ברקע הדיון על הרפורמה במערכת המשפט שמקדמת הקואליציה, והשיח סביב מקומו של בג"ץ, כולל תפקודו והקו המנחה אותו, ראוי להזכיר שבית המשפט לא תמיד עומד לצד האזרח הקטן שזקוק לתמיכתו בהתמודדות מול מוקדי הכוח, בהם מרכזי ההון והשלטון. ברצוני להביא כאן כמה דוגמאות לכך בכל הקשור לאזרחי ישראל הדרוזים.
העדה הדרוזית נשלטת על ידי חמולת טריף שבראשה עומד מוואפק טריף. הוא מחזיק בשורת תפקידים, בהם המנהיג הרוחני של העדה, נשיא בית הדין הדרוזי לערעורים (על אף שאין לו רקע במשפטים), ממנה קאדים, ראש המועצה הדתית הדרוזית והמנהיג הפוליטי שמייצג את העדה בפני מוסדות המדינה ומוסדות בינלאומיים. הוא מנצל את כוחו כדי לאסור הפרדה בין הרשות השיפוטית במוסדות העדה לבין מוסדותיה הפוליטיים והדתיים.
טריף מעולם לא נבחר בבחירות דמוקרטיות לאף אחד מהתפקידים הרבים שהוא מחזיק. הוא ירש את תפקיד ראש העדה לאחר מות סבו אמין טריף ב-1993 ומחזיק בו במשך שלושה עשורים. הוא ממנה את חברי המועצה הדתית הדרוזית ואלה ממנים אותו. בנוסף, כדי לחזק את מעמדו, טריף ממנה קאדים מבני חמולות גדולות על מנת לזכות בתמיכתן כבעלות ברית. למשל, חמולת חלבי מדאלית אל כרמל מחזיקה באופן קבוע בכיסא קאדי בבית הדין, וכאשר הקאדי יוצא לפנסיה - הכיסא עובר לאדם אחר מהחמולה.
- מי בכלל מינה אתכם למנהיגי העדה הדרוזית? / עו"ד שקיב עלי
רבים בעדה רואים בשליטת משפחת טריף מעין דיקטטורה, ולאורך השנים הוגשו לבג"ץ כמה וכמה עתירות נגד כהונתו של מוואפק כראש העדה ונשיא בית הדין לערעורים, או נגד מינוי קאדים בשל היותם מקורבים או חסרי כישורים. אך בית המשפט נקט תמיד גישה שמרנית ודחה את כולן לאחר יד (חלק מהעתירות נדחו על הסף מבלי שאפילו נקבע להן דיון).
היו גם עתירות לבג"ץ נגד פסקי דין של בית הדין בטענה שהיו מוטים בהתאם למידת הקירבה של המתדיין או בא כוחו לאחד הקאדים או לטריף עצמו. בג"ץ דחה אותן תמיד בנימוק שבתי הדין הדתיים נהנים מאוטונומיה שיפוטית וניתן להתערב רק במקרים חריגים ביותר של היעדר צדק קיצוני או חריגה מסמכויות. מאז קום המדינה ועד היום פסל בג"ץ רק החלטה אחת של בית הדין הדרוזי. האזרח הדרוזי הממוצע חש שלמדינה נוח לעבוד עם מי שתלוי בחסדיה, ולכן מאפשרת לו לשלוט ביד רמה במוסדות העדה.
יצוין שהבעיות של הציבור הדרוזי מול מערכת המשפט לא מסתכמות רק בסוגיות הקשורות בטריף. הרבה לפני חוק הלאום, במשך עשורים סירב משרד הפנים להרחיב את שטחי המתאר של הכפרים הדרוזים, ובהיעדר קרקע המיועדת לבנייה נאלצו רבים להקים את בתיהם על אדמות ללא היתר, וכך הפכו בעל כורחם לעבריינים. עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד מדיניות משרד הפנים נדחו, ובתי המשפט המחוזיים הטילו קנסות על כל מי שבנה ללא היתר.
ד"ר יעקוב חלביהאזרח הדרוזי מן השורה מזמן הפסיק להאמין שבג"ץ יהיה זה שיגן על זכויותיו. ההיפך הוא הנכון: התחושה היא שבית המשפט בוחר בדרך הקלה ועושה יד אחת עם מרכזי הכוח השלטוניים. חרף עיקרון הפרדת הרשויות, שלפיו אמורה הרשות השופטת להיות זרוע עצמאית, בפועל היא נוקטת מדיניות התואמת את הקו של הרשות המבצעת. הסבר אפשרי להתנהלות זו הוא שבג"ץ מוכן להקריב את האזרח הקטן על מנת לא למתוח את החבל יתר על המידה באופן העלול להקים עליו את הרשות המבצעת.
וכל זה מתקשר לדיון הציבורי הלא-תמיד מעמיק סביב הרפורמה. כל עתירה של אדם מהיישוב לבג"ץ כרוכה בעלויות גבוהות ומלווה בסיכון של הפסד שעלול לגרור הטלת הוצאות כבדות, ולכן רבים נמנעים מכך מראש. לכן, כל רפורמה במעמד בית המשפט העליון צריכה להפוך אותו לא רק להוגן יותר כלפי האזרח, אלא גם לנגיש יותר.
- יעקוב חלבי הוא ד"ר ליחסים בינלאומיים ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
