אדם מהעתיד לו היה נוסע בזמן לשעה 6:00 בבוקר השבת השחורה, היה פוגש אנשים שלא מעלים על דעתם מה עומד לקרות. אפשר היה לומר להם שחללית עמוסת חייזרים תנחת בקרוב בחניון רעים ומתוכה יגיחו יצורים בעלי שמונה זרועות, ויש יותר סיכוי שלזה הם היו מאמינים. חיילים במוצבים, בליינים במסיבה, הורים לילדים ביישובי העוטף, מתפללים בדרכם לבית הכנסת בערים הסמוכות, ישראלים במקומות רחוקים יותר שאזעקות פילחו את הבוקר שלהם – המציאות של כולם תהפוך בקרוב למדע בדיוני, והרי מי יכול היה להאמין לכך עד שזה קרה? מה שיקרה יסיים את חייהם של חלק, וישנה את אלו של כל היתר. מעתה ואילך, כל יום הוא הערת שוליים ל-7 באוקטובר 2023.
הידיעה שיש דברים רעים שיכולים לקרות, אבל גם שיש כאלו שבשום פנים ואופן לא. זו ליבת ההסכם בין הישראלי לחיים בישראל, בינו לבין המדינה, שמאפשרת את הישרדותו כאן
לו הייתה נבנית אותה מכונת זמן, ומי שהיה נוסע בה לאחור היה מבקש להזהיר מפני העתיד לבוא, להעניק עוד רגע אחד לברוח, להתגונן, להתארגן – לא היה מצליח. הרי זה מעבר לגבולות השכנוע. פרט לאובדן החיים, זה הנזק הגדול ביותר של מתקפת הפתע של חמאס – ניפוץ חומת ה"לא יכול להיות" שאדם בונה סביב עצמו במשך חיים שלמים. החומה הזו מורכבת מלבנים שמאפשרות את הנורמליות במקום לא נורמלי. הידיעה שיש דברים רעים שיכולים לקרות, אבל גם שיש כאלו שבשום פנים ואופן לא. זו ליבת ההסכם בין הישראלי לחיים בישראל, בינו לבין המדינה, שמאפשרת את הישרדותו כאן. שאלפי מחבלים יחצו את הגדר, שצה"ל לא יגיע במשך שעות, שקרבות בתוך גבולות הארץ יימשכו גם כעבור 72 שעות – זה "לא יכול להיות".
אסור לבלבל את חוסר היכולת לדמיין אירועים שכאלה עם היעדר מוכנות לקראתם. זה לא מחדל, לא להאמין. אדם לא אמור לדמיין את זה. זה טוב שהוא לא מסוגל להעלות את זה על דעתו. ועכשיו, אחרי שקרה מה שקרה, כבר אי אפשר להאמין בדבר, ואי אפשר לסמוך על כלום, אבל אפשר לדמיין ממש הכל, וכך תחושת הביטחון מתערערת באופן ששום חיסול בלבנון או בטהרן לא ישקם. אין פצצה גדולה מספיק שאפשר להטיל על בונקר עמוק מספיק, כדי לגרום לאדם לשכוח עד כמה דקה היא שכבת ההגנה עליו.
האם הזמן עשה את שלו? למה שיעשה? לגלגל עליו את האחריות - כמה לא הוגן. זמן יכול רק לחלוף, אלו אנשים שבמעשיהם – או חוסר מעשיהם – יוצקים לתוכו משמעות. הזמן לא יכול לחזור לאחור, והזמן לא יכול להשיב את החטופים. מעתה והלאה, תפקידו של הזמן הוא אחד – להזכיר אחת לתקופה, בתאריך עגול כזה או אחר, את מה שהיה וכפועל יוצא את מה שלעולם לא יהיה. בעצם, גם הזמן השתנה. מוחלט ככל שידמה, גם הוא איבד מנחרצותו. אנשים יזדקנו, השנים יחלפו, אבל אצל כל אחד מאיתנו יוותר חלקיק אחד שאליו הזמן כבר לא יצליח לחדור, שם הוא לעד עומד במקום. שם 7 באוקטובר 2023 לא יחלוף לעולם.
