10 צפייה בגלריה
91 בני אדם נהרגו, בהם 76 אנשי מערכת הביטחון הישראלית. חילוץ הלכודים בצור
(צילום: מיקי שוביץ, לע"מ)
ביום חמישי שעבר בצהריים נערך באולם המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) בגלילות כנס מיוחד של השב"כ במלאת 40 שנה לאסון צור הראשון, שבו נהרגו גם תשעה אנשי שב"כ. במקום נכחו גמלאים רבים, הניצולים שנותרו לספר, המשפחות השכולות וכל מטה השירות. באולם שררה ציפייה דרוכה לדברים שיישא רונן בר, ראש השב"כ.
בשנים האחרונות העלתה סדרת תחקירים שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" את הטענה כי האסון - שבו לצד תשעת אנשי השב"כ נהרגו 34 אנשי מג"ב, 33 חיילי צה"ל ועוד 15 עצירים לבנונים - נגרם כתוצאה מפיגוע של מחבל מתאבד, ולא בגלל תקלה במערכת הגז, כפי שטוענת הגרסה הרשמית של מערכת הביטחון. הטענות שהעלינו נתקלו בחומה בצורה של הכחשה, הסתרה וניסיונות טיוח. 40 שנה בדיוק חלפו מאז נחרב בית הממשל הצבאי בצור שבלבנון, אבל התעלומה סביב האסון הכבד ביותר בתולדות המדינה רק הלכה והסתבכה, ורבות ממשפחות הנופלים והניצולים החלו לדרוש את הדבר הבסיסי ביותר: האמת.
לפתע, אדם שנשא בתפקיד בכיר בשב"כ באותה תקופה ביקש את רשות הדיבור בכנס. הוא עלה לפודיום ואמר כי מיד אחרי התמוטטות הבניין התקבלו אינדיקציות שונות, כי הפיצוץ היה כתוצאה מפיגוע. הבכיר הדגיש כי אלו לא היו מסקנות או הוכחות חד-משמעיות, אבל לדבריו, ראש שב"כ צפון דאז, יוסי גנוסר, וראש השב"כ דאז, אברהם שלום, הודיעו לו כי אין להם ספק שמדובר בתקלה בבלוני הגז של הבניין, והורו לו להפסיק לחקור.
אחר כך עוד בכיר אחר עלה לדבר. הוא סיפר כי זמן קצר לפני האסון, חוסל בלבנון בכיר בפתח, במבצע משותף לשב"כ ולצה"ל וכי משפחתו נשבעה לנקמה. המחבל הפלסטיני המת היה בין השאר גם ממונה על אימונים של יחידות שיעיות-איראניות מקומיות, שמתוכן ינבט לימים הגרעין המייסד של חיזבאללה. אחד מיוצאי היחידות הללו היה עימאד מורנייה, שהפך למפקד מנגנון חשאי בשם הג'יהאד האיסלאמי, וידע לגייס ולשגר מחבלים מתאבדים. החיבור בין תאוות הנקם ליכולות פורצות הדרך האלו של מורנייה, אמר הבכיר בנאום, הביאו בסבירות גבוהה לפיגוע בצור.
העיניים הופנו, באופן טבעי, אל ראש השב"כ הנוכחי, רונן בר. "זה לא היה אירוע אדיש", כפי שמגדיר זאת אחד האנשים שהיו בחדר. אבל בר הגיע מוכן לאירוע. בשנים האחרונות שני אנשי שב"כ, ר' ור', שניהם ניצולים מהפיגוע, ניסו לקדם את פתיחת תיק החקירה מחדש, אך נדחו בידי ראשי השירות הקודמים. עם מינויו של בר לתפקיד, הם חשו שאולי הפעם יש להם סיכוי. לאחר שיזמו את כנס הזיכרון במל”מ, הם נפגשו עם בר, שוחחו עימו על החקירות ועל הנצחה ראויה. בר הקשיב, ואף ביקש להגיע לכנס ולנאום. "הוא גם התחיל לחקור את נושא אסון צור בעצמו", אומרים ר' ור' השבוע, "והחליט להביא איתו לכנס את כל מטה השב"כ".
