"מזל טובה אהובה שלי, יום הולדת שמח": בקול חנוק נפרדה אורין זכריה מבתה, עדן זכריה ז"ל, שהובאה למנוחות בדיוק ביום שבו נולדה לפני 28 שנים. 67 ימים נעו בני המשפחה בין ייאוש לתקווה, עד שהגיעה הבשורה הקשה שעדן נרצחה וגופתה הוחזרה על ידי לוחמי צה"ל.
זכריה נחטפה מהמסיבה ליד רעים, שם שהתה עם בן זוגה אופק קמחי (23) שנרצח בידי מחבלי חמאס. הלווייתה התקיימה היום (שישי) בבית העלמין בקיבוץ פלמחים. הזמר אליעד נחום, שליווה את המשפחה כשעדן הוגדרה כחטופה, שר בטקס: "היינו היום אמורים לחגוג לה יום הולדת כדי להגביר מודעות להשבתה הביתה, ועכשיו שרים בדרכה האחרונה", אמר.
הלווייתה של עדן זכריה
האם אורין זכריה, שעובדת בעיריית ראשון לציון, עמדה לצד האב זוהר והאח גיא, וכולם ליטפו את הארון העטוף בדגל ישראל שעליו הונחו פרחים. רבים הגיעו ללוות את עדן בדרכה האחרונה. "המלחמה שלי לא נגמרה", אמרה אורין, "נעשה עסקה ונחזיר את מי שאפשר מהחטופים הביתה. אומנם קיבלתי אותה ללא רוח חיים, אבל קיבלתי אותה להביאה לקבר ישראל פה בפלמחים, מול הים, במקום הכי פסטורלי. אני מאחלת שכל החטופים יחזרו הביתה".
האם ספדה בקול חנוק מדמעות: "ילדה שלי, לפני שנולדת הייתי סתם ילדה, חודש לפני גיל 21. למדתי ממך מהרגע שבו נולדת, במשך 28 שנים. באיזה מקום יפה היא קבורה. עדן ילדה של חופש ומרחבים. היא לא יכולה להיקבר בעיר, בחרתי לה מקום ליד הים והשמש, במקום שהיא אוהבת. הבנתי שפה המקום שלה, ופה היא תיקבר - במקום הפוסטרלי על חוף הים, שנראה כמו בית לחיים חדשים".
"דווקא כשלמדתי לעמוד בפני כל האתגרים הלכת לעולמך", הוסיפה. "באתי להיפרד ממך. שאלו אם אני בטוחה שאני רוצה לראות אותך אחרי שהות של חודשים במנהרה חשוכת לב ונשמה. כמה קנאה וצרות עין שיש להם מהחמאס, הם לא יצליחו לעולם להיות כמוך. חזרת אליי יפה, טהורה ושלמה, אלוהים שמר עלייך כל התקופה. הסתכלתי על הקעקועים שלך, ליטפתי את השיער ונישקתי אותך", היא המשיכה בבכי שלא השאיר עין יבשה בין מאות המלווים שהקיפו את הארון.
האם אמרה: "ב-15 דצמבר 1995 נולדת, יש לך יום הולדת 28 היום. היינו אמורות לחגוג היום במסעדה, וזה לא קרה. קטעו לך את החיים, היום נולדת מחדש בעולם הבא. מזל טוב אהובה שלי, יום הולדת שמח. אני נורא מקנאה, אני רוצה ללכת איתך, אבל אלוהים לא שאל אותי. איזה הפסד עצום לעולם הזה, לאנושות. זה רווח בשמיים עכשיו. לימדת אותי מה זו אהבה אמיתית, איך מתנהגים בחכמה בג'ונגל של החיים. דרכך ראית מה זו קבלה ונתינה. את גיבורה גדולה, תנוחי על משכבך בשלום. רק שתדעו מה מוכן לעשות צה"ל - החיילים האמיצים חירפו נפשם כדי להחזיר לי את בתי האהובה. כמה שחמאס לא יקנאו בנו, הם לא יהיו כמונו גם עוד מיליון שנה".
דוד של עדן, אילן, אמר בשמו ובשם האב זוהר: "מפח הנפש הגדול שלנו היה בפעימה האחרונה של העסקה. ואז שוב מלחמה בעזה, שוב לאסוף את כולם למאבק להחזירך הביתה. הגיע מידע מודעיני שדיבר על זה שנלקחת בחיים, ושוב הייתה תקווה ושמחה מבוישת שאת חיה וחסרה לנו רק עוד פעימה אחת. חשבנו שיש לך סיכוי בפעימה הבאה לחזור הביתה".
