בשבוע שעבר נרשם כישלון במטבח הביתי, כשבצק שהכינה המתבגרת לחלה לשבת סירב לשתף פעולה והתגלה אחרי שעתיים בקערה עייף וחסר נפח. לא נורא כשמדובר בלחם ביתי. אלא שאותו דבר קורה עכשיו לחרם החרדי נגד מאפיית אנג'ל, שגם הוא, מתברר בימים האחרונים, מתקשה לתפוח.
הרקע למחאה המתוקשרת היה השתתפותו של יו"ר דירקטוריון אנג'ל עמר בר-לב בהפגנת שוויון בנטל מול ביתו של הרב גרשון אדלשטיין, בן ה-100, בבני ברק. ההגדרה "מול ביתו" במקרה הזה מעורפלת; החרדים טוענים לפגיעה בכבוד הרב, ואילו המפגינים טוענים שהתמקמו בכלל מול ישיבת פוניבז' במרחק 250 מטר ממעונו. במילים אחרות, הרבה אמוציות, אבל בשורה התחתונה נראה שמדובר בפייק עם יחסי ציבור. כמו "הלחם הקל". התגובה: הכרזת חרם חרדי עד שאנג'ל יכו על חטא ויתנצלו. יש אפילו קריאות לפטר את בר-לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, שתרומתו המצטברת לביטחון ישראל ודאי אינה נופלת מזו של תלמיד חכם בישיבת פוניבז'.
בשביל הפרוטוקול, אני חושבת שצריך להימנע מלהטריד את מנוחתם של אנשי ציבור שחצו גיל מסוים והרוויחו את הזכות לישון בשקט. זה נכון כשמדובר בהפגנות מול ביתו של אהרן ברק בן ה-86 - אפילו בלי להזכיר את הקריאות המחפירות נגדו - וגם כשמדובר בזקני המגזר החרדי. עם כל הכבוד לחופש ההפגנה, חברה בריאה יכולה לקיים פולמוס ציבורי ובאותו זמן לאפשר לאנשים קשישים לנוח. כרגע נראה שהיחידה בישראל ששמורה לה הזכות האלמנטרית לישון היא כלבת הים יוליה על החוף ביפו.
אלא שיש מרחק גדול מזה ועד קריאה לחרם צרכנים נגד מאפייה רק משום שיו"ר הדירקטוריון שלה העז להביע דעה בנושא שנוי במחלוקת או יצא להפגין כחוק. חרם צרכני הוא כלי מותר ולגיטימי, אלא שראוי להשתמש בו באחריות ובזהירות, לא בשירות מגזר ספציפי, מובל על ידי מנהיגים שיכורי כוח שאיבדו כל קשר למציאות במסגרת מכירת חיסול קואליציונית.
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיבמפתיע או שלא, עכשיו מתברר שהוא גם לא במיוחד אפקטיבי: המכירות של אנג'ל בשבוע שלפני החרם הסתכמו ב-8.6 מיליון שקל, ואילו בשבועיים מאז הוכרז החרם עמדו על ממוצע שבועי של 9.12 מיליון שקל, עלייה של שישה אחוזים. להשפעה המוגבלת יש שלל סיבות, אבל העיקרית היא שעל לחם וחלות בפיקוח - עיקר הצריכה של המגזר החרדי - מלכתחילה לא מרוויחים הרבה, כך שהחרם אולי לא נוח תדמיתית אבל לא כרוך בהפסד משמעותי. מצד שני, התקפלות בפני החרדים עלולה לסבך את אנג'ל עם הציבור החילוני שצורך לחמים יקרים יותר. את השפעת המחאה החרדית צריך כמובן לבחון לאורך זמן, אבל נאמר ככה - בינתיים החרם על פחמימות מצד מגזר השמנמנים בישראל מסב לאנג'ל יותר נזק.
לקח מעניין אחד הוא שהלקוח לא תמיד צודק ולא תמיד חובה להיכנע ללחץ חרדי, להתקפל או להתנצל. אבל יש גם מסקנה יותר מוצלחת: במדינה שאזרחיה נרמסים תחת יוקר המחיה, מומלץ לשמור את הקלף רב-העוצמה של חרם צרכנים למקרים שבהם הוא מוצדק, משרת את כלל הציבור, ומכוון נגד מי שבאמת מגיע לו. לא לבזבז אותו ככלי ניגוח פופוליסטי במאבק כוחות בלתי נגמר בין מגזרים.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