לקראת סיום הכנס, בר עלה לבמה. "מתוך כבוד לנופלים, הערכה לצוות שממשיך לדבוק במשימה והחתירה לחקר האמת, החלטנו לבחון לעומק את החומרים הנוגעים לאסון", הפתיע ראש השב"כ. "ביקשתי להעמיק במידע שהצטבר לאחר סיום עבודת ועדת זורע (הוועדה שחקרה בשעתו את האסון - ר"ב, א"א) ולבחון שימוש בטכנולוגיות חדישות לצורכי אינבסטיגציה (חקירה) שלא היו קיימות בעת האסון. ועדת הבדיקה היא ראשונית, והיא תבחן האם ישנן ראיות מוצקות דיין כדי להמליץ לפתוח בבדיקה רשמית. לא ניתן להבטיח דבר באשר לתוצאה של הבדיקה, וכן ייתכן ולא נצליח להגיע למסקנות חותכות לשום כיוון".
וכך, במילים אלו, הודיע השב"כ כי למעשה הוא בוחן פתיחה מחודשת של תיק אסון צור הראשון. "כששמעתי את ההודעה של ראש השב”כ רונן בר, נרעשתי", אומרת השבוע עדנה רימון, שאיבדה באסון את בעלה עמוס ז"ל, חוקר שב"כ ששירת בלבנון, וביום האסון היה אמור לשוב הביתה. "חשתי שסוף-סוף יגיע צוות תגבור לחילוץ האמת הפצועה מבין הריסות הבניין בצור. חשתי שלראשונה מקשיבים לנו, מי שאוצרים 40 שנה של כאב. כולי תקווה שיתבצע כל מאמץ על מנת להצליח במשימה ולא להותיר מקום של ספק למשפחות השכולות והנוגעים לדבר, הנושאים איתם כאב, תסכול ופצעים פתוחים מזה ארבעה עשורים".
עשר דקות אחרי תום האירוע במל"מ, הפיצה דוברות שב"כ הודעה לעיתונאים, שכותרתה "יוקם צוות בדיקה משותף לשב"כ, צה"ל והמשטרה לבחינת חומרים הנוגעים לנסיבות אסון צור הראשון". הצוות, כך לפי ההודעה, יבחן שימוש בטכנולוגיות חדישות שלא היו קיימות בעת אסון צור הראשון, ולאחר מכן, "יקבע האם ישנה האפשרות להגיע לראיות אשר יהוו בסיס לבדיקה רשמית מחודשת, באשר לנסיבות האירוע".
החלטתו האמיצה של בר, שבניגוד לכל קודמיו בחר לנבור בפצע הפתוח של אסון צור הראשון, הגיעה לאחר ששוחח עם רבים מהניצולים, בני המשפחות השכולות ובכירי השב"כ מאותה תקופה, וגם קרא את המסמכים עליהם התבססו תחקירי "ידיעות אחרונות", מסמכים שהשב"כ הכחיש במשך שנים את עצם קיומם.
מדובר בהישג חשוב למען זכר הנופלים והאמת ההיסטורית, אבל יש עדיין לא מעט שאלות פתוחות לגבי הבחינה המחודשת עליה הכריז השב"כ. מי יהיו חברי הצוות הזה? עד כמה דיוניו ומסקנותיו יהיו חשופים לציבור? מהן אותן "טכנולוגיות חדשות"? ובעיקר, האם חברי הצוות לא ייתקלו באותה חומה בצורה של טיוח והשתקה, שאפפה את הפרשה במשך ארבעה עשורים? או שיהפכו בעצמם לחלק מאותה חומה?