"התפללנו שיחזרו למתווה של השחרורים בפעימות. התפללנו לנס חנוכה, אבל יש מלחמה ואז הגיעה הבשורה הקשה, זה שבר גדול", הוסיף. "השיבו את גופתך מרצועת עזה, חיילים חירפו נפשם להביא אותך לקבורה. נלחמת על חייך, פרצת לתודעה הלאומית והפכת לבת של כולם. כולם התפללו לשובך. זו לא דרך הטבע, שהורים יקברו את בתם. עדן ילדת פרחים שחיפשה את הטוב. אהבת לרקוד וחיית על פי העיקרון 'חייה ותן לחיות'".
האב זוהר והאח גיא אמרו קדיש. "איך אומרים הספד על אחות?" אמר האח, גיא. "הלב שלנו איתך בתוך ארון הקבורה. כולם יודעים מי עדן הייתה. עשינו הרבה טיולים בחיים, נהנינו יחד. אזכור אותך תמיד".
ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך, ספד: "בצירוף מקרים אכזרי, ביום שבו עדן באה לעולם, מעגל חייה נגדע והיא חוזרת לאדמה. זו מציאות קשה ולא הגיונית, הורים לא אמורים לקבור את הילדה שלהם. היינו צריכים עכשיו להיות איתה ולחגוג איתה יום הולדת 28. התפללנו לבשורת טובות כשנודע לנו ב-7 באוקטובר שעדן נחטפה. היא נסעה עם בן זוגה אופק, הם הלכו לשמוח, לרקוד ולחגוג את החיים ונרצחו על ידי מרצחים שפלים".
15 צפייה בגלריה
"בחרתי לה מקום ליד הים והשמש, במקום שהיא אוהבת". זרי פרחים על הקבר
(צילום: אביגיל עוזי)
נפרדים מטל חיימי: "דע שהיית אהוב ונאהב"
אלפים הגיעו לבית העלמין בקיבוץ רביבים כדי ללוות את טל חיימי ז"ל מניר יצחק בדרכו האחרונה. חיימי, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ, נהרג כבר ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועת עזה. לוחמי צה"ל החזירו אותה מרצועת עזה לקבר ישראל. הוא הותיר אחריו את אשתו אלה ושלושה ילדים - תאומים בני 9 וילד בן 6, וכן את אביו זהר ואחותו אור.
אלה חיימי, אלמנתו של טל, ספדה לו: "טל שלי, הדבר הכי רחוק ממך הוא שאעמוד ואדבר בפורום כזה עליי ועליך ועלינו. אבל אני מוכרחה להיפרד. ב-7 באוקטובר גם חלק ממני מת. התפרק. ועכשיו אני צריכה לבנות מחדש. אני מנסה לחשוב על החיים שהיו לנו ומה אני בלעדיך. הרי היינו יותר שנים ביחד מאשר לחוד. לא יצאתי לאף אתגר בלי שתהיה לצידי. כמה יציבות הכנסת לחיי. הפכת אותי למי שאני".
הלווייתו של טל חיימי
"לפני שנה יצאנו לראשונה לטיול גדול בחו"ל שלא כל כך רצית בו. היו לך הרבה חששות", היא סיפרה, "אבל בסוף יצאנו, ואלה היו 10 ימים מופלאים. כל מה שאומרים עליך - השקט, השלווה, קור הרוח והחכמה - זה גם מה שהיית בבית, ופי כמה וכמה. חלקת בשוויון מלא בגידול הילדים. החוסר הוא עצום. השארת לי מתנות בדמותך, ואני מבטיחה לך פה שזה יהיה בית שמח ומלא חיים, גם אם לא מסודר ונקי כמו שתמיד רצית. אני מקווה שאצליח לעמוד במשימה הקשה שהוטלה עליי ושתהיה גאה בי, כי אני גאה בך כל כך".
