אני זוכר את הלילה שבו הוגשה לראשונה רשימת "ימינה" לכנסת. זה היה לקראת מועד ב' בספטמבר 2019 ועבדתי תחת ח"כ מוטי יוגב, אז בבית היהודי, שהייתה חלק מאיחוד מפלגות הימין. "הימין החדש" שהתרסקה בבחירות 2019 א' קיבלה הזדמנות נדירה לחזור למשחק. החשש לא לעבור את אחוז החסימה הוביל את השותפים לשלב ידיים מחדש, כשהיה ברור שהשם "הימין החדש" כבר לא אטרקטיבי והשם של המגהזורד לא קליט בימין העמוק. נדרש שם חדש.
על הפרק היו עוד כמה שמות, אבל נפתלי בנט התעקש לקרוא לרשימה "ימינה". קצר, קליט, ברור, וגם... הזכיר את שמה של מפלגת קדימה. זה אכן היה השם הקליט מכולם, הברור מכולם, המחויב מכולם. השאלה אם בדצמבר 2021 הוא עדיין רלוונטי.
בשבוע שעבר טענה שרת הפנים איילת שקד בפומבי שמפלגתה מתמודדת מול קמפיין אגרסיבי רווי שקרים שנועד לחסל את ימינה. "האופוזיציה מפעילה את זה בעיקר נגדי ונגד בנט", סיפרה. "מישהו בכיר באופוזיציה אמר לי בכנות – 'החלטנו לחסל לכם את המותג 'ימינה'".
אכן, מדובר במתקפות ארסיות. כל החלטה, פעולה, או התבטאות של חבר האגף השמאלי בקואליציה מרחף מעל ראשם של אנשי האגף הימני. הטענה המהדהדת מכולם היא שעצם הקמת הממשלה הפך את מה שעד יוני האחרון היה רק אמירות או ציוצים לא מחייבים של השמאל הקיצוני, לתפיסה הרשמית של ממשלת ישראל. עמר בר-לב והפגישה עם תת-המזכירה האמריקנית כמשל.
יש גורמים בימינה שמשוכנעים שביום שאחרי יוכל כל מי שרואה בעצמו חבר במחנה הלאומי לשבת יחד בממשלה, אבל המאמצים לשרוף את הגשרים של המפלגה חזרה נמשכים כל העת
לא תמיד ימינה הייתה עלה התאנה של השמאל. אדרבה, בשנים עברו היא ביקרה את בנימין נתניהו על כך שהכניס לממשלותיו עלי תאנה משמאל: אהוד ברק, ציפי לבני, משה כחלון והניסיון שכשל לצרף את אבי גבאי. כעת נדמה שימינה, במסגרת חתירתה להרחיב את קהל בוחריה, עקפה את הליכוד משמאל, והתוצאה היא נתק אידיאולוגי בינה לבין הימין. דוגמה לכך ראינו כשחוק איחוד משפחות נגמר בפשרה מפא"יניקית שהכניסה את מה שאושר בעבר כחריג לתקן המותר בחוק. האופוזיציה שגתה, שקד שגתה – וכולנו הפסדנו.
בבחירות האחרונות שלשלו 273 אלף ישראלים לקלפי את הפתק "ב – ימינה בראשות נפתלי בנט". כמה מהם יעשו זאת שוב? לא ברור. הסקרים שמתפרסמים מדי כמה שבועות מראים שמספק המנדטים שלה אולי נותר זהה, אבל משהו בגוף הבוחרים השתנה. הימין העמוק עבר מהקואליציה לאופוזיציה ותחתיו נכנסו קולות של ימין רך. עמית סגל הגדיר זאת "החלפת דם". האם המצביעים האלה יישארו שם עד ליום הבחירות הבא?
עקיבא לםדניס ויסלפוגם אם נניח שכל השחקנים שנמצאים כיום על המפה יהיו בתמונה גם בזמן הקמת הממשלה הבאה, לא מופרך להניח שהימין יחזור באופן בלעדי או מרכזי יותר לשלטון. אם בנט האשים את נתניהו במו"מ על הקמת ממשלה עם מנסור עבאס, ושבועיים לאחר מכן עשה זאת בעצמו, הוא יהיה מסוגל להתהפך גם לצד השני. הבעיה היא שהאמון נסדק – והכוונה לאמון שחוצה את כל מחנה הימין, מהליכוד עד הציונות הדתית.
יש גורמים בימינה שמשוכנעים שביום שאחרי יוכל כל מי שרואה בעצמו חבר במחנה הלאומי לשבת יחד בממשלה, אבל המאמצים לשרוף את הגשרים של המפלגה חזרה נמשכים כל העת. כשיגיעו בחירות, מבחן הנאמנות יוטל על ימינה. היא זו שתצטרך להחליט אם היא מתכוונת לחזור למחנה הלאומי או שהיא רוצה להמשיך לתור אחר עמדת לשון המאזניים. אם תבכר את השלטון בכל מחיר, כדאי יהיה לשקול מחדש שם אחר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
