קיצוניות עוסקת בטיהור של קבוצה. בחזונה יש תמיד קרב של גוג ומגוג בין רע ובין טוב. המלחמה אינה יכולה להתנהל לפני שמחננו יהיה טהור מאויביו. הנה ציטוט של ג'ו מקארת'י, הסנטור ששמו הפך למילה נרדפת לציד מכשפות שכזה: "היום אנחנו בעיצומו של הקרב הסופי, המוחלט, בין אתאיזם קומוניסטי ובין הנצרות. אבירי הקומוניזם בחרו את עידננו כזמן המתאים לכך, וגבירותיי ורבותיי, המצב בכי רע - אבל ממש בכי רע". שימו לב לדיבור במונחים מוחלטים. למשיחיות, לתחושת השליחות. לתחושת התהום.
חשבתי על הדברים האלה כאשר קראתי מקבץ מרתק של מסמכים פנימיים הקשורים ב"מרכז ההדרכה" של מפלגת נעם, מפלגת הימין הקיצוני שמנהיגה הרוחני הוא הרב טאו. נציגה בכנסת אמור להיות בין האחראים העליונים על החינוך במדינת ישראל - אבי מעוז.
אינני יודע אם המסמכים היו גלויים לקהל הרחב בעבר. רובם מעודכנים לשנת 2019. כמעט כולם מאופסנים באתר של מפלגת נעם, אבל לגולש הרגיל אין דרך ישירה להגיע אליהם. הם נמצאים על השרת, משום מה, בלי לינק ישיר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
ברוב המקרים, מדובר בטקסטים המהדהדים את הדברים שאבי מעוז וחבריו אומרים בגלוי. אך לא בדיוק; הם נראים כמו מסמכים המכונים בעגה המקצועית "מחקר יריב", דהיינו תחקיר שמטרתו להבין את היריב, חולשותיו, קשריו.
עצם קיומם של המסמכים התברר באמצעות קבוצת גוגל שבה הועבר מייל עם לינקים אליהם. השולח התקרא "מרכז ההדרכה של מפלגת נעם". המייל נשלח ב־27 באוגוסט 2019. הוא הועבר לקבוצה על ידי כתובת ג'ימייל של אחת, "אלישבע כהן". הנמענות היו שתי קבוצות גוגל, שאין לדעת מי משתתף בהן: הראשונה נקראת "נחלת יצחק" והשנייה היא "אברכיות עטרת נחמיה" (באנגלית). בנחלת יצחק יש ישיבה ששמה "עטרת נחמיה", ואחד ממעבירי השיעורים שם היה הרב מרדכי שטרנברג שנפטר לאחרונה - מהרבנים החשובים הקשורים ברב טאו.
בחלקם הגדול, מדובר בעלונים של כמה עמודים. מעוצבים היטב, עם הלוגו של המפלגה. הם לא מפתיעים אידיאולוגית. אך המשהו הנוסף, המשמעותי, הוא ההיבט האישי. אזכור של ארגונים, ושל אנשים פרטיים, לא פוליטיים. בעיניי, הם נראו כטקסטים המזהים את האויבים.
נתחיל ב"תקשורת להט"בית - תקציר". הוא נפתח בציטוט ארכני של העיתונאי קלמן ליבסקינד. הנה קטע קצר: "הלובי הלהט"בי התקשורתי קובע במה נעסוק פה, והוא לובי חזק מאין כמוהו. לכל מרואיין שעולה לשידור ברור שהוא נבחן לפי התשובה שייתן לשאלה הזו". יש במסמך ציטוטים מודגשים מתוך כתבות שפורסמו על להט"בים בתקשורת הישראלית. נניח, ציטוט של אבנר ברנהיימר: "אומרים 'מאפיה ורודה', אבל לא רק שזו לא הייתה בעיניי מחתרת, אלא שהיו איתנו המון סטרייטים בתוך המאבק הזה".
