במשך יותר מ-200 שנים הצליחה ארה"ב לחמוק מהעמדה לדין של נשיא לשעבר על עבירות פליליות. ריצ'רד ניקסון, נשיא שללא ספק היה ראוי לכתב אישום חמור וכנראה תקופת מאסר, קיבל חנינה מיידית מהנשיא החדש ג'רלד פורד – שזכה בתפקידו בשל ההחלטה ההיסטורית של ניקסון להתפטר. לבד מניקסון, נשיאים אמריקנים התמקדו בתום כהונתם בעיקר ב"מורשת", בניית ספרייה נשיאותית, כתיבת ספרים ומסעות לקידומם. הבולטים שבהם, דוגמת ג'ימי קרטר, הצליחו לחצוב לעצמם שם של מתווכים בינלאומיים.
אבל דונלד ג'יי טראמפ לא היה נשיא רגיל, והוא גם לא נשיא לשעבר מהשורה. עצם התמודדותו בבחירות 2024, ולו רק בשל גילו, הוא עניין תקדימי. כעת הוא מוסיף תקדים נוסף לאוסף: הנשיא לשעבר הראשון בהיסטוריה שיעמוד לדין על עבירות פליליות. חבר המושבעים גדול שהחליט על ההעמדה לדין במדינת ניו יורק טרם חשף את פרטי כתב האישום המלא, אך הובהר שמדובר בספיח רעיל של פרשת סטורמי דניאלס.
שחקנית הפורנו שטראמפ קיים איתה יחסי מין קיבלה דמי שתיקה; הפרקטיקה עצמה אינה בהכרח עבירה. אך הכספים הללו כנראה נותבו מתוך האימפריה העסקית של הנשיא לשעבר, ולא מכספו הפרטי. לפי חלק מהחשדות, העברות הכספים נעשו תוך שיבוש הליכי חקירה ורישום כוזב. אם אכן כתב האישום יכלול סעיפים כאלה, מדובר בתקופת מאסר של שנה לכל הפחות, ועד ארבע שנים בכלא. עורכי דינו של טראמפ היו מופתעים מההחלטה על כתב האישום וחילופי ההאשמות הפנימיים שם החלו מיד; הם ציפו שההעמדה לדין תגיע הרבה יותר מאוחר.
ביממות הקרובות צפוי טראמפ לטוס לניו יורק ולעבור הליך של מעצר מרצון בבית המשפט במנהטן – בעודו מאובטח בידי השירות החשאי, כמו כל מי שהיה דייר הקבע של הבית הלבן. הוא ישוחרר מיד אחרי שיופיע בבית המשפט ובכך תתחיל סאגה משפטית שסופה מי ישורנו. אך הסיפור המשפטי משני יחסית. מדינת ניו יורק, על מוסדותיה ובוחריה, מתעבת את הטראמפיזם. קל יהיה לטעון שסיכוייו לקבל משפט צודק בניו יורק אינם טובים.
ממילא התקדים הבא הוא החשוב מכולם: לא רק שנשיא לשעבר מעולם לא הועמד לדין, מועמד מוביל לנשיאות ארה"ב אף פעם לא עמד לדין במהלך מרוץ לבית הלבן. כרגע, טראמפ מוביל ברוב הסקרים על מושל פלורידה דה סנטיס, שנחשב ליריבו האפקטיבי ביותר. השבועות האחרונים היו מצוינים לנשיא לשעבר, בעוד דה סנטיס מדשדש. עכשיו טראמפ קיבל מתנה: תקשורת חינם בכמויות שלא נראו מעולם, הזדמנות לטעון לציד מכשפות פוליטי – ותירוץ נפלא לגייס סכומי עתק מבוחרים שתומכים בו ורוצים להראות ל"דיפ סטייט" שהיא לא יכולה לנצח.
כל זה לבטח נשמע מוכר. המנהיג המערבי המוצלח ביותר שטראמפ יכול להישען על ניסיונו הוא בנימין נתניהו. בין שני האישים יש נתק מובן – הרי טראמפ רואיין בידי עמיתי ברק רביד, שם האשים את נתניהו בחוסר נאמנות ואיחל Fuck him – אך לשניהם יש הרבה מהמשותף. השניים הם קונצנזוס בימין הפופוליסטי. שניהם שנויים במחלוקת בינלאומית ושנואים על ידי המרכז-שמאל. נתניהו איש שמרן וסדור הרבה יותר מטראמפ, וכמובן לא בנה את הקריירה שלו מעשיית כסף. הוא פוליטיקאי מקצועי. אך כמו טראמפ, שניהם היו מוכנים לחצות גבולות אפורים (לכאורה) כדי להבטיח את נסיקתם. במקרה של נתניהו, אלה פרשות 2000 ו-4000 הקשורות לדימוי התקשורתי שלו, והרעב הבלתי נגמר לשיפוצו; במקרה של טראמפ, זה גם היה דימוי שהניע אותו. הוא גילה חוסר מעצורים בדרך לבית הלבן, שכלל הסתרת סודות רבים; סטורמי דניאלס הייתה רק דוגמה.
במקרה של נתניהו, כתב האישום (התקדימי נגד ראש ממשלה מכהן) מאשש נרטיב בימין הישראלי – תחושת רדיפה אולטימטיבית. במקרה של טראמפ, כתב האישום (התקדימי עבור נשיא לשעבר) כבר מייצר נרטיב חדש לרפובליקניות הטראמפיסטית – שוב, תחושת רדיפה של מערכת המשפט, הניו יורקית במקרה זה. נגד טראמפ יש עוד כמה חקירות חשובות שמתנהלות – בין היתר על אירועי הקפיטול ב-6 בינואר, והדרך שבה ניסה להתערב בתוצאות הבחירות במדינת ג'ורג'יה.
נדב אילאביגיל עוזיבשני המקרים, בסוף, יש פה שני אנשים מבוגרים שמבינים שהם צריכים להילחם. לא על כבוד, כסף או כוח – אלא על חירותם. אם חפותם לא תוכח, הם עשויים למצוא את עצמם בכלא. זה שילוב מסוכן – אדם שרוצה להנהיג מדינה ובמקביל צריך למלט את עצמו מפסק דין "אשם".
אמריקה נכנסה לארץ לא נודעת מהבחינה הזו, אבל אנחנו הישראלים כבר תרים בה, בארץ הצללים, זמן רב. גילינו שהימין הפופוליסטי מתלכד, שהמנהיג מתחזק אבל חרדותיו גוברות, ושהצללים רק הולכים ומתארכים ולבסוף משנים את המדינה עצמה. עכשיו נותר לראות מה אמריקה תעשה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
