ב"ניו-יורק טיימס" פורסמה אתמול כתבה שמנסה לתת תמונת מצב והערכות לגבי המלחמה שישראל מנהלת ברצועת עזה ובצפון. חובה להעמיד כמה דברים על דיוקם, על סמך גיחות תכופות לאזורי הלחימה ועל סמך פגישות שהיו לי לאחרונה עם בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון בדרג הבכיר ביותר, עד מפקדי חטיבות וגדודים.
נטען כי קיים רצון בצמרת צה"ל להגיע להפסקת אש, גם אם חמאס יישאר בינתיים בשלטון. עובדה זו נכונה רק חלקית. על סמך השיחות שקיימתי, ברור לי שצמרת צה"ל ומערכת הביטחון, משר הביטחון ומטה, אינה רוצה להגיע להפסקת אש ברצועת עזה, אבל לאור ההישגים בלחימה עד כה, הרמטכ"ל והאלופים הודיעו לראש הממשלה שהם מוכנים להסכים להפסקת אש אם הדבר יאפשר עסקה לשחרור כל החטופים, החיים והמתים. בכירי צה"ל אמרו בפירוש לנתניהו שהם רוצים בסיום שלטונו של חמאס ברצועה ולא ויתרו על המטרה למוטט את חמאס צבאית ושלטונית, אבל שחרור החטופים כעת קודם לכל ואין צורך לשאוף שמיטוט חמאס ושחרור החטופים ייעשו דווקא במקביל. נתניהו דווקא מקבל עמדה זו, שתואמת את "הצעת הנשיא ביידן", שהיא בעצם הצעה ישראלית מקורית.
אכן יש קרע בין נתניהו לבכירי צה"ל ולשר הביטחון. אבל לא בגלל סירוב נתניהו לסיים את המלחמה, כדי לשחרר חטופים, אלא בגלל שלושה נושאים אחרים. האחד – ניסיון של נתניהו ושרים בממשלה להטיל את האחריות הבלעדית למחדל 7 באוקטובר על צה"ל ועל קהיליית המודיעין. הנושא השני הוא סירובו של נתניהו לאשר את הפעלת תוכנית משילות חלופית לחמאס ברצועת עזה. התוכנית הזאת שמדברת על יצירת 'בועות הומניטריות' שיהיו בשליטת גורמים עזתיים שאינם חמאס, מוכנה במערכת הביטחון להפעלה, אבל נתניהו, בגלל חשש מהתנגדות שרים בממשלתו, אינו מאשר להפעיל אותה ואינו מוכן להביא את הרשות הפלסטינית לשותפות במה שמכונה "היום שאחרי".
נקודת המחלוקת השלישית היא שרה"מ לא נותן גיבוי בישיבות הקבינט והממשלה לצעדים ההומניטריים שמערכת הביטחון נוקטת בהם כדי להגביר את הלגיטימציה האמריקנית והבינלאומית להמשך הלחימה. בישיבות סגורות נתניהו מאשר את הצעדים ההומניטריים האלה, והקצינים מתרשמים שהוא מבין היטב את הצורך בנקיטתם. אבל כשצה"ל ומתאם הפעולות בשטחים מאפשרים קו חשמל להפעלת מפעל להתפלת מים באזור המחסות לעקורים ולפליטים העזתים, נתניהו אינו מגבה את הצבא כאשר העניין מתפרסם וטוען לרוב שהוא לא היה בסוד העניין.
נכונה העובדה שבכירי צה"ל סבורים שהפסקת אש ברצועה, אם תהיה עסקת חטופים, עשויה להקל גם על השגת הסכם דיפלומטי בצפון עם חיזבאללה וממשלת לבנון. גם בעניין זה, אין שום קרע בין נתניהו לבין שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלופי צה"ל. הם כולם מסכימים על העניין הזה. עם זאת, אין זה נכון שלצה"ל יש מחסור בחימושים ובחלקי חילוף, לטנקים ולבולדוזרים שמשתתפים בלחימה. גם עצירת משלוח הפצצות הכבדות מארה"ב אינה מייצרת מחסור. אבל צה"ל מנהל כלכלת חימושים מפני שהוא מתכונן למלחמה בצפון שתהיה עצימה, אינטנסיבית ואולי ממושכת.
לגבי הטענה על היעדר מוטיבציה בקרב הלוחמים בעיקר במערך המילואים - כל מי שנפגש עם לוחמים ברצועת עזה או בצפון נוכח בעצמו שהמוטיבציה ללחימה היא גבוהה מאוד
לגבי הטענה על היעדר מוטיבציה בקרב הלוחמים בעיקר במערך המילואים - כל מי שנפגש עם לוחמים ברצועת עזה או בצפון נוכח בעצמו שהמוטיבציה ללחימה היא גבוהה מאוד. יש אמנם ירידה באחוזי ההתייצבות, אבל בשיעור נמוך מאוד.
לגבי הטענה שבקרב אלופי המטכ"ל וצמרת מערכת הביטחון יש חשש מעימות נרחב מחיזבאללה. עד כמה שאני יכולתי לשפוט, אין לכך אחיזה במציאות. מי שמכיר את מה שנאמר בישיבות סגורות, גם עם רה"מ, הוא שהקצונה הבכירה בצה"ל דוחקת ברה"מ להאיץ את התהליך שיאפשר השבת המפונים בצפון לבתיהם; בתחילה יש לתת סיכוי להסדר דיפלומטי בתיווך ארה"ב ומדינות נוספות, אבל אם זה לא ילך, צמרת צה"ל חד-משמעית ממליצה לדרג המדיני לצאת למלחמה.