השאלות האלו לא נותנות מנוח גם למשפחות השכולות. השבוע אנחנו חושפים כי ימים אחדים אחרי ההודעה הדרמטית של השב"כ, שלחו נציגי המשפחות מכתב לראש השב"כ, הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה. במכתב הוצגה דרישה למנות לצוות נציג מטעם המשפחות, וכי עבודתו של הצוות תעשה בשקיפות מלאה. "החלטתכם האמיצה לפתוח מחדש את תיק האסון, מסיימת 40 שנות הסתרה, הזנחה והתעללות בנו וביקירנו הנופלים", נאמר במכתב. "על כך אנו מודים לכם מקרב לב. החלטה זו הביאה מזור לנפשותינו, אחרי שנים בהן זכר יקירנו לא זכה להתייחסות נאותה. ואולם, החלטתכם זו תיוותר חסרת משמעות, במידה והוועדה שהקמתם תפעל במחשכים, ללא פיקוח ושקיפות, כפי שנעשה עד כה בכל הנוגע להתייחסות המדינה ורשויות הביטחון לאסון צור הראשון".
ב-11.11.1982, מעט אחרי שבע בבוקר, החריד פיצוץ עז את בניין מפקדות צה"ל בעיר צור, שאיכלס את המטות האזוריים של מג"ב, המשטרה הצבאית והשב"כ במערב לבנון. המבנה בן שבע הקומות הפך ברגע לעיי חורבות. "זה היה מחזה אימים", תיאר אדם שנכח בזירה, "הכל קרס כמו מגדל קלפים". כאמור, 76 ישראלים נהרגו בהתמוטטות, ועימם עוד 15 עצירים לבנונים ששהו בבניין. במבצע המורכב לאחר מכן, חולצו בחיים 24 פצועים מבין ההריסות, חלקם במצב קשה מאוד, כולם נושאים על גופם ונפשם את צלקות אותו אירוע. חלקם צורחים מתוך שנתם, חלומות ביעותים על בניינים שנופלים עליהם.
בשעות הראשונות לאחר הפיצוץ, האירוע נתפס ונרשם בכל מקום כפיגוע מכונית תופת. ב-7:26 אף תועד הדבר במפורש ביומן של אגף המבצעים במטכ"ל: "דיווח ראשון על מכונית תופת שהתפוצצה ליד בניין הממשל בצור וכתוצאה מהפיצוץ קרס הבניין".
10 צפייה בגלריה
"כאילו האסון מעולם לא התרחש". חייל מחפש ניצולים מתחת להריסות הבניין בצור
(צילום: יוסי רוט)
הבניין בצור קרס שבועיים בלבד לאחר סיומו הרשמי של מבצע שלום הגליל, שהיה תחילת ההתבססות של ישראל בבוץ הלבנוני ל-18 שנה. אסון כזה היה באמת הדבר האחרון שמישהו בצמרת המדינה - בוודאי אדריכלי המבצע, הרמטכ"ל רפאל איתן או שר הביטחון אריאל שרון - היו צריכים. על אחת כמה וכמה אם מדובר במכה מסוג חדש שהנחיל האויב. השב”כ היה האחראי על סיכול טרור בלבנון, כך שאם האירוע היה מוגדר כפיגוע, הכישלון היה בעיקר שלו.
במערכת הביטחון התכנסו מהר מאוד סביב תזת התקלה. סגן ראש השב"כ לשעבר, נחמן טל יכתוב לימים בקטעים שלא פורסמו באוטוביוגרפיה שלו, כי כבר בשעות הראשונות לאחר הפיצוץ, מבלי שהיו לכך ראיות, נולדה אצל ראש השב"כ הגרסה לפיה הגורם לפיצוץ אינו חבלני. הוא מתאר פגישה בין הרמטכ"ל איתן לראש השב"כ שלום, המתרחשת על חורבות הבניין, בבוקר האסון: "אברום אמר לרפול שמוזר בעיניו שהבניין קרס כיחידה אחת פנימה, קומה מעל קומה, כאילו הייתה זו הפלת מבנה מבוקרת, בעוד הבניין ממול לא נפגע כלל. מכאן הגיע למסקנה שזה לא היה פיגוע... ולכן אין זה עניינו של השב"כ". לדברי טל, שלום הודיע לאנשי השב"כ כבר בשלוש אחר הצהריים: "תרדו מזה ותנו לצה"ל או למשטרה לבדוק את העניין".
