הם נקלעו לסכסוך שלא קשור אליהם, נחטפו לעזה - והוחזקו בתת-תנאים. הערב (רביעי) עזבו 17 אזרחים תאילנדים את ישראל, אחרי ששוחררו משבי חמאס בימים האחרונים במסגרת מגעים שקיימה ממשלתם עם חמאס דרך איראן, ובצל ההפוגה במלחמה בין ישראל לארגון הטרור.
בין 17 התאילנדים שעזבו היום את הארץ, הייתה גם נטווארי מונקאן - האישה התאילנדית היחידה שנחטפה לעזה. יחד עם בעלה, היא הוחזרה ביום שישי האחרון - במסגרת הפעימה הראשונה של שחרור החטופים - והועברה לבית החולים שמיר אסף הרופא בצריפין. "שלום לכם, אני מקווה לחזור לישראל", אמרה בחיוך מבויש ומלא הערכה - בצאתה מהמחלקה בבית החולים.
לצוות הרפואי סיפרו התאילנדים על תת-תנאים בשבי. "אכלנו פרוסה אחת בקושי", סיפרו לצוות הרפואי. שני תאילנדים עדיין נשארו בבית החולים, מאחר ששוחררו רק אתמול מהשבי. מונקאן, האישה היחידה בין החטופים, הפכה לחביבת הצוות הרפואי - שפינק אותה בטיפולים קוסמטיים, לק ג'ל - והרבה אהבה. היא השיבה להם בחיוכים ובאהבה בחזרה. בית החולים הקים בין השאר בית תפילה עבור האזרחים התאילנדים שהתפללו מדי יום, העבירו את הזמן בשיחות ביניהם, טיילו וחילצו עצמות בשמש.
בשעות הצהריים נערכה מסיבת פרידה מהצוות הרפואי עם אנשי הקונסוליה התאילנדית. ברגע שבו עזבו התאילנדים המתינו להם אנשי הצוות הרפואי ונופפו בפניהם בדגלי ישראל. המשוחררים מצידם לבשו חולצה לבנה עם דגלי תאילנד וישראל, צעדו בחיוך מבויש ואמרו "תודה רבה". אחד מהם סיפר שהוא שמח לחזור למשפחה ולילדים בתאילנד, ואחר תיאר ש"היה קשה בעזה".
לצוות הרפואי הם סיפרו שלא הבינו בדיוק למה נחטפו. "הם ניסו להגיד להם שהם לא ישראלים. אבל הטרוריסטים חטפו את כולם ולא הבחינו בין תאילנדים עובדים זרים לאנשי העוטף", אמרה אתמול מנכ"לית בית החולים ד"ר אסנת לבציון רוקח שסיפרה: "שלא כמו בבתי חולים אחרים, להם לא המתינו בני משפחה שהקלו עליהם את החזרה ארצה. הצוות הרפואי הפך למשפחה המחבקת והאוהבת שלהם ועטפנו אותם בכל מה שנדרש".
"הבחנו בעיקר שהם סובלים מתת-תזונה דרך בדיקות הדם וטיפלנו עד שחזרו לאכילה סדירה. מהר מאוד למדנו שאורז זה לא רק לארוחת צהריים", אמרה בחיוך. "שמעתי הרבה סיפורים מהחטופים וזה היה רע מאוד, קשה ונורא. למדתי על כוחה של הקבוצה. אלה שהיו יחד העידו שזה עזר להם במקום כל כך נורא. הם לא שידרו כעס. כשחטפו אותם אמרו 'אנחנו לא ישראלים, מה אנחנו קשורים?', אבל כמובן שזה לא עניין את הטרוריסטים. הם מדברים רק בהוקרה ותודה על מה שקיבלו.
"שמעתי הרבה מאוד סיפורים מהחטופים, וזה היה רע מאוד, קשה, נורא וזה בלתי נתפס לחיות על חצי פרוסת לחם. אבל דרכם למדתי על כוחה של הקבוצה, אלה שהיו יחד בשבי, העידו שזה עזר להם במקום כל כך נורא בשבי. הם לא שידרו כעס. כשחטפו אותם הם אמרו 'אנחנו לא ישראלים, מה אנחנו קשורים', אבל כמובן שזה לא עניין את הטרוריסטים האיומים. יצאנו מגדרנו לסייע להם לחזור לשגרה והענקנו להם מתנות לפני שנפרדנו מהם. הם חוזרים הביתה אחרי זוועת העולם שחוו בישראל ממנה נחטפו לעזה. בטקס הפרידה לא הייתה עין יבשה מההתרגשות. הם נכנסו ללב של כולנו".
הנוסעים שעברו בנתב"ג והבחינו בעובדים התאילנדים התרגשו למראה הקבוצה ששוחררה מעזה. הם המריאו בטיסת אל על לבנגקוק, והגיעו כשהם מצוידים במזוודות אדומות (ואחת ורודה בהתאמה - למונקאן), יחד עם דגלי ישראל, צמידים עם מגן דוד, וגם שרשראות דיסקית - מהסממנים המזוהים ביותר עם המאבק להשבת החטופים מעזה.
כל אחד ואחת, לצד המלווים שלהם מתאילנד שתקשרו איתם בשפתם, היו נרגשים ובמצב רוח מרומם. בעזרת מסמכים מיוחדים שהונפקו לקבוצה ותור מיוחד בנפרד משאר הנוסעים הם עברו בזריזות את תהליך הצ'ק אין - ומשם המשיכו לבידוק הביטחוני ולטרמינל, לא לפני שהספיקו להצטלם לתמונה קבוצתית. אנשי השדה נראו נרגשים גם הם והעידו שהם מתייחסים אליהם כאילו הם המשפחה שלהם, ברגישות ובאדיבות.
אחד ממלווי קבוצת החטופים התאילנדים, האן, העיד בעצמו: "אנחנו מאוד שמחים ומעריכים ללוות את החברים שלנו בחזרה לתאילנד. היה קשה מאוד להגיע ליום הזה, המצב לא היה טוב ואנחנו מתרגשים ושמחים שהם יוצאים לפגוש את המשפחות שלהם בבית". עוד העיד האן שלמרות התשישות של הקבוצה האמיצה, הם במצב רוח טוב ונראו מחויכים ושמחים כל הדרך אל הטרמינל והמשיכו לנופף בדגלי ישראל ולמרות החוויה הקשה שעברו. הם אפילו הצליחו גם להתלוצץ ולצחוק בדרך".
חברת אל על, שמטיסה את המשוחררים, מסרה כי מתוכננת להם כניסה מרגשת למטוס. "אנשי משרד החוץ ואל על יעמדו כשרשרת אנושית וינופפו בדגלי ישראל על מנת לשלוח להם מסר של הוקרה וחיבוק. כמו כן, צוות הטיסה נערך לבואם וידאג לתת מענה רגיש ועוטף במהלך הטיסה. אל על עושה מאמצים רבים במלחמה על מנת לשמר את הגשר האווירי מישראל וממנה ותמשיך לעשות כך", אמרו בחברה.