בחירת הציטוטים נועדה לבסס את אווירת המצור שנובעת מהצהרותיו הפומביות והמוכרות של הרב טאו נגד "הסוטים", כלשונו. המניפולציה ברורה: נטילת כל ציטוט המדבר על מאבק באפליה או שותפות לדרך - והפיכתו להוכחה למזימה אפלה. כאילו יש מין תודעת כוורת של הלהט"בים כולם.
בתחתית המסמך יש גרפיקה מפוארת. כותרתה היא "עשרות דוגמאות לאנשי מפתח בעולם התקשורת הישראלי המצהירים שהינם חלק מקהילת הלהט"ב ורוצים בקידומה". זו טבלה עם הלוגואים של כלי תקשורת שונים בישראל. זה מסודר יפה: להט"בים ברדיו. להט"בים בטלוויזיה. להט"בים בעיתונות המודפסת (כולל בבית "ידיעות אחרונות" ו־YNET), להט"בים בולטים בעולם התקשורת. מופיעים במסמך שמות של עשרות בני אדם - כתבים וכתבות, מגישות ומגישים, מנהלים. רבים מהם דיברו בהרחבה על נטייתם המינית, כמו אסי עזר, אביעד קיסוס, מתן חודורוב; אחרים פחות. ההתרשמות היא שמדובר ברשימת "גזור ושמור"; עבור רוב אנשי התקשורת היא לא תחדש דבר ותיחשב בנאלית לחלוטין. מי ששואל כעת - אם מדובר באנשים שהזדהו כלהט"בים, מה הבעיה ברשימה, אני מציע שיענה על השאלה הבאה: איזו מטרה יש למפלגה להושיב אחד מאנשיה ולמנות, בשמות, הומואים ולסביות בתקשורת, למיין אותם לפי כלי התקשורת שלהם, ולהוציא עלון הדרכה בעניין? האם תיתכן תכלית לגיטימית לרשימה כזו?
התשובה היא לא. אני חושב שכל קורא פה יבין, לדוגמה, כי איסוף, מיון ופרסום רשימת שמות של יהודים שעובדים בכלי תקשורת בארה"ב זו אינדיקציה לשנאה, לרצון בהדרה.
הגרפיקה מובאת בטור זה. בחרנו לטשטש את השמות: גם אם כל שם ושם בה יצא מהארון, הקיבוץ שלהם מסמן אותם. לא כולם מתבטאים בקביעות כנושאי דגל קהילת הלהט"ב; עצם הנגשתם ברשימה כזו מצמצמת את אישיותם והקריירה שלהם לנטייתם המינית. דע מי הלסבית ומי ההומו. הטור הזה לא ישתתף במלאכת הסימון הנבזית הזו.
יו"ר האגודה למען הלהט"ב, הילה פאר, מסרה בתגובה: "בשנים האחרונות מפלגת נעם, שתכליתה היחידה היא הסתה ופגיעה בקהילה הגאה, איבדה כל רסן. הם מייצרים מעגלי שנאה פומביים כנגד להט"ב בתקשורת, בחינוך ובמערכות נוספות כדי לסמנם כמטרות ציבוריות. זו הסתה מחושבת והציבור הישראלי והקהילה הגאה יעמדו כחומה בצורה".
הרשימה היא רק קצה אחד של יריעה שלמה. יש "תקציר" על תפיסת המגדר בצה"ל. מדובר במסמך שטוען להשתלטות "פמיניסטית רדיקלית" על הצבא. אלה עמדות ידועות של נעם. בתחתית המסמך מופיע קטע על "הצוות הסודי של היוהל"ן" (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים). גם פה מופיעים זיהוי, ציון שמות ואף תמונות של מעורבות ב"צוות הסודי". הנה הציטוט מהמסמך: "מעקב רצוף אחר פעילות יוהל"ן בין השנים 2001 ל־2013 חושף את המעורבות של החוקרות הבאות במחקרי יוהל"ן: ד"ר אורנה ששון-לוי, פרופ' נעמי חזן, פרופ' חנה נוה, ד"ר אורית קמיר, פרופ' פרנסס רדאי, ד"ר אסתר הרצוג וד"ר דיאנה דולב. כולם נשות שמאל קיצוניות ופעילות בארגונים כאלה". ואז מופיעה גרפיקה עם תמונותיהן של הנשים הללו.
