להחלטה שקיבל בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) אתמול (שישי), ולפיה ישראל חייבת לעצור באופן מיידי את המבצע ברפיח, התנגדו שני שופטים - השופט מטעם ישראל אהרן ברק והשופטת מאוגנדה ג'וליה סבוטינדה, שהתייצבה לצד ישראל גם בדיון בחודש ינואר. בחוות דעתו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר מתח ביקורת חריפה על בית הדין, שלדבריו נכנע ללחצים ולדעת הקהל.
ההכרעה שניתנה בהאג: "לעצור את המבצע ברפיח מיד"
(צילום: UN WEB TV)
"ברצוני להדגיש כי אני מאוד מקווה שהמלחמה הזו תגיע לסיומה מהר ככל האפשר, וכי בני הערובה ישובו לישראל באופן מיידי", כתב ברק בחוות הדעת שלו. "כמו לכל מדינה, לישראל יש את הזכות הבסיסית להגן על אזרחיה ועל עצמה. הזכות הזו מקבלת מימד מיוחד במקרה של בני הערובה, במובן זה שהוא מטיל חובה על המדינה שתעשה כל שביכולתה כדי להחזיר אותם לישראל. מילוי חובה זו אינו מתנגש עם התחייבויותיה של ישראל על פי אמנת רצח העם מכיוון שהיא נובעת מכוונתה של ישראל להגן על אזרחיה ולא מפני כוונה לבצע מעשים אסורים במסגרת אמנת רצח העם".
לדברי ברק, "המפתח לסיום המלחמה הזו אינו טמון בבקשה מבית המשפט להתערב בסכסוך הזה על ידי העלאת האשמות לא מבוססות על רצח עם נגד ישראל. המפתח לסיום המלחמה הזו טמון בידיו של חמאס. חמאס התחיל במלחמה ויכול לסיים אותה על ידי שחרור החטופים ועל ידי כיבוד מלא של ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה".
ברק כאמור העביר ביקורת מרומזת על בית הדין בחוות דעתו. "בית המשפט נמצא במצב קשה וניצב בפני לחץ רב. למרות זאת, בית המשפט לא צריך להקריב את שלמות אמנת רצח העם ולחרוג מגבולות סמכות השיפוט שלו בתגובה ללחץ הציבורי", אמר. "הדחף 'לעשות משהו' מובן, במיוחד כאשר בקשה להפסקת אש מגיעה לבית משפט זה בפעם הרביעית. אבל זה לא יכול להספיק".
ברק התייחס גם לכך שחמאס לא מופיע שצווים שהוציא בית הדין: "ההיעדרות של חמאס מההליך וסמכות שיפוט מוגבלת לאמנת רצח העם נותרו מכשולים משמעותיים, כפי שהיו בינואר כאשר דרום אפריקה הגישה את בקשתה הראשונה.
"עברתי חוויות דומות ב-28 שנותיי כשופט בבית המשפט העליון בישראל. הדרך היחידה שמצאתי כנה כשופט הייתה להשאיר בצד את 'רעש הרקע' ולהתמקד אך ורק על סמך ההיגיון המשפטי. זו השפה המשותפת היחידה שיש לנו השופטים. אנחנו לא יכולים להיות מוטרדים מבעיות מדיניות, צבאיות או ציבוריות. אנחנו בית משפט, לא בית משפט של דעת הקהל. כשאנחנו השופטים יושבים במשפט, אנחנו גם עומדים למשפט. לא נשפוט לפי ההיסטריה והגלים החולפים של השעה, אלא לפי ההיסטוריה".
ברק, שלא נכח אתמול בדיון בהאג בשל סיבות משפחתיות, כתב בחוות דעתו את הפרשנות שלו לגבי עצירת הלחימה ברפיח: "צעד זה מחייב את ישראל לעצור את המתקפה הצבאית שלה בנפת רפיח רק במידה שיידרש כדי לעמוד בהתחייבויותיה של ישראל על פי אמנת רצח העם. במובן זה, הוא רק מאשר מחדש את ההתחייבויות הקיימות של ישראל על פי האמנה. גם ללא צו שניתן על ידי בית המשפט, מתקפה צבאית שעלולה לגרום להפרת חובותיה של מדינה על פי אמנת רצח העם תצטרך להיפסק. ישראל מעולם לא חלקה על כך. לפיכך, האמצעים שציין בית המשפט שונים באופן מכריע מאלה שביקשה דרום אפריקה.
