ג'ורג' טנט", אות הכבוד הגבוה ביותר שקהילת המודיעין האמריקאית מעניקה לזרים, ואחד מהחשובים ביותר שהממסד האמריקאי מעניק בכלל. האות ניתן לכהן כ"הוקרה על שותפותו האיתנה עם הסי־אי־איי" ובגין "תרומתו חסרת התקדים לפעילות המשותפת" בין שני הארגונים. "המנהיגות והחזון האסטרטגי שלו" כך נכתב שם, בין השאר, הוציאו אל הפועל "מגוון מדהים של פעולות משותפות בעלות השפעה עצומה" ועל כך ניתנה לו "הכרת התודה שהסי־אי־איי מביע בשם מיליוני האמריקאים שאולי לעולם לא יבינו את מלוא היקף הישגיו".
אם הפרסומים בארצות־הברית, הבאים ממקורות אמריקאים, נכונים, הרי מי שהחליט להרעיף על כהן את הכבוד הגדול והנדיר הזה בוודאי חשב, בין השאר, על החשבון שהמוסד סגר, כך על פי אותם פרסומים, עבור הסי־אי־איי והעם האמריקאי כולו עם אבו מוחמד אל־מסרי. מדובר בסגן מפקד א־קאעידה, קצין המבצעים של הארגון. בתו של אל־מסרי, שנהרגה ביחד איתו, הייתה נשואה לבנו של אוסאמה בן לאדן, והוא עצמו פיקד בעצמו על פיצוץ שגרירויות ארצות־הברית בניירובי ובדאר א־סלאם ב־1998 בהם נהרגו מאות. ההתנקשות אירעה ביום השנה לאירוע, כמעט בשעה המדויקת, שבה חולל אל־מסרי את הזוועה ההיא.
אחרי הטקס ובאותה רוח טובה באה פגישה של כהן, ראשונה של נציג ישראלי עם הנשיא האמריקאי, אחרי שזה התעכב בלהחזיר לנתניהו טלפון. כהן ביקש שביידן ישגר לישראל את יועציו הקרובים בעניין איראן כדי שילמדו את החומר המודיעיני שנצטבר בישראל. ביידן הסכים אבל הסמינר הזה לא נערך מעולם.
לאורך חודשים מיאנה איראן לבוא לשולחן המשא ומתן והדבר איפשר את כינון היחסים בין ממשל ביידן לממשלה החדשה בישראל, שראשיה היו נחושים לבוא בגישה שונה מזו הלעומתית של נתניהו. מי המנוחות נמשכו גם בפגישה הטובה של ביידן עם בנט. האמריקאים אמרו כי לדעתם אין סיכוי כבר להסכם, ובכל מקרה הבטיחו כי יתייעצו עם ישראל.
הדיפלומטים המאומנים של ארצות־הברית יודעים איך להפגין נחמדות אבל מתחת לחליפות ומאחורי החיוכים הצחורים יש נשים וגברים קשוחים מאוד, אם לא אגרסיביים ממש. רק כשהגיעו לוועידה בגלזגו נודע לנציגי ישראל, לתדהמתם, ומגורמים שאינם אמריקאים, כי ארצות־הברית חושבת ברצינות על הסכם Less For Less, הקלה מסוימת בסנקציות מול הפחתה, אך לא הפסקה, בפרויקט ההעשרה. מבחינת ישראל, זהו התסריט הגרוע ביותר - איראן תזכה להטבות כלכליות משמעותיות, וכמעט לא תוותר על דבר בפרויקט הגרעין שלה. אבל חשוב יותר: שוב התברר כי האמריקאים לא סופרים את ישראל כלל.
7 צפייה בגלריה
התרעה של ישראל הביאה לפינוי חיילים אמריקאים מבסיס בסוריה, זמן קצר לפני שירד עליו מטח מטוסים מתאבדים
(צילום: AP)
הגישה הפשרנית כלפי איראן באה לידי ביטוי במקומות נוספים, גם בחוסר התגובה כלפי התוקפנות האיראנית, למשל על הבסיס האמריקאי בסוריה. בישראל אומרים כי איראן תוקפת כל העת, שם ובעיראק, פשוט כי היא יודעת שארצות־הברית לא תגיב. זו רוצה בכל מחיר להגיע להסכם – גם כדי לבטל את הביטול של טראמפ את הסכם הגרעין המקורי, וגם כדי להוריד את העניין האיראני מסדר היום ולאפשר לביידן להתמקד בסין. "אבל מבחינתנו איראן היא האויבת המרכזית", אומר גורם ישראלי בכיר, "ובארצות־הברית שכחו שבלי ריסון ישראלי בפעולות מול איראן, אין להסכם הזה שום עתיד".