"כל דהירת שילוב הלוחמות הנמשכת בעוצמה כיום מתרחש בעקבות חבורת הנשים הזו", לשון אנשי נעם במסמך הפנימי שלהם. שוב, שימו לב למילים: "חבורת הנשים הזו". מוקדם יותר בעלון מסבירים אנשי נעם שהפמיניזם הרדיקלי שואף "לערער את מעמדו של צה"ל".
אגיד לכם מה אני הבנתי מזה: הפמיניזם הרדיקלי מנסה להשמיד את צה"ל מבפנים, שילוב נשים בשירות קרבי הוא רק כלי למען המטרה הזו, וההוכחה לכך היא שחוקרות "שמאל" מעורבות במחקרים שהובילו לשינוי. הנה שמות החוקרות והצילומים שלהן. קונספירציה על מלא, סימון כהלכתו. עבור כותבי המסמך, הנשים הן "שמאל קיצוני". אני משוכנע שהן לא מגדירות עצמן כך, זה תיוג.
כאן אנחנו מגיעים לעוד מסמך: להט"ב במערכת החינוך. שוב, מובאות דוגמאות בנאליות. ספר לימוד לכיתה א' שבו משפט המבהיר שבישראל יש דגמים שונים של משפחות. או קטע מספר לימוד לכיתה ט' שבו נכתבות המילים הבאות, שכנראה מזעזעות הומופובים: "עיצוב האקלים החברתי, ובתוכו התייחסות חיובית להומוסקסואליות כאחד מהביטויים הלגיטימיים של המיניות האנושית, הוא מסר חיוני להטרוסקסואלים ולהומוסקסואלים כאחד". הסימון של אויבים ספציפיים לא נפסק, והוא בעצם מהותי. ממש בתחילת המסמך, בסעיף 2, נכתב כך: "החל משנה"ל תשע"ו, בראש היחידה למיניות עומדת גב' איריס מנדה בן יעקב, שמקדמת מאוד את כניסת הארגונים הלהט"בים למערכת החינוך, ומביעה תמיכה גלויה בארגוני הלהט"ב".
ההדגשה של מערכת החינוך רלוונטית ביותר, לאור מינויו של אבי מעוז לתפקיד סגן שר החינוך והאחראי על תוכניות לימודים חיצוניות.
המסמך הבא עוסק אף הוא במערכת החינוך. הוא עוסק בסימון, בעיקר של קרנות פילנטרופיות. הכותרת קונספירטיבית כהלכה: "ההשתלטות על משרד החינוך. איך שולטים ארגונים ליברליים וממשלות זרות במשרד החינוך - תקציר".
ובכן, המסמך לא מוכיח שממשלות זרות או ארגונים ליברליים שולטים במשרד החינוך. הוא מתחיל בכמה קביעות, שהראשונה בהן היא שהקרן החדשה ו"והקרנות השותפות לה" החליטו להשתלט על מערכת החינוך. התיאור הוא כמובן מזימתי: "בשקט, מתחת לפני השטח, הגיעו הארגונים להשתלטות עמוקה ורציפה על מוקדי הכוח המרכזיים במשרד החינוך".