לדברי בכיר אחר לשעבר בשב"כ, "הבניין עמד 70 מטר מהכביש ולא הייתה מסביבו חומה, אלא ש"ג עם חבל. אם היו התרעות וזה היה פיגוע, מדובר בהזנחה פושעת. רפול מבין ודאי מהר מאוד שאם זה פיגוע זה יכול לעלות לו במשרה. עם ישראל לא ידלג על אסון כזה".
כבר באותו יום מינה הרמטכ"ל ועדה לבדיקת נסיבות האסון, שבראשה הציב את אלוף במיל' מאיר זורע, קצין עתיר זכויות, שהיה גם ח"כ לשעבר. הרמטכ"ל איתן מורה לוועדה להגיש מסקנות תוך שמונה ימים בלבד. זורע אכן מציין בדוח המסכם של הוועדה כי "חקירתנו התנהלה בלחץ זמן רב", אבל הגיע למסקנה חד-משמעית: הפיצוץ אירע כתוצאה מדליפת גז במטבח של מג"ב בקומה השנייה, שבגינו השלד הרעוע של הבניין לא עמד בעומסים. הדוח אומץ בידי הרמטכ"ל, והתודעה התקבעה: האסון נגרם כתוצאה מתקלה.
אבל מתחת לפני השטח גחלי הספק לחשו, וביוני 1998 פורסם התחקיר העיתונאי הראשון ואחריו לאורך השנים הופיעו עוד כמה פרי עטם של הח"מ - שהעלו שאלות לגבי הקביעה שמדובר בדליפת גז. בכל פעם, נתקלנו בהתנגדות. פעם אחת, משטרת ישראל סירבה בתוקף לאשר שיחות עם המומחים המקצועיים שבדקו את זירת הפיצוץ, ודחתה כל ניסיון לקבל מסמכים הקשורים לפרשה. השב"כ עצמו פירסם מסמך פנימי שתקף את הטענות שהועלו בכתבות. פעם אחרת, אסר דובר צה"ל על חוקר מצ"ח שחקר את הפרשה לדבר. בכירים בשב"כ ביטלו שוב ושוב בפורומים שונים את השאלות שהועלו. ראשי השב"כ לדורותיהם, עד הנוכחי, עשו הכל שלא לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה.
פריצת הדרך המשמעותית אירעה ב-2007. בכספת נשכחת במתקן של מצ"ח, שהמפתח שלה נעלם והיה צורך להזמין פורץ מיומן כדי לפתוח אותה, התגלו מסמכים מחקירת הפיצוץ על ידי מצ"ח והמשטרה. המסמכים הללו הגיעו לידי "ידיעות אחרונות".
המסמכים חשפו כי כחודשיים לאחר האסון נחקרו בידי מצ"ח שני לבנונים מקומיים שעברו ביום האסון בקרבת בניין הממשל, ממש ברגע קריסתו. השניים סיפרו כי ראו מכונית פיג'ו בצבע בהיר, שהגיעה במהירות מצפון, ובתוכה גבר צעיר. לדבריהם, המכונית פנתה לפתע בחדות, חדרה דרך הש"ג בפינה הצפון-מערבית של הבניין, והתנגשה בדלת הכניסה של המבנה. שניות ספורות אחר כך התרחש פיצוץ עז, ואחד העדים אף נכווה בפניו כתוצאה ממנו. לדברי אותו עד, הוא טופל בידי רופא של הצלב האדום, וכשזה שמע ממנו על המכונית, המליץ לו לא לספר על כך לאיש. הרופא אותר בידי מצ"ח ואישר את הגרסה.