"במקום להורות על השעיה גורפת ועל נסיגה מוחלטת מרצועת עזה, צו בית המשפט מוגבל במפורש לפעולה פוגענית בנפת רפיח. מכיוון שהצעד מכיל קשר מפורש להתחייבויות הקיימות של ישראל על פי אמנת רצח העם, אין מניעה מישראל להמשיך להוציא את פעולתה הצבאית בנפת רפיח כל עוד היא ממלאת את התחייבויותיה על פי אמנת רצח העם. כתוצאה מכך, האמצעי הוא צעד כשיר, השומר על זכותה של ישראל למנוע ולהדוף איומים והתקפות של חמאס, להגן על עצמה ועל אזרחיה ולשחרר את בני הערובה".
גם השופטת מטעם אוגנדה, ג'וליה סבוטינדה, התנגדה כאמור להוצאת הצווים, אחרי שגם בינואר התנגדה לכל הצווים שהוציא בית הדין בהאג. סבוטינדה הייתה אז בדעת מיעוט יחד עם ברק מול 15 שופטים אחרים ברוב הצווים שהוצאו, והתנגדה גם לשני הצווים שבהם ברק כן תמך – שדורשים לאפשר סיוע הומניטרי לאזרחים הפלסטינים ברצועת עזה ולמנוע הסתה לרצח עם. בדעת המיעוט שפרסמה הסבירה סבוטינדה כי המחלוקת בין ישראל לפלסטינים היא פוליטית במהותה – ודורשת דיפלומטיה ומשא ומתן להסדר קבע, שבו ישראלים ופלסטינים יוכלו לחיות בשלום ודו-קיום.
סבוטינדה בת ה-69 מכהנת כשופטת בבית הדין בהאג מאז 2012, וצפויה לסיים את תקופת כהונתה הנוכחית ב-2030. כשמונתה לתפקיד עשתה היסטוריה כאישה הראשונה מאפריקה שנבחרת לכהן בבית הדין בהאג. לפני כן שימשה כשופטת בבית הדין המיוחד שהוקם על ידי סיירה לאון והאו"ם לטפל בפשעים שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים באותה מדינה. לפני כן שימשה כשופטת בבית המשפט העליון של אוגנדה, ובתפקיד זה עמדה בראשות שלוש ועדות נגד שחיתות במדינה האפריקנית.
התייצבותה של סבוטינדה לצד ישראל מגיעה על רקע יחסים דיפלומטיים טובים למדי בין ישראל לאוגנדה בשנים האחרונות – מדינה שזכורה לישראלים בשל מבצע אנטבה ב-1976, שבמהלכו הרודן אידי אמין שיתף פעולה עם החוטפים. עם זאת, לאחר התנגדותה של סבוטינדה להוצאת הצווים בינואר, ממשלת אוגנדה התנערה ממנה - ופרסמה הודעה ולפיה השופטת מייצגת רק את עצמה ולא את עמדות הממשלה בקמפלה. "העמדה שננקטה על ידי השופטת סבוטינדה היא עמדה אישית ועצמאית שלה, ולא משקפת בשום אופן את עמדותיה של הרפובליקה של אוגנדה", נכתב בהודעה.
בהכרעתו, קבע הנשיא הלבנוני של בית הדין נוואף סלאם, כי "ישראל חייבת לעצור את המבצע הצבאי וכל פעולה באזור רפיח שעלולה להשפיע על האוכלוסיה האזרחית ברפיח. בית הדין מצווה על ישראל לנקוט בצעדים למנוע הרס וראיות בנוגע לאמנת רצח העם. בנסיבות הנוכחיות, בית הדין קובע שכדי לשמר ראיות על טענות שנופלות לפי אמנת רצח העם, ישראל צריכה לנקוט צעדים אפקטיביים להבטיח גישה מיידית לעזה של כל ועדת חקירה, ועדה למציאת עובדות וגופי חקירה - שימונו על ידי האום לחקור טענות על רצח עם".
למעשה, כל הצווים שביקשה דרום אפריקה התקבלו - מלבד צו לעצירה של המלחמה בכל רצועת עזה. בית הדין קיבל את הדרישות לאפשר הכנסת ועדות חקירה לבדיקת טענות על ביצוע רצח עם בידי ישראל, פתיחת מעבר רפיח והכנסה של סיוע הומניטרי נוסף לרצועה.
פורסם לראשונה: 23:03, 24.05.24