כשקוראים, מבינים שמדובר בטקטיקה של "אשמה באמצעות אסוציאציה". המסמך תוקף את קרן מנדל, ש"מזוהה" בעיניו עם הקרן החדשה לישראל. איש מופת כמו שלמה (סימור) פוקס, שהיה ראש בית הספר לחינוך בירושלים במשך 14 שנים, והקדיש את חייו לחינוך יהודי, מוגדר בטקסט במשפט הבא בלבד: "מוסמך כ'רב' קונסרבטיבי". פוקס, ששימש כנשיא קרן מנדל עד 2002, נפטר; אות הקין על כך שהוסמך כרב קונסרבטיבי חי וקיים. היעד הבא הוא משפחת רוטשילד. קרן יד הנדיב נחשבת בעיני נעם לאשמה במשהו, כנראה כי לטענת אנשי נעם בעבר תרמה לקרן החדשה, או תרמה למטרות שהקרן תרמה להן גם כן. הרוטשילדים מופיעים לעיתים קרובות ברשימות של ימין קיצוני בעולם, כזה ששונא יהודים. כל זה נמשך ונמשך. גם מכון הרטמן מסומן. גם תל"י. אבני ראשה, שהוא המכון של משרד החינוך להכשרת מנהלות ומנהלים של בתי ספר. מט"ח.
בשגרירות ארה"ב בישראל יתעניינו לשמוע שהמסמך של נעם מתייחס ספציפית לממשלת ארה"ב, והשגרירות פה. על שום מה? תרומות למערכת החינוך בשווי מאות אלפי שקלים עבור תוכניות שעוסקות, בין היתר, בדו־קיום יהודי־ערבי. יש צילום מסך של אתר אינטרנט שמיוחס לממשלת ארה"ב. האישום כלפיו הוא כדלקמן: "אתר תוכן במימון ממשלת ארה"ב בשם 'סוויצ'', שמציג תוכניות לימודים על הנרטיב הערבי, וקידום חיים משותפים בין יהודים וערבים, הפלת החומות, שבירת הסטיגמות, וכד'". אכן אסון. ביקום שמפלגת נעם מנסה לבנות לנו, גם ארצות-הברית של אמריקה, וגם משפחת רוטשילד, מסומנות.
שוחחתי עם מורדי מילר, שהוא דוקטורנט מאוניברסיטת בן גוריון ועוסק במשנתו על הרב טאו. שאלתי אותו על הסימונים הללו. "יש פה קונקרטיות והיא חדשה. עת החירום הזו, לפי הרב טאו, צריכה לעורר את העם. הם שואלים כיצד איך אין התעוררות עממית, מרי אזרחי נגד מה שהוא מכנה כפוסט מודרנה, ניסיון להרוס את יהדות המדינה, ובשל נסיגה בתהליך הגאולה. הם מנסים להבין איך 'הקרן החדשה' כשם קוד מצליחה. איך פקידים הולכים לתכניות של קרן מנדל. והתשובה של נעם היא שה'העם' לא יודע, משום שנציגי הפוסט מודרנה פועלים באורח מוסווה, מתוחכם. מילת המפתח היא חשיפה. לחשוף את זרועות התמנון. נתונים ומספרים- וכמובן גם אנשים. הנה אדם מסוים, שאתם חושבים שאתם מכירים – ואנחנו נגלה לכם שהוא למעשה הומוסקסואל. התכלית של הסימון היא להנגיש לציבור הרחב - בואו תראו מי הם ומה הם".
מהבלוק הדמוקרטי, ארגון שמגדיר עצמו כנאבק נגד מגמות אנטי-דמוקרטיות, נמסר כי "לסימון אנשי תקשורת רק בשל היותם חלק מקהילת הלהט"ב יש מטרה ברורה אחת: להרתיע, להשתיק, לעודד שנאה ולהפוך עיתונאים לאויבים מבפנים. המסמכים שנחשפים כעת מחייבים את הציבור בישראל לשלב כוחות ולהפגין סולידריות וערבות הדדית במטרה להביס את מאמצי השיסוע והרדיפה שמקדמת מפלגת נעם".
פניתי לח"כ אבי מעוז ולדוברו כדי לקבל תיקון או תגובה לדברים המופיעים פה. הם לא השיבו.
