"שיבוש בשיקול הדעת, היסטריה והתנפלות מטורפות", כך כינו את תגובת הליכוד על מסקנות ועדת החקירה לאסון מירון גורמים בכירים בימין ובליכוד. אף לא אחד מאלה שמוגדרים "תומכי נתניהו" ניצב מול התקשורת או ברשתות כדי להתנער מהקונספירציה המופרכת לפיה שלמה ינאי, שחקר את אסון מירון בשעות ארוכות של דיונים מעמיקים, הוא שלוחו של יאיר לפיד ראש האופוזיציה.
התגובה של הליכוד התקבלה רע מאוד בציבור, אבל באופן מפתיע גם רע מאוד בימין ובליכוד. נתניהו נכנס לאוף-סייד ולא בגלל שהוא הקצין בהתנהלותו ובטקסטים שיוצאים מטעמו בכל פעם שמי מגורמי אכיפת החוק והמשפט יוצאים נגדו. הוא מבחינתו דווקא נשאר עקבי. מבחינתו, כל מי שנגדו הוא בעל אינטרס פוליטי מובהק.
מה כן השתנה? הציבור. הכללי והליכודי. ועדת החקירה הממלכתית אמנם ניסחה את הביקורת נגד נתניהו במילים חריפות ביותר ולא חסכה בהן, אבל הותירה את מנהיגותו למבחן הציבור. במקום להתמודד עם הביקורת בצורה ממלכתית, ברוח התקופה, ולהכריז שהדוח ילמד ויופנמו המסקנות, פתחו בליכוד במתקפה חזיתית מהסוג האופייני למערכות בחירות.
לא מעט פעילי ימין ודמויות המזוהות מאוד איתו, התבטאו בחריפות נגד השיח והסגנון. החרדים בעצמם הובכו מהתגובה שיוחסה למי שבמו עיניהם ראו כיצד הוא משקיע שעות ארוכות ומעמיק בפרטים כדי לשמור על שלומו של הציבור ולהבטיח שמותם של 45 המאמינים שנהרגו באסון לא יהיה לשווא.
"נתניהו מוכיח שוב ושוב ששיקול הדעת שלו משובש", הודה גורם פוליטי בכיר שעובד לצד נתניהו שנים רבות, "זו לא תגובה שמוציאים בכלל, ולא תגובה שמוציאים בזמן כזה". מיד אחרי 7 באוקטובר שרים וחברי כנסת רבים נראו המומים וחשו אשמים. "איך לא נלחמנו בריקבון העמוק של המערכות לפני?", הם אמרו תוך הכאה על חטא.
חמישה חודשים בלבד חלפו מאז, הריקבון הוא אותו ריקבון. ובליכוד אין אף אחד שפוצה את פיו.