בתחילת השבוע חגגו מוסלמים ברחבי העולם את חג אל-אסרא ואל-מעראג' – שבו מציינים את עליית הנביא מוחמד לשמיים. בארץ, החגיגות מתנקזות לאזור רחבת שער שכם בירושלים. הפלסטינים בירושלים המזרחית, כמו גם מוסלמים מרחבי הארץ והגדה המערבית, מגיעים לחגוג עם מוזיקה, אוכל וריקודים במה שנחשב לאחד מאזורי המסחר וההתכנסות המרכזיים באזור. אך במקום חגיגות, רחבת שער שכם הפכה לאזור קרב.
לפי הדיווחים, מבין עשרות אלפי החוגגים היה קומץ צעירים שיידה אבנים ובקבוקי תבערה לעבר שוטרי מג"ב שהיו במקום, ובתגובה החלה המשטרה בפיזור אגרסיבי של כל באי המקום, שכלל שימוש נרחב באלות, רימוני הלם ומכת"זיות. התיעוד – בעיקר של הילדה מנוואר ברקאן בת ה-11 שנפצעה בלסתה - הציף במהרה את הרשתות הפלסטיניות, אך לא את תשומת הלב של המיינסטרים הישראלי.
עם כל האירועים הפוליטיים והמדיניים המשמעותיים שעברנו בחודשים האחרונים, קל לשכוח את הפעם הקודמת שבה הציבור הישראלי קיבל בשוויון נפש אלימות משטרתית כלפי תושבים פלסטינים באזור שער שכם והעיר העתיקה. עינינו נפקחו מאוחר מדי, רק אחרי שמבצע "שומר החומות" כבר היה בפתח. עוד יותר קל לשכוח שאחד המוקדים המרכזיים שהציתו את האש היה ההחלטה המקוממת לחסום את המדרגות בכניסה לשער שכם על ידי המשטרה בתחילת חודש הרמדאן.
את המתיחות הגוברת צריך לבלום עכשיו, לפני שיחזרו תמונות קשות כאלו בחודש הרמדאן ולפני שיתלהטו שוב הרוחות. אם המשטרה לא מבינה זאת בעצמה – על הממשלה להבהיר לה
פוטנציאל הנפיצות הגבוה של המהלך, שהיה חסר תקדים ובלתי נחוץ, היה ברור מהרגע הראשון. האגודה לזכויות האזרח כתבה כבר ב-18 באפריל מכתב למפכ"ל ובו הזהירה מפני ההשלכות של חסימת המתחם שמשמש מקום התכנסות מרכזי לצעירים פלסטינים. המיינסטרים התקשורתי והפוליטי בישראל כמעט ולא התייחס לאזהרות אלו ועד שהמשטרה התעשתה כבר היה מאוחר מדי. תיבת הפנדורה של שער שכם נפתחה - ואיתה אפקט הדומינו שהתגלגל למה שאנחנו מכירים היום כ"שומר החומות".
מעקב אחר המתרחש בשער שכם ובירושלים המזרחית מגלה עלייה בעוצמת והיקף האלימות המשטרתית בימים האחרונים באופן שמזכיר מאוד את האביב האחרון. שוטרי מג"ב הגבירו את היקף הנוכחות שלהם ואת מידת האגרסיביות שבה הם מתנהלים באזור שער שכם. גם הפעם זה קורה בעיצומו של חג דתי.
אכיפת יתר ואלימות משטרתית אינן תופעות חדשות בשער שכם. כבר שנים נדמה שבירושלים המזרחית, במקום נוהלי משטרה שנועדו להכתיב את גבולות הפעלת הכוח, קיים חור שחור. כשלעצמה מציאות זו הייתה צריכה להרעיד את אמות הספים של הציבור הישראלי, קל וחומר כשהיא עלולה להוביל אותנו לעוד הסלמה.
תיעוד: פגיעת רימון ההלם בילדה מנוואר ברקן
(צילום: דוברות המשטרה, R-K)
אנחנו נמצאים בשלב שבו עוד יש סיכוי למנוע פגיעה נוספת בפלסטינים בשער שכם, גם לקראת חודש הרמדאן, כדי למנוע התלקחות והתפשטות של האלימות. הדרך לעשות זאת היא לא באמצעות עוד כוח. אין צורך בעוד הקלות לשימוש שוטרים באלות או בניסיון אינסופי להנכיח "ריבונות" ישראלית.
אייל לוריא-פרדסדוד ישיבמקום זאת, צריך לשנות דיסקט במדיניות השיטור. המשטרה צריכה להבין שהתושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית אינם אויב שיש להגן מפניו, אלא חלק אינטגרלי מאותה האוכלוסייה שהיא אמונה לשרת מלכתחילה. גם להם יש זכות לחגוג את חגיהם הדתיים בשלום – וקומץ פורעים קטן לא מצדיק שימוש באמצעים אגרסיביים לפיזור עשרות אלפי תושבים.
את המתיחות הגוברת באזור שער שכם צריך לבלום עכשיו, לפני שיחזרו תמונות קשות כאלו בחודש הרמדאן ולפני שיתלהטו שוב הרוחות. אם המשטרה לא מבינה זאת בעצמה – על הממשלה להבהיר לה. אחרת, אנו עלולים למצוא את עצמנו בקרוב מאוד בשידור חוזר של שומר החומות.
- אייל לוריא-פרדס, המחלקה המשפטית של האגודה לזכויות האזרח
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
