הצילום של מיקה אנגל בטרנינג הוורוד מרימה על הידיים את אחת התאומות לבית קוניו מניר עוז, כשהן צועדות לכיוון האמבולנס של הצלב האדום וסביבן מחבלים חמושים, הפך לכולנו את הבטן והפך ויראלי. מיקה בת ה-18 חזרה שלשום אחרי 52 ימים בשבי ביחד עם אחותה הקטנה, יובל בת ה-11 שהובלה אל האמבולנס בכיסא גלגלים ועם אמא שלהן, קרינה. אבי המשפחה, רונן, נותר בשבי.
עידן אנגל, בן הדוד של יובל ומיקה, נמצא צמוד אליהן בבית החולים איכילוב, שהם הן מתאוששות מהחוויה הקשה והבלתי נתפסת. "היא חזרה עם פציעה ברגל, מטפלים בה באיכילוב והיא תהיה בסדר", הוא אמר על יובל.
"עברה עליהן חוויה קשה מאוד. הן מספרות שהן מאוד מאוד פחדו וזה היה מאוד טראומטי בשבילן. יובל ומיקה נחטפו אחרי קרינה והוחזקו בנפרד ממנה, אבל למרבה המזל הן הוחזקו ביחד. יובל היא ילדה קטנה מאוד, וזה שהיה לה את מיקה לצידה, בכל זאת, אחותה הגדולה בת ה-18, הציל אותה בהרבה מובנים, למרות שמיקה כבר מאובחנת כפוסט טראומטית מ-2014 בגלל החיים תחת צבע אדום ואפשר רק לדמיין את הקושי שבסיטואציה עבורה, ועוד להיות שם בלי ההורים", הוא סיפר.
עידן אמר שבשבי "הן רזו מאוד. היו ימים שנתנו להן לאכול דברים יותר נורמליים ולפעמים דברים פחות נורמליים. צריך להבין שנורא קשה להן עדיין, הן לא מספרות יותר מידי ואנחנו גם לא לוחצים. הן צריכות את הזמן שלהן ופחות רוצות לפגוש אנשים, את רואה שעבר עליהן משהו מאוד מאוד קשה, אבל הן שומרות על חוש ההומור שאופייני להן. אנחנו משפחה עם הרבה מאוד הומור. הן רק חזרו, הן עוד עם הבגדים המסריחים ששמו עליהן שם, ומיקה מחבקת אותנו כשנפגשנו והדבר הראשון שאומרת לנו: 'תראו איך רזיתי וזה עוד בלי ספורט', ויובל הקטנה, יש לי שיער מתולתל והבדיחה זה שהן קוראות לי טונה, והיא צועקת לי 'טונה, טונה', וכשראתה את אבא שלי קראה לו בשם החיבה הקבוע 'דנוצי'".
דודתו של איתן יהלומי בן ה-12 סיפרה שהכריחו את הילדים לצפות בסרטי הזוועות שמתעדים את הטבח. "זה נכון. הראו להן שם את הסרטונים, אני חושב שבאמצעות הטלפון", אמר עידן. "הן כן ידעו בשבי על דברים שקרו בבארי בשבת השחורה, הן נחשפו לזוועות. יש להן הרבה מאוד חברים מבארי, זה לא היה להן קל".
על האם קרינה, הוא אמר: "היא גם מספרת שהיה סיוט, ושבגדול היא עשתה לחוטפים שלה חיים קשים, עשתה להם את המוות, התווכחה איתם, ניסתה להתנגד. קרינה היא גיבורה, אבל בסוף לקחו אותה, ועוד בלי הבנות והיה לה מטורף לחשוב כל הזמן מה קורה איתן. כשהיא שאלה את החוטפים איפה הבנות שלה, הם אמרו לה 'הן בתל אביב', כלומר, היא בכלל חשבה שהן בארץ ולא ידעה שגם הן חטופות, עד שאיחדו אותן באיזה שהוא שלב אחרי 30 ימים, והיא פתאום ראתה אותן מולה. אבל מהרגע שהיא ראתה אותן והן עברו להיות מוחזקות ביחד חזר לה הכוח".
על רונן, הוא אמר כי "אנחנו עדיין לא יודעים שום דבר. בבוקר של ה-7 באוקטובר הוא יצא מהבית עם נשק ונלקח ראשון. קרינה והבנות שמעו קולות של צעקות ויריות ולא ראו אותו אחרי זה. גם מי שהיו שם וחזרו ושאלנו אותם - לא ראו אותו ולא שמעו עליו כלום. אין לנו שום סרטון, שום סימן. אחרי שרונן יצא, חטפו את קרינה ואת הבנות לקחו בסוף. וכמו שאמרתי, קרינה והבנות לא היו ביחד רוב תקופת השבי".
הבן הבכור, תום, החייל, היה בבסיס באותה שבת וכך ניצל. "אפשר רק לדמיין מה קרינה כאמא הרגישה כשהיא סוף סוף פגשה אותו", אמר עידן. "תום הוא גיבור. הוא גר איתי כל התקופה הקשה הזו ולמרות שהיו לו הרבה עליות ומורדות במצב הרוח, ולמרות שהיו רגעים שבהם הוא נשבר והתגעגע מאוד להורים, לאחיות, הוא לימד את עצמו להיות אופטימי אבל גם לא לפתח ציפיות ולא לחשוב שהן חוזרות מחר בבוקר. הוא חיכה וחיכה והנה הן חזרו ועכשיו רק נשאר לחכות שאבא שלו יחזור".
בית המשפחה בקיבוץ ניר עוז נהרס ביום הטבח. "הבית לא נשרף אבל הוא הרוס ממש. תום ואני היינו שם. כל הקירות יריות, מלא הרס בחדרים, לקחנו משם קצת ציוד שהיה אפשר לקחת ועכשיו נתנו להן אותו. אני מאמין שהם יהיו בינתיים בדירה בנתניה שסידרנו עבורם, ויש גם אופציה שהן יהיו עם האחיות של קרינה. הן יחליטו", הוא הסביר.
לדבריו, עדיין לא ידוע מתי קרינה ובנותיה ישתחררו מבית החולים. "ליובל עוד מטפלים בפציעה ברגל וזה ייקח עוד כמה ימים. בינתיים באו אליהן חברות, והן מכירות גם חברים של משוחררים אחרים שנמצאים כאן. שיר, האחות הגדולה של יגל ואור יעקב שנמצאים פה היא החברה הכי טובה של תום, כולם מהקיבוץ, גדלו ביחד, אז יש תמיכה, יש הרבה קרבה ומרגישים את השמחה והחיבור של כולם. אבל הן רק אתמול חזרו. עכשיו צריך לתת להן להיפתח לאט-לאט ולספר עוד את מה שהיה".
אביו של עידן, דני אנגל, היה פעיל מאוד בהפגנות ובקריאות להשבת החטופים. "עבורו זה שהן השתחררו זה אושר גדול", סיפר עידן, "אבל כל עוד שאר החטופים ורונן לא חוזרים, או שנקבל אינפורמציה לגביו, לא הרווחנו כלום".
