בצל המגפה, מצב התחלואה והחשש מהדבקה המונית, כולם כוססים ציפורניים לקראת פתיחת שנת הלימודים ביום רביעי, 1 בספטמבר, כאילו מדובר בתאריך מקודש. אבל האם הוא באמת מקודש? לאו דווקא.
שנת הלימודים הראשונה שבה הונהג החינוך הממלכתי בישראל – כפי שלמדתי מבלוג הספרייה הלאומית - הייתה תשי"ד, 1953, והיא החלה ב-4 באוקטובר, מיד אחרי סוכות. לאחר מכן הוחלט להתחיל את שנת הלימודים מוקדם יותר, מסיבות חינוכיות: "אם לא עוסקים בחגים בגן ובבית הספר, אז היכן הילדים – שהגיעו מכל כך הרבה תפוצות ומסורות – יכירו את המסורת הציונית הקאנונית?". כך הוחלט, ובצדק, להקדים את פתיחת השנה ל-1 בספטמבר, כדי שניתן יהיה ללמד על חגי ישראל.
אלא שהשנה הזו אינה ככל שנה, בדיוק כשם שקודמתה הייתה שנה חריגה, בגלל המגפה המשתוללת בכל העולם על זניה השונים. ייתכן שהיה נכון להגביל התקהלויות כמו חתונות, אירועי ספורט והופעות כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים במועדה, אך זה לא קרה. הממשלה העדיפה לפתוח את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר בכל מחיר כמעט, ולשם כך ניסחה מתווה מסובך, מסורבל ומחורר, כדברי מנהלים רבים במערכת החינוך. הגדיל לומר יו"ר התאגדות בתי הספר העל-יסודיים, מנשה לוי, שטען כי "המתווה הזוי ומנותק, ובניין הקלפים מתמוטט".
עדיף היה לזכור שלא מדובר בתאריך מקודש, ושמוטב להכניס קודם סדר בהנחיות, לדאוג להרבה יותר מחוסנים. את השיעורים על חגי תשרי עדיף היה, באין ברירה, לדחות לשנה הבאה
המתווה של משרד החינוך, משרד הבריאות, פיקוד העורף והשלטון המקומי, המורכב מכמה שלבים, היה אמור לכלול בדיקות סרולוגיות, בדיקת אנטיגן, בדיקות דיגום קורונה שבועיות, ועוד ועוד. אפשר לקבל סחרחורת. אבל מה לא נסגר כמעט עד הרגע האחרון? החיסונים בבתי הספר לבני 12 ומעלה. למה? בגלל התנגדותה של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. בתחילה התנגדה לחיסונים בתוך בתי הספר בכלל, אחר כך הסכימה לחסן רק לפני או אחרי שעות הלימודים או מחוץ לכותלי בית הספר, ורק אחרי לחצים, ויכוחים והתערבותו של ראש הממשלה בנט הוחלט לחסן בתוך בתי הספר.
בינתיים, הניסוי שנעשה בבתי הספר החרדיים, שבהם נפתחה שנת הלימודים בא' אלול, הוכיח שאכן יש סיבה לחשוש: מספר התלמידים שחלו בקורונה זינק, ואם וכאשר זה יקרה ביתר בתי הספר אחרי 1 בספטמבר אז צפוי לנו "צונאמי של בידודים", כפי שהתבטאו מנהלי בתי ספר. זה יוביל למי-יודע-כמה תלמידים שייאלצו ללמוד בזום מבית – מה שיפגע בעיקר בשכבות החלשות, אלו שאין להן בהכרח מחשב, לא כל שכן שניים או שלושה מחשבים. הבעיה הזו טרם נפתרה, והיא רק תורמת להרחבת הפערים. ועוד לא אמרתי כלום על המורים שמסרבים לא רק להתחסן, אלא גם להיבדק: האם יקבלו שכר? האם יצאו לחל"ת?
לימור לבנתצילום: אוהד צויגנברגכאוס במערכת אינו דוגמה טובה לתלמידים, והוא לא יביא תועלת. לכן, גם אם שנת הלימודים תיפתח "בזמן", כלומר ב-1 בספטמבר, יהיה זה ניצחון פירוס. נכון, כולנו מייחלים לחזרה לנורמליות, לחזרה של הילדים לבתי הספר, לחזרה אל מקומות העבודה ללא הצורך למצוא בכל בוקר סידור לילדים. אך אם כל זה אכן יקרה, ופתיחת מערכת החינוך תוביל חלילה להידבקות בבתי הספר ובגנים שתזלוג לחברה ולמשק – שכרנו ייצא בהפסדנו.
ספק אם ניתן כעת לשנות את ההחלטה על פתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, וחבל שלא ניתנה על כך הדעת קודם. עדיף היה לזכור שלא מדובר בתאריך מקודש, ושמוטב להכניס קודם סדר בהנחיות, לדאוג להרבה יותר מחוסנים. את השיעורים על חגי תשרי עדיף היה, באין ברירה, לדחות לשנה הבאה.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
