מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר חיזבאללה הגביר את ניסיונות הפגיעה ביישובים הסמוכים לגבול. ארגון הטרור לא ממקד את הירי במטרות צבאיות בלבד ותושבי קו העימות, אלו שפונו וגם אלו שבחרו להישאר בבתיהם, חוששים מהעתיד לבוא. מאחורי הדיווחים היומיומיים על "ירי חיזבאללה" בגבול הצפון, נמצאות משפחות רבות שמתמודדות עם ההרס האדיר שנגרם לביתן - וכבר יודעות שמחכה להן שיקום יקר וארוך. סיפורן של ארבע משפחות מקריית שמונה, שתולה, מטולה וקיבוץ דפנה - שחייהן התהפכו.
"הטיל נכנס בצד הבית ופילח את כל הקירות, יש לו כוח אדיר"
הכותרת
היחידה המובחרת של חיזבאללה שנמצאת ליד הגבול
24:45
דור רביעי במטולה, "חיים שלמים בלהבות"
ב-11 בדצמבר פילח טיל נ"ט את ביתם של משפחת בלסקי במושבה מטולה והחריב את הקומה השנייה של בית המשפחה וגרם לנזקים קשים לקומה הראשונה בביתם. מאז הם לא הצליחו להגיע ולאמוד את הנזקים בשל הסכנה הרבה בשהות בבית החשוף לעיני חוליות הטרור של חיזבאללה. "אין לנו מושג מה מצבו של הבית אבל לפי הצילומים של חלקו אני מבינה שהנזקים חמורים מאוד", תיארה נעמה בלסקי, בת למשפחת איכרים שורשית, דור רביעי במושבה הציונית. "נשארנו בעצם בלי כלום. חיים שלמים עלו בלהבות", היא אומרת ומספרת על "זיכרונות של שלושה דורות של בני משפחת בלסקי והמלון המשפחתי שהקימו, מלון ארזים במטולה. הכול נשרף בקומה העליונה".
בשל הסכנה הגדולה בני המשפחה או קבלנים לא יכולים להגיע אל הבית ואפילו לא לאטום אותו כדי לעצור את התפשטות הנזקים הקשים. הם יודעים כי מלאכת שיקומו של הבית בן ה-230 מטרים תיארך זמן רב. "אנחנו מבינים שגם כשכולם יחזרו הביתה, לנו אין לאן לחזור. נצטרך להרוס ולבנות ולשקם את שהיה לנו", אומרת בלסקי.
למרות אובדן הרכוש מאש חיזבאללה, את המושבה הוותיקה היא מבהירה שלא תעזוב. "אנחנו לא מתכוונים לתת לחיזבאללה לנצח ומטולה הייתה ותישאר הבית שלנו ושל דורות העתיד. את הבית הזה קנה לי ובנה עבורי אבא שלי ז"ל כשהייתי בת 18. אנחנו מבינים שיש מחיר לחיים על הגבול אבל המדינה אמורה לספק לנו ביטחון מוחלט ולא תחושת ביטחון ואני מקווה שימצאו את הדרך להחזיר לנו אותו. אני חושבת שלא היה צריך לפנות את התושבים ממטולה, אחרת אולי לא היינו מגיעים למצב הזה היום".
"הטיל פילח קירות, גילח רהיטים - ויצא מהחלון בצד השני"
ביום שבת בצהריים בית משפחת ביטון בשתולה היה ריק מאדם ברגע שטיל הקורנט חדר לתוכו והחריב את כל שהיה בו, עד שיצא בצידו השני. "אני לא מאמין איזה כוח יש לטיל הזה רק מההדף שלו, אם היה מתפוצץ בבית היה גורם לנזק אדיר אפילו יותר", מספר יוסף חיים, אב לחמישה ילדים שרק כחודשיים לפני המלחמה עברו לגור בביתם, שבו הקימו גם סניף בית חב"ד מקומי. אתמול הוא הגיע לאמוד את הנזקים הרבים.
"הייתי בטוח שאגיע ואמצא שהכול נחרב אבל היה נס שהטיל נכנס בצד אחד של הבית, חצה את הבית ופילח את כל הקירות בדרך וגילח קירות ורהיטים ויצא מהחלון בצד השני", הוא מתאר ואומר כי "כל החלונות בבית התנפצו ורוב התריסים, הדלתות נעקרו ממקומן, הכיורים והריהוט נשבר. אפילו בחצר הבית, רחוק מפגיעת הטיל, התפרק המחסן לחלוטין מההדף. גם מה שלא ניזוק, הכול התמלא באבק כבד ובהמון זכוכיות. אנחנו אפילו לא יודעים איפה להתחיל כדי לשקם ולנקות ולסדר".
עם פרוץ המלחמה התפנו בני המשפחה מביתם ועברו לצפת עד יעבור זעם. את הבשורה על הרס הבית שהותירו מאחור קיבלו בצאת השבת: "אני מרגיש שניצלנו פעמיים. ב-7 באוקטובר כשהייתה אמורה על פי כל המומחים להיפתח המתקפה גם בצפון, ואם זה היה קורה היישוב שלנו היה נמחק כליל. ברור לי שלא היה שום כוח שיכול לעצור את כוחות חיזבאללה, אבל בחסד ה' ניצלנו וגם עכשיו הוא מראה לנו חסד שלא היינו בבית ברגע הזה של ירי הטיל".