"אני בוחרת להסתכל על מה שיש", הוסיפה, "ובסיוט שאותו אנחנו עוברים גם היש לא מובן מאליו. נלקחת מאיתנו אבל את הזיכרונות אף אחד לא יוכל לקחת. הם יישארו שלנו לנצח. עינב, ניר ואודי, אבא שלכם נהרג כשעשה את מה שהאמין בו יותר מהכול: הוא הגן עלינו ועל הקיבוץ, קיבוץ שבו גדל והקים משפחה. הוא לא היסס לרגע כשיצא באותו בוקר מהבית. אור וזהר, אנחנו ביחד בסיפור הזה. אני מבקשת שתצאו מפה היום מחוזקים ובראש מורם, כי טל נפל לאחר לחימה בגבורה. הוא נטמן באדמה שהייתה לו כבית ברביבים, עד שיעבור למנוחתו הקבועה באדמה שעליה הגן ואהב. אני לא מצטערת על כלום, טל שלי. אני נפרדת ממך בלב שבור וכואב. דע שהיית אהוב ונאהב. אני יודעת שלא משנה מה יקרה, שום דבר לא יפריד בנינו".
15 צפייה בגלריה
טל חיימי ז"ל. נהרג ב-7 באוקטובר וגופתו הוחזרה מרצועת עזה
(באדיבות מטה משפחות החטופים)
15 צפייה בגלריה
זרי פרחים על הקבר. "אני מבטיחה לך שהבית שלנו יהיה שמח ומלא חיים"
(צילום: מאיר אבן חיים)
נעמה בכר, נציגת הקיבוץ, אמרה כי לאחר סיום לימודיו יצא חיימי לשנת שירות בשומר הצעיר והתגייס לגדוד הצנחנים 202. "גם בצבא בלט בכישוריו. עם סיום השירות הצבאי חזר לעבוד ברפת בניר יצחק. הוא עבד תוך כדי לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון. הוא עבד במפעל בקיבוץ רביבים. הוא היה דור שלישי בקיבוץ ניר יצחק. לפני מספר חודשים איבד את אימו אסתי. הוא היה בן זוגה של אלה ויחד הם טיילו ויצרו משפחה לתפארת. הוא היה אבא מסור שאהב ליצור עם הילדים ולטייל. הזוגיות עם אלה הייתה מודל לחיקוי".
לדבריה, "המסירות והאהבה למקום הובילו את טל להיות חלק מכיתת הכוננות שנים רבות. ביום שבת כשהחלה המתקפה יצא טל להילחם למען המקום והאנשים שאהב. בסיום הקרב נותק הקשר והתבשרנו שטל נעדר ספק חטוף. האמנו שהוא יחזור הביתה ויתאחד עם משפחתו. ב- 13 בדצמבר קיבלנו את הבשורה הכואבת. הצער העצב ותחושת ההחמצה שברו את ליבנו. אנחנו מבטיחים לחבק לנצח את משפחתך האהובה, ולייצר חברה מתוקנת בקיבוץ שאהבת כל כך".
אחותו, אור, ספדה לו: "בלי הרבה מילים, בלי דרמות, הכול נאמר. בעומק הלב אין כעסים. רק קבלה אחד של השני בלי תנאים. טל נתן אמונה שנתגבר כי ליד טל הכול אפשרי. חנוכה הוא החג שלך. מפקד האש הוא הבייבי שלך. חג האור, החג של טל. אז למה הגענו לחושך הזה? אני מודה על הזמן שבו היית שלי. הילדים שלי זכו לדוד אוהב. לא היה לי ספק שתחזור, נתחבק ותספר חוויות. העיקר שתהיה לידי ואוכל להרגיש אותך. אח אחד היה לי וכמותו לא היה ולא יהיה לי אף אחד. אני סומכת על אמא שתקבל אותך בחיבוק חזק. אבא ואני נתחבק פה, נדמיין לרגע שכולם שוב יחד".
סמל רון שרמן הובא למנוחות: "אתה בבית, בלב שלנו"
מאות הגיעו לבית העלמין בלהבים להלוויתו של החייל סמל רון שרמן, שנחטף בחיים ונהרג בשבי ברצועת עזה. גופתו של שרמן, ששירת כמש"ק תיאום וקישור, חולצה בידי כוחות צה"ל. הוא ורב"ט ניק בייזר תועדו בסרטון שהפיץ חמאס כשהם מובלים בכפייה מהמיגונית בידי מחבלים חמושים שחדרו לבסיס ב-7 באוקטובר.