אחרי ההודעה על הבדיקה המחודשת כתבו נציגי המשפחות השכולות מכתב לראש השב"כ, הרמטכ"ל והמפכ"ל. "החלטתכם האמיצה לפתוח מחדש את תיק האסון, מסיימת 40 שנות הסתרה, הזנחה והתעללות בנו וביקירנו הנופלים", נאמר במכתב המתפרסם כאן לראשונה. "על כך אנו מודים לכם מקרב לב. ואולם, החלטתכם זו תיוותר חסרת משמעות, במידה והוועדה שהקמתם תפעל במחשכים, ללא פיקוח ושקיפות, כפי שנעשה עד כה"
את עדותם הנפיצה של שני הלבנונים השלימו ראיות מהזירה. בין הריסות המבנה בצור, אכן אותרה מכונית פיג'ו בצבע כחול בהיר. במצ"ח ניסו לבדוק האם מדובר במכונית שהוחרמה בידי השב"כ, אלא שכל הפניות לארגון העלו חרס.
במהלך חקירתו במצ"ח סיפר אחד מהלבנונים, כי לאחר שהחלים מפציעתו ושוחרר מבית החולים הוא נפגש עם בעל מוסך לרכב, אדם בשם אבו-פואד. כאשר סיפר לו על נסיבות התרחשות האסון, אמר אבו-פואד, כי הדבר ידוע לו, שכן שמע על כך מעד ראייה שהגיע עם רכבו לטיפול במוסכו באותו היום.
חוקרי מצ"ח איתרו את אותו אבו-פואד. בחקירתו הוא סיפר כי בבוקר יום האסון, עשר דקות לאחר האירוע, הגיע למוסכו מקומי שסיפר בהתרגשות רבה כי הבחין במכונית לבנה שחדרה לבניין מכיוון נגדי לכיוון שאותו ציינו הלבנונים, ואז לפתע אירע פיצוץ.
"העדויות של שני הלבנונים", כתב נחמן טל בדוח הסודי של השב"כ, אכן הובילה למפנה זמני בחקירה. כדי לוודא שהעדות נבחנת בידי כל הגורמים המקצועיים, "הם נחקרו גם על ידי נציג שב"כ. גם בחקירה זו דבקו השניים בגרסתם".
עוד כללו המסמכים מהכספת דיווח על שרידי גופה שנמצאה בקומה הראשונה של הבניין, ושלא שויכו לגופות החללים שחולצו מההריסות, ועוד עדויות שתומכות בגרסת העדים הלבנונים. למרות כל אלו, בחרו במצ"ח לסכם את חקירתם באופן חלבי שלא יסכסך את היחידה עם שאר מערכת הביטחון: "חומר הראיות, כפי שפורט לעיל, אינו מאפשר הסקת מסקנות חד-משמעיות, שתשלולנה אחת משתי האפשרויות (פיצוץ גז או פיגוע)". הפצ"ר, בחוות דעתו שסיכמה את הפרשה, הקְצין את המסקנה של מצ"ח וקבע כי "נראה, כי האפשרות הסבירה ביותר שגרמה לאסון הינה פיצוץ נפחי", וכי האפשרות שמדובר בפיגוע, "הינה קלושה למדי".
אגב, אם תשאלו את אנשי חיזבאללה, הם יגידו לכם מיד של מי אותה גופה אלמונית, שנמצאה בקומה הראשונה של הבניין: צעיר שיעי בשם אחמד קסיר. במאי 1985, לאחר נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון, חשף חיזבאללה את זהותו של קסיר וסימן אותו כמי שאחראי לפיגוע בצור. באותה הזדמנות, גם קבע הארגון את 11 בנובמבר כ"יום השהיד". בכפר הולדתו הוקמה אנרטה לזכרו, ובטהרן יש גם רחוב על שמו. רק השבוע הוציא חיזבאללה עוד אחד מסרטוני התעמולה שלו, בו הוא מהלל את גבורתו של קסיר כמי שהשמיד את המפקדה של “האויב הציוני בצור”.
