לפני שמתפנים לדון בפרשת "צימר-גייט" - הודעתו של ראש הממשלה יאיר לפיד, על תוכניתו לבלות חופשה מפנקת בצימר בצפון במהלך ט' באב, המתקפה עליו בתקשורת החרדית, וסיבוב הפרסה הזריז שבמסגרתו נוכה מחופשתו המתוכננת שליש על התנהגות לא טובה - צריך דווקא לפרגן לו. בימים שבהם מאות אלפי ישראלים בדרכם לנופש תולשים שערות בגלל ביטולים ועיכובים בטיסות, תורים של שעות בנתב"ג, מזוודות אבודות, קורונה או האטרקציה בחופי הארץ (שחייה צורנית עם מדוזות), צריך לציין לטובה את הדוגמה האישית של ראש הממשלה שחופשתו התקלקלה עוד לפני שהוא יצא מהבית.
לצערי, בגלל רמת הפיינליסטים הגבוהה בתחרות החופשה הגרועה של הקיץ, אני נאלצת להעניק ללפיד רק את המקום השלישי. עקפו אותו, במקום השני, עשרות האורחים שחטפו לא מזמן קלקול קיבה במלון חמישה כוכבים באילת - בלי ספק, השלשול היקר ביותר בהיסטוריה של התיירות המודרנית - ואילו במקום הראשון מככב דודי אשכנזי, שטס לסופשבוע ביוון, ובילה שם חודש במעצר בגלל פרשת סמים שלא הייתה בפרו. ותכלס, ברור שלא הייתה. אילו הייתה עסקת סמים, הבנאדם היה עם אשתו על מטוס פרטי בדרך למלדיביים, ולא בלואו-קוסט להכל כלול בקוס.
הכותרת "יאיר לפיד יבלה בצימר ב-ט' באב" הציתה ויכוחים סוערים ברשת והציפה שורה של שאלות עקרוניות. מפאת קוצר המקום, אמנה רק את העיקריות שבהן: "וואלה?", "אבל דווקא בט' באב?", ושאלה עיתונאית נוקבת ששייפתי בעצמי: "אבא'לה, אתה סגור על זה?".
שלא יובן לא נכון, אין לי ספק שלפיד זקוק לחופשה. ראש ממשלת ישראל הוא אחד התפקידים הקשים והתובעניים ביותר בעולם, אי אפשר לתאר בכלל את כובד האחריות ומובן לגמרי שצריך למלא מצברים. אלא שנכון לרגע זה, ובלי לפגוע חלילה, לפיד מכהן בתפקיד הזה כחודש. פרק זמן די קצר להחזיק עבודה אלא אם מדובר בקריירת הרדיו של אתי כרייף.
את קו ההגנה החילוני על תענית הצימר המתוכננת של ראש הממשלה אפשר לתמצת ב"זה לא העסק של אף אחד" ו"זכותו". האמת היא שזה גם לא טיעון כל כך גרוע. לפיד הוא מנהיג חילוני, הוא מייצג ציבור חילוני-ליברלי גאה, מחנה שערכיו ראויים ועגלתו מלאה, שסולד מכל מה שמריח מהתנשאות אמונית או מכפייה דתית. אין שום סיבה שמנהיג של מחנה כזה יעמיד פנים, בשם איזה פוליטקלי קורקט פוליטי, שהוא מציין מדי שנה את חורבן בית המקדש בצום ובקינה. עבור אזרחים חילונים שמאסו בפוליטיקה של התרפסות אפולוגטית, יש בעמדה לא מתנצלת כזאת מסר מרענן ואמיץ. בסיבוב הזה גם אין שום צורך לשגר את ליהיא להפריש חלה בהיכל מנורה-מבטחים.
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיהבעיה היחידה עם הטיעון "זכותי", על שימושיו והטיותיו המגוונים, היא שבהרבה מקרים הוא עשוי להיות נכון, ובאותו זמן רחוק מאוד מלהספיק. במילים אחרות, ברור שמותר לראש ממשלה חילוני לבלות את ט' באב בצימר בצפון, אין על זה ויכוח, זה רק לא אומר שמדובר במעשה שהוא חכם פוליטית או רגיש ציבורית. בוודאי עבור מי שמבקש להוכיח, כנגד כל הסיכויים והסקרים, שהוא ראוי להיות ראש ממשלה של ציבורים רחבים, שלא היו מעלים על דעתם לבחור בו, גם אילו היה הפתק האחרון בקלפי ושחלקם רואים בו סכנה בקנה מידה אפוקליפטי.
על אחת כמה וכמה כשאנחנו בעיצומה של מערכת בחירות חמישית, וברור למיליוני ישראלים שידשדשו שוב בייאוש לקלפי, שכל קואליציה עתידית אפילו חצי יציבה תחייב פשרות כואבות, ויתורים על עקרונות יסוד, חיבורים אידיאולוגיים קשים לעיכול, והתגברות על-אנושית על חשבונות אישיים וטינות מוצדקות. יאיר לפיד, שהפך את עצמו עם השנים לפוליטיקאי מחוכם ומיומן, ושילם בדרך מחירים כואבים, יודע את זה יותר טוב מכולם. מהבחינה הזאת השבוע האחרון סיפק תזכורת לתורה עממית שעליה אין מחלוקת: אבן שהושלכה ברגע של טיפשות לנחל בצפון, גם אלף דוברים ויועצים יתקשו אחר כך לחלץ.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסאטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
