אחרי ההודעה הדרמטית של השופט יוסף אלרון על החלטתו חסרת התקדים להתמודד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הבא, נראה כי סיכוייו להגיע לצמרת אינם גבוהים בשלב הזה. כל עוד הוועדה לבחירת שופטים אינה מכונסת על-ידי שר המשפטים יריב לוין - לא ייבחר מחליף במקום הנשיאה אסתר חיות שפורשת באמצע אוקטובר. לפיכך, במקרה כזה המשנה לנשיאה, השופט עוזי פוגלמן, ייכנס במקום חיות לתפקיד הרם.
בחירת הנשיא בשלב מאוחר יותר תלויה בשתי אפשרויות. האחת - במקרה שבו שר המשפטים לוין יגיע להסכמות עם האופוזיציה על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים - הבחירה תיערך בעוד כמה חודשים. השנייה - השלמת חקיקת החוק שאושר לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה של הכנסת ואשר מעניק לקואליציה שליטה מוחלטת בבחירת השופטים ובכללם את נשיא העליון ללא "שיטת הסניוריטי" (שלפיה השופט הוותיק ביותר מתמנה לתפקיד).
השופט אלרון (67) זוכה זה כמה שנים לשבחים בצד הימני של המערכת הפוליטי. אלרון לא מרבה "ליישר קו" עם חבריו לכס העליון. מקום המדינה עוד לא אירע מקרה שבו שופט מודיע על מועמדותו לתפקיד הבכיר במוסד השיפוטי הגבוה ביותר של ישראל.
במכתב שבו הציג את מועמדותו, ציין השופט אלרון בפני שר המשפטים לוין ונשיאת בית המשפט העליון חיות כי "לקראת סיום כהונתה של השופטת חיות כנשיאת בית המשפט העליון, ב-16 באוקטובר 2023, הריני להודיעכם כי אני מציג את מועמדותי לכהונת נשיא בית המשפט העליון הבא". לדבריו, "הצגת מועמדותי זו אינה תלוית מבנה והרכב הוועדה".
ההודעה המטלטלת של השופט אלרון עוררה תדהמה לא רק בחוגי הכס השיפוטי הגבוה על שופטיו המכהנים אלא בכלל בעולם המשפט. מעולם לא השיג שופט מכהן של בית המשפט העליון על עקרון ה"סניוריטי". להפך, העובדה שהכול נגזר מראש על-ידי הגיל והוותק שחרר את השופטים מתחרות וליכד את השורות למרות חילוקי דעות משפטיים.
מקור בכיר במערכת המשפט אמר בעקבות המהלך הדרמטי של השופט אלרון: "בעיצומה של מערכה על עצמאות מערכת המשפט, מערכה שכל כולה פוליטי, הפנה אלרון עורף לחבריו והכניס עצמו כסוס טרויאני לתוך בית המשפט העליון. זה כמו ירי בתוך הנגמ"ש ופגיעה מהותית בעליון".
השופט אלרון מצידו אמר למקורביו כי צעדו נבע מכך שתמיד חשב שיש להפסיק את הבחירה לפי עקרון ה"סניוריטי" וכי בחברה מודרנית אדם נבחר כנשיא לפי הישגיו וכישוריו ולא כמו בבתי מלוכה. בצמרת המשפטית, לעומת זאת, אומרים שאלרון מונע רק מרגש נקמה בשופט העליון יצחק עמית, המועמד להחליף את השופטת חיות בנשיאות בית המשפט העליון בהתאם ל"שיטת הסניוריטי". עמית היה עמיתו של אלרון לספסלי בית המשפט המחוזי בחיפה, והמועמד החדש ראה בשופט המיועד לנשיאות יריב שמנע בעבר את כניסתו לעליון.
אין זה סוד שאלרון נבחר לבית המשפט העליון ב-2017 באמצעות לובי ומחויבות של ראש לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה ושל חבר הוועדה לבחירת שופטים דאז ומכרו מהעיר חיפה, השר לשעבר משה כחלון. הם שכנעו את שרת המשפטים דאז איילת שקד לבחור אותו, בראש ובראשונה על סמך כישורים המשפטיים המצוינים, והיה ברור לנשיאת בית המשפט העליון באותה התקופה, השופטת המנוחה מרים נאור, ששום "דיל" ומינוי לעליון לא יעבור אלמלא אלרון ייבחר.
לבחירה הצטרף גם הנושא העדתי. שקד, נוה וכחלון "שיחקו" בשיחות ההכנה גם על קלף זה. אלרון, בן למשפחה עיראקית מכובדת שעלתה ממוסול עם קום המדינה, היה ילד מעברה שהתגבר על כל הקשיים והגיע למחוזי בחיפה. כאשר מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון מותקפים כל העת על היותם קבוצה אליטיסטית אשכנזית צפונית, הורגשה מחויבות לקדם שופט מזרחי.
אלא שכאן נכנס יצחק עמית לתמונה. עמית נחשב כאדם המריץ את חברו השופט המחוזי בחיפה רון סוקול לאותו כיסא. סוקול הוא גם חתנו של שופט בית המשפט העליון בדימוס תיאודור אור ונחשב לפייבוריט של העליון במרוץ.
"לא קורץ מחומר של העליונים"
פרסומים מכוערים ליוו את הלובינג לבחירת אלרון לבית המשפט העליון. באותה העת התפרסם שבדיונים פנימיים בעליון לקראת הבחירה נאמר על אלרון שהוא "לא קורץ מחומר של העליונים ". אמירה זו שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" שיחקה עוד יותר לידי נוה, שקד וכחלון שכן הם ראו בה התנשאות מעמדית. בסופו של דבר אלרון נבחר.
השופט אלרון (במקור אלפריח), נולד במעברת "מחנה דוד" בחיפה. הוא הצעיר מבין תשעה אחים, הוריו עלו לארץ מעיראק ב-1951, את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סגן. ב-1982 הוא הוסמך לתואר משפטים באנגליה, ושנה לאחר מכן שב לארץ והחל להתמחות במשרדי עורכי דין בחיפה. ב-1994 הוא התמנה לשופט בבית משפט השלום בחיפה ובמרץ 2012 קודם לכהונת סגן נשיא בית המשפט המחוזי בעיר. שנה לאחר מכן החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי , ובפברואר 2017 אושר פה אחד מינויו לבית המשפט העליון.