בשב"כ טענו בתחילה כי בכלל לא ידעו על שני העדים הלבנונים, אבל מהמסמכים מהכספת גילינו כי לא רק שחוקרי מצ"ח עידכנו אותם, אלא שהלבנונים בכלל נחקרו במשרד של השב"כ בלבנון, ובנוכחות חוקרים מהארגון. השבוע אפשר לספר לראשונה על פגישה שערך רונן ברגמן, עם מי שהיה ראש האגף הערבי בשב"כ ולימים יהפוך לסגן ראש השב"כ, יצחק אילן.
אילן, סוג של אגדה בשב"כ, נשלח על ידי הארגון להסביר איפה "ידיעות אחרונות" טועה, ולמה כדאי לרדת מהתחקירים. הפגישה התרחשה במטה השב"כ בתל אביב, במרץ 2007. "אני אומר לך בוודאות", הכריז נחרצות אילן, "אין דוחות כאלה של מצ"ח, אין עדויות כאלה של עדי ראייה שראו מכונית נכנסת בבניין ומתפוצצת, השב"כ לא ידע על שום עדות סותרת לאסון שנגרם כתוצאה מתקלה בבלונים של גז הבישול, וגם כל הסיפור שאתה מביא על נטילת האחריות כביכול של חיזבאללה, הוא פשוט לא רציני. ידוע הרי לכולם שחיזבאללה היה נוטל תמיד אחריות על הפעולות שלו. אז למה כאן הוא נזכר פתאום אחרי שלוש שנים?".
אחר כך הוסיף: "תקשיב לי, בוודאות מוחלטת, הכל קשקוש, שטויות, וכדאי לעזוב את זה. אתם סתם גורמים צער למשפחות השכולות ומענים אותן במחשבה כאילו מישהו הסתיר משהו וכל השנים הן לא יודעות את האמת מה קרה לאבא ולבעל שנהרגו שם".
דבר לא עזר. אילן, ללא ספק מהחוקרים הטובים בתולדות הארגון, לא היה מוכן אפילו לשקול מצב שמישהו פה לא מספר את כל האמת. גם חברו ומפקדו לשעבר, נחמן טל, המשנה לראש השב"כ לשעבר, החזיק בדעה דומה. טל כבר היה גמלאי של השב"כ, אבל המשיך למלא בהתנדבות משימות מיוחדות עבור הארגון. אחת מהן הייתה רגישה במיוחד: הוא היה איש הקשר בין שב"כ לבין המשפחות השכולות של נופלי הארגון, ובהן משפחות תשעת ההרוגים באסון. בפגישה מקרית בינו לבין ברגמן, טל ביקר בחריפות את "הבלגן שאתה עושה לנו", בגלל אותו תחקיר שקרי, כדבריו.
הוחלט לקיים פגישה משולשת: רונן ברגמן, נחמן טל, ואריה הדר ("פשוש"), לשעבר ראש אגף החקירות בשב"כ, שהיה גם הוא גמלאי ובקשרי ידידות עם שניהם. סוכם כי ברגמן יציג את המסמכים, טל ינסה להפריך אותם, והדר יהיה המבוגר האחראי שמאזין לשני הצדדים ודואג שהפגישה תעבור בשלום.
וכך היה. הפגישה התקיימה בביתו של הדר ב-2010. טל הכריז בתחילתה: "אם זו לא תקלה בבלונים אלא פיגוע, אז צה"ל רימה את השב"כ, והשב"כ אם הוא יודע, מרמה אותי ואת עצמו, ואת כולנו ואנחנו חיים פה בגן עדן של שוטים. אתה מבין מה הולך פה על הקו (נמצא על כף המאזניים)?".
שעה וחצי מאוחר יותר, אחרי שהוצגו לו המסמכים והעדויות, ניכר היה כי הביטחון העצמי הרב של טל נסדק במשהו. "תראה", הוא אמר במבוכה גלויה, "זה בהחלