בשנת 2016, זמן קצר אחרי שעבר התקציב הדו-שנתי הראשון, הודיעו שני ח"כים מהליכוד - דודי אמסלם ואברהם נגוסה - שלא ישתתפו בהצבעות במליאה, אלא אם יועלו לארץ בני הפלאשמורה. במשך חודשיים, תוך כדי משא ומתן מול משרד ראש הממשלה והתבטאויות כמו "אם הבן של נתניהו היה שם הוא כבר היה כאן אתמול", איתגרו השניים את הממשלה הצרה ההיא להתניע החלטה, מבלי שהם משתתפים בהצבעות במליאה. היוזמה הפרלמנטרית ההיא, סביב העניין הראוי, העמידה את הקואליציה מדי שבוע במבחן.
היום (א'), אם הדברים יתנהלו כמתוכנן, יעבור בממשלה התקציב הדו-שנתי, הראשון מזה שלוש שנים. לקראת ההצבעה עליו כבר החלו חברים שונים בקואליציה להתנות את ההצבעה בעוד בכל מיני נושאים – ראויים כמעט כולם, אולם בעייתיים מבחינת תחזוקת הממשלה.
ההבדל בין דרישתם הראויה של אמסלם ונגוסה, לדרישתו החשובה למשל של שר הבריאות ניצן הורוביץ בעניין תקציב הבריאות, היא מידת ההומוגניות של הממשלה. שתי הדרישות האלה, ואפשר להביא אחרות, הן כאלה שניתן להסכים לגביהן מכל צידי המפה הפוליטית – אלא שאז הייתה זאת ממשלה הומוגנית, וכיום מדובר בממשלה ההטרוגנית ביותר שידענו.
רע"מ משדרת שהיא אטום חופשי בתוך הקואליציה – גם בפנים, גם בחוץ. בדרישה הפתאומית לשנות את ההסכם הקואליציוני טמונה בעיית הסתגלות קשה מאופוזיציה לקואליציה
דוגמה מאתגרת היא העלאת חוק הלגליזציה על ידי ח"כ שרן השכל: אני מדמיינת בקלות את הזכאים לקנאביס רפואי שמתדפקים על הדלתות שנים, בתחנונים לקדם את הרפורמה, והלב יוצא אליהם – אבל האם צריך היה להעלות את החוק במליאה, כשברור שהוא לא יעבור?
קואליציה היא כמו סירה – בשיטה הפרלמנטרית שלנו היא יותר דומה לדוגית מאשר לנושא מטוסים. כל מתיחות כזאת, איומי "לא נצביע" עם הקואליציה, היא שריטה בתחתית כלי השיט שכל קיומו מותנה ביכולת לצוף. ככל שהקואליציה יותר הומוגנית – גם כשמשה כחלון החליט להילחם על הקמת תאגיד השידור עד הסוף, תוך התנגדויות אגרסיביות בממשלה – תמיד היה מישהו שיושיט יד, ויעזור בירידה מהעץ. ככל שמתנהלים בתוך קואליציה הטרוגנית, באווירת "איומיאדה", הצורך ביד המושטת חיוני בהרבה מאשר במציאות ההיא, שלא לומר: נדרשות ידי תמנון כדי שאף כדור לא יישמט.
מתיחות על רקע עניינים ערכיים אינה דומה לאיום בשל מינויים אישיים. לא דומים איומיו של אלי אבידר לסוגיית תקציב מערכת הבריאות. אלא שזאת וגם זאת – ודאי במציאות של עלייה בתחלואה, שהיא מקור למתיחות ממילא, מעמידות במבחן את כושר ההישרדות של הממשלה. רע"מ, למשל, משדרת שהיא אטום חופשי בתוך הקואליציה – גם בפנים, גם בחוץ. בדרישה הפתאומית לשנות את ההסכם הקואליציוני טמונה בעיית הסתגלות קשה מאופוזיציה לקואליציה. בעיית ההסתגלות ליד ההגה אינה רק ברע"מ, אך הם אלו שמתחו זאת עד הקצה מוקדם מדי.
איילת נחמיאס ורביןיאמר מי שיאמר שהכל היה צפוי, אלא שעכשיו מגיע במהירות מבחן התקציב. יש בו כמה עניינים קריטיים שסביבם תהיה – וצריכה להיות – מחלוקת קשה ועקרונית, כמו הרפורמה בחקלאות. גם בה תהיה חייבת להימצא פשרה שתבטיח את שרידות החקלאות וההתיישבות לצד טיפול בכשלים מסוימים. רוצה לומר, יהיה עוד מספיק על מה לריב, תשאירו את מה שלא חייבים ליום שאחרי התקציב.
עניין אמסלם ונגוסה נפתר בסופו של דבר בפשרה שלקח עוד שנים לא מעטות ליישם אותה – ציבורית היה להם הישג, מעשית הממשלה דחתה את פתרון הבעיה. בקואליציה צרה נדרשים פתרונות יצירתיים, אבל במקרה של הקואליציה הזאת, מבחן הבגרות הוא של הח"כים שצריכים לאתגר אותה קצת פחות.
- איילת נחמיאס ורבין כיהנה כח"כית מטעם המחנה הציוני. כיום סגנית נשיא התאחדות התעשיינים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