לפנות ערב, כשהאווירה במושב נעשתה מלחיצה יותר, מיהר ביטון לאסוף כמה חפצים ועזב את היישוב. במבזק החדשות ברדיו הוא שמע את הקולות מלווייתם של מירה וברק איילון מכפר יובל. "איך ייתכן שהצבא בתגובה לרצח של שני אזרחים, בן ואימו, מגיב בירי למפקדה ואיזשהו מחסן תחמושת. זו התגובה על פגיעה באדם שהגן על היישוב שלו והיה חבר בכיתת הכוננות ובאימא שלו שנשארה ביישוב כדי לטפל ולדאוג לאביו? נהיינו כל כך מסוממים בשגרתיות הזאת ובגישה הרכרוכית הזאת שלא תשיג שום מטרה, איך אנחנו לא רואים את זה?".
"את כל הגג צריך להחליף"
אתמול, בגשמים העזים ששטפו את רחובות העיר ניסה מרדכי (מוטי) גבאי לחזק את יריעות הניילון שכיסה בהן את גג ביתו שחרב מפגיעה ישירה. "הטיל העיף את הגג וכל הדברים שהיו בתוך הבית נפגעו", מספר גבאי על בית ילדותו שבו הוא גר עם אביו הקשיש. "היה פה מהנדס וראה את הסדקים והנזקים הכבדים, הגשם עשה לי נזקים של רטיבות כי כל המים חדרו מהגג. הנזק מאוד כבד, את כל הגג צריך להחליף", הוא מתאר.
8 צפייה בגלריה
גבאי ליד ביתו בקריית שמונה. "אין לנו ממ"דים, כל טיל שפוגע מחמיר את המצב"
(צילום: אפי שריר)
את אביו הוא פינה למלון מרוחק ואת הבית הוא לא עזב. "אני בכל יום מתנדב בבית התמחוי של חב"ד ומחלק אוכל. מי היה מחליף אותי ודואג לנזקקים", הוא תוהה. כשהטיל פגע בביתו הוא הסתתר בחדר הביטחון הקטן. "אין לנו ממ"דים בקריית שמונה אלא חדרי ביטחון. ישבתי בתוך החדר ואמרתי שמע ישראל ואז הטיל פגע בגג של החדר שבו הייתי ותודה להשם לא חדר לתוכו. השכונה שלי אף פעם לא הייתה מטווחת כמו במלחמה הזאת, אני לא יודע למה יורים לכאן מימין ומשמאל. כל טיל שפוגע בסביבה רק מחריב יותר את הבית. משרד הביטחון הציבו לי עמודים בתוך הבית כדי שהוא לא יקרוס. כואב לי שהבית ככה נפגע וצריך שיפוץ רציני".
"נפרדנו מהבית. שתי שניות אחרי האזעקה הטיל פגע"
ב-7 באוקטובר עזבו בבהילות בני משפחת ברלב, נועם ונעמי ושני ילדיהם הקטנים, את ביתם השכור שבדפנה. כחודש לאחר מכן עדכנו אותם חברי כיתת הכוננות שנותרו להגן על הקיבוץ שבגליל העליון כי טיל נ"ט פגע בבית הקטן וגרם לנזקים כבדים. "אחרי כמה ימים הגעתי וארזתי את מה שלא נהרס ונפרדנו מהבית ומאז אנחנו גרים בכפר יהושוע שבעמק יזרעאל", מספר נועם. הוא לא מסוגל אפילו לדמיין מה היה קורה לו משפחתו הייתה בבית בזמן הירי לכיוונו. "שתי שניות אחרי שנשמעה האזעקה פגע הטיל בבית. אין לנו ממ"ד אלא מקלט ציבורי שצריך לרוץ אליו", הוא מתאר.
תושבי כפר יהושע שבעמק יזרעאל קלטו את בני המשפחה המפונה וסייעו להם בריהוט, בגדי חורף לילדים, את שאר הציוד נאלצים לרכוש מחדש נועם ונעמי. בחודש מרץ ייכנס בנם, בן השלושה חודשים, למעון ובנם הגדול כבר השתלב במערכת הגנים המפותחת במושב. "אני באמת לא יודע אם נחזור לצפון", משתף נועם בצער. "עד ספטמבר לפחות אנחנו נהיה באזור עמק יזרעאל ואני לא יודע מה יהיה אחר כך, נראה איך הכול ייגמר".
לדבריו, "אתה מגיע לאזור ומבין פתאום את ההזדמנויות שיש מסביב לצעירים בגילים שלנו. אשתי עובדת בהייטק ואני בעולמות השיווק הדיגיטלי. תחומים שלא מאוד מפותחים בגליל העליון וגם כמובן בהיבט הביטחוני אני לא יודע מה יהיה. במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 לא ירו עלינו טילי נ"ט בכינון ישיר ועכשיו כן, וזה משנה את כל התמונה. החשש מתסריט דומה ל-7 באוקטובר תמיד יעמוד לנגד עינינו".