האב, אלכס, ספד לבנו: "נתת לנו 19 שנים של אושר וגאווה. ראינו אותך מגיח לעולם ומהרגע הראשון מילאת את סביבתך באור. מילד חולמני ורגיש גדלת לנער מרשים וחכם עם חיוך כובש, שתמיד מוקף חברים. הצלחת בכל אשר פנית והיו לך חלומות שללא ספק היית מגשים, לולא נגדעו חייך בצורה טרגית ואכזרית כל כך. הכאב קשה מנשוא וילווה אותנו עד סוף חיינו. נשתדל לזכור אותך עם החיוך והמבט הבוטח והממזרי שאפיינו אותך. חזרת אלינו, רון. זה נגמר. אתה בבית. בלב שלנו. בתקווה שנדע ימים של שקט שהעם הזה כל כך זקוק לו".
הלווייתו של סמל רון שרמן
(צילום: הרצל יוסף)
האם, מעיין, אמרה: "רון, הילד שתמיד המזל היה לצידו - דווקא באותה שבת, כשהיה זקוק לו, המזל לא היה לצידו. מצד אחד עדיין ילד שלא הבשיל לבוגר, ומצד שני בוגר בכל כך הרבה מובנים. מלא ביטחון עצמי, חכם, יודע להסתדר. תמיד מוקף חברים שהוא אהב כל כך. כל חבר שהגיע סיפר שרון הוא החבר הכי טוב שלו. וזה נכון. כי הוא ראה בכם, בכל אחד, את החבר הכי טוב שלו. חלמת להיות עורך דין או מהנדס. האמנת בעצמך. לא היה לך ספק שתשיג את מה שתרצה בחיים".
"שבוע לפני החטיפה דיברנו על המצב בארץ ועל האסון הפוליטי שהיה ברור שיוביל לאסון מדיני", שיתפה האם השכולה. "רק לא חשבתי שהוא יגיע לפתחנו. אמרתי לך, איך דווקא בממשלה הגרועה בתולדות ישראל אתה מתגייס. איזה חוסר מזל. רונצ'וק, לא מגיע לך. לא מגיע לאף אחד מהנרצחים וההרוגים בעקבות המחדל הגדול בתולדות המדינה. אני בטוחה שבשבי האמנת שיוציאו אותך בחיים. האמנת שלא נוותר עליך ושמדינת ישראל תחזיר אותך. למדנו להכיר כל כך הרבה אנשים טובים בארץ ובעולם שעשו הכול כדי לעזור להחזיר אותך אלינו בחיים. יש פה גם טוב. אני מבקשת מהחלקים השפויים של קבינט המלחמה, להחזיר את מי שאפשר בחיים. אין עתיד מוסרי למדינה הזו אם תוותרו עליהם".
אחיו של רון, דן, אמר בהלוויה: "70 יום אנחנו מחכים שתצא מהגיהינום הזה. מי יודע מה עברת וכמה סבל חווית? כשראיתי את הפחד שלך בעיניים בסרטונים זה ריסק אותי. העולם הוא מקום שלא נותן לאנשים תמימים כמוך הזדמנות לגדול ולהגשים חלומות. היית אדם מדהים ואוהב". האחות, עדן, אמרה: "כל כך רציתי להאמין שתחזור אלינו. אני לא באמת מעכלת. אני מקווה שאתה שומר עליי ועלינו מלמעלה. אתה ילד מלאך שהפך למלאך בשמיים".
היום הובא למנוחות גם סמל עוז שמואל ארדי ז"ל, בן 19 מקיבוץ חצור שנפל אתמול בעזה. הוא הותיר אחריו הורים, עידן ויעל, ושלוש אחיות - פז, יערה ואגם. בקיבוץ סיפרו על צעיר בעל ידי לב זהב שמגיל צעיר נמשך לעבודת אדמה, אל המוסך ואל הגריז. "בשביל עוז וחבריו, כל גרוטאה היא הזדמנות לתקן, לשפץ ולהניע", סיפרו.
הלווייתו של עוז שמואל ארדי בקיבוץ חצור
אחד מחבריו ספד לו: "עוד שלושה שבועות היית אמור להיות בן 20. אנחנו עומדים פה ולא יודעים מה לומר. הביטוי שאלוהים לוקח את הפרחים הכי יפים מעולם לא היה כל כך נכון. אתמול בלילה עולמנו קרס עלינו. מי ייקח אותנו לטיול מפוקפק? מי יקפוץ ראשון לעזור להתקין מדף או להחליף לי גלגל? מי תמיד ייפתח צחוק מתגלגל וחזק שידביק את כולנו?".