אתמול בבוקר (שעון ישראל) שוחחו מזכיר המדינה בלינקן וראש הממשלה בנט. השיחה התנהלה באווירה טובה, מדובר בשני אנשים עם מזג חיובי. בלינקן הוא אדם מקסים – יעיד כל מי שפגש אותו. אבל כל אלה לא יכלו להסתיר את העובדה שישראל וארצות־הברית נמצאות במקום שונה לחלוטין בנושא האיראני. תהום פעורה ביניהן.
ישראל קיוותה להגיע להסכמה עם ארצות־הברית לגבי מהם הקווים האדומים שאם איראן תחצה, אז ארצות־הברית תקבל בהבנה או לפחות לא בזעם את חידוש הפעולות החשאיות מצד ישראל. כעת התקווה נראית כעת רחוקה מתמיד, בטח אם ההסכם ייחתם.
ואז באה פרשיות הכנסת ארגוני זכויות האדם בישראל, ו־NSO בארצות־הברית, לרשימות השחורות. רק כשעה קלה לפני שפורסמה ברבים ההודעה של מחלקת הסחר האמריקאית, נחת מייל יבשושי מטעמה במשרדי החוץ, הביטחון וראש הממשלה המבשר את הבאות. משך ההתרעה על הצעד החריף, כ־40 דקות, הזכיר לרבים את ההתרעה שישראל נתנה לממשל לפני ההודעה על ההכרזה על ששת ארגוני זכויות האדם כתומכי טרור.
אבל גם אם האמריקאים ניסו בכוונה לייצר דמיון, עדיין לא ברור מדוע פעלו כך. הם ידעו כי הדבר ימוטט את החברות, שאין ספור שירותי ביון ואכיפה בעולם, מכורות לשירותים שלהם. והם ידעו כי לנוכח הצעד הזה, משרד הביטחון יתקשה להמשיך ולהעניק רישיונות להרבה מאוד חברות, מפחד לצעדים אמריקאיים נגדן.
על פי הידיעות שהגיעו לישראל, מחלקת המסחר היא רק החזית למשהו רחב ומהותי הרבה יותר ולגורמים בכירים מאוד שנמצאים מאחורי ההחלטה. בישראל יש לפחות ארבע השערות רציניות מדוע אמריקה פעלה כך: כי ענקיות האינטרנט הפעילו לחץ; כי מחלקת המדינה רצתה להבהיר שזכויות אדם חשובות לה באמת וכשפורסם שהשב"כ הפעיל את פגסוס נגד ארגוני הזכויות מישהו התפוצץ שם; כי המודיעין האמריקאי הרגיש נחות מול יכולות הסייבר ההתקפי הישראלי על מערכות IOS, אנדרואיד וחלונות והחליט לרסק את התעשייה המקומית; או כי האמריקאים רואים ב־NSO זרוע של המודיעין הישראלי, שצריך ללמד אותו לקח. כל אחת מההשערות, ועוד כמה, הגיונית כשלעצמה. אבל למרות המאמצים הגדולים אין אף אחד היום בישראל שיודע למה ארצות־הברית עשתה זאת.
השבוע ייצא לארצות־הברית ראש המוסד דוד ברנע, בראש צוות גדול לדיונים בשורת נושאים, בהם איראן ו־NSO. בהמשך ייצא שר הביטחון גנץ לביקור בוושינגטון באותם נושאים. לא ידוע האם האמריקאים יחלקו עימם את הסוד, אבל נכון להיום אין אף אחד בישראל שיכול להרים טלפון לבית הלבן, או לנשיא עצמו, ולשאול אותו למה בדיוק אבא התכוון כשנתן את הסטירה. בינתיים, כמו שאמר אחד מהבכירים הישראלים השבוע, "הם נותנים לנו להזיע".
פורסם לראשונה: 07:06, 03.12.21