סין מצויה בחודשים האחרונים בטלטלה שרק הולכת ומתעצמת. בשבועות האחרונים שינה המשטר את מדיניותו כלפי הקורונה. לא עוד עוצר המוני למיליוני אזרחים בכל מקרה של הדבקה, אלא הוצאת כל חולה מביתו למתקן בידוד מיוחד. הרשתות מלאות בסרטונים, היתוליים יותר או פחות, שמראים כיצד מספקים מזון לחולי קורונה בביתם; אלה דברים שנחשבו בלתי נתפסים במדינה שלא היססה לסגור חלק ממוקדי הכלכלה החשובים בעולם בגלל 20 נדבקים.
השינוי הוא תוצר של לחץ מלמטה. המפלגה הקומוניסטית, תמיד ערה וחוששת מדעת הקהל, הבינה שהמדיניות הקשוחה שלה מביאה למחאה חריפה, בוטה ומסוכנת ליציבות השלטון. הסיבה שהקומוניסטים הסינים שרדו היא כי ידעו להשתנות, ומהר; הם כבר לא ממש קומוניסטים לדוגמה.
מדוע בעצם שימרו הסינים זמן רב כל כך את מדיניות "אפס ההדבקה" שלהם?
הנה תזכורת קצרה: מחשבות על אפס הדבקה היו רלוונטיות ברחבי העולם, נניח בניו-זילנד, אוסטרליה או טאיוואן, כאשר לא היו חיסונים יעילים וזמינים. הלוגיקה מאחורי כל הפחתה של הדבקה הייתה הצורך למנוע תחלואה ותמותה נרחבות, ובעיקר – קריסת מערכת הבריאות, באופן שיגרום למתים רבים אחרים, לאו דווקא חולי קורונה. זה היה הרעיון של "לשטח את העקומה", שבמקומות מסוימים התפתח ל"למחוק את העקומה". אך משעה שהיה חיסון יעיל, החשש לקריסת מערכת הבריאות החל מתפוגג. התברר תוך זמן קצר שהחיסון איננו מונע הדבקה אחרי כמה חודשים, אך הוא מספק הגנה טובה נגד מחלה קשה. במקביל, חלק נרחב מהציבור נדבק בקורונה. התוצאה היא שכיום, במדינת ישראל, לכ־100% מהציבור יש נוגדנים, או תאים המסוגלים לייצר נוגדנים, נגד זיהום קורונה.
כאן אנחנו מגיעים לסטייה הסינית. המעצמה הזו נתקעה בסוף 2020, כאשר כל העולם המשיך להתקדם. אם לנסח את מהות הכשל הסיני, הוא כולו נעוץ בחיסון. לבייג'ינג הייתה ונותרה בעיה כפולה. הראשונה היא שהחיסון שלהם, לפחות גרסתו המוקדמת, איננו יעיל כמו אלה במערב. מחקר של אוניברסיטת הונג־קונג מצא כי אחרי שתי מנות, החיסון הסיני מספק הגנה פחותה נגד מחלה קשה - בעיקר בעבור בני 80 ומעלה, שהם קבוצת הסיכון המשמעותית ביותר לתמותה. בסין חיים 1.3 מיליארד בני אדם, ואין לה רפואת קהילה מבוססת כמו בישראל. לאחוזים ספורים של ירידה ביעילות יש משמעות דרמטית. הסיבה השנייה מצויה בגרפיקה בטור זה: בניגוד למערב, אלה דווקא הקשישים הסינים שלא רצים להתחסן. והם גם אלה שממלאים את בתי החולים ומתים מקורונה, בשיעור גבוה בהרבה משאר קבוצות הגיל.
שתי הסיבות מצביעות על כשל עמוק של המפלגה הקומוניסטית הסינית. ראשית, היא התמקדה בחיסון המקומי, צורה של מה שמכונה "לאומנות חיסונים". זה עלה ועולה למדינה מאות מיליארדים ויעלה במתים רבים; הרי יש חיסונים יעילים יותר בעולם. לבד מכך, היא כשלה בשכנוע מאסיבי של הקשישים שיבואו להתחסן. הניסיון שלה לחפות על הכישלונות הללו היה באמצעות צעדים דרקוניים של סגרי ענק. כעת, גם אלה בוטלו. לאוטוריטריות יש מחיר.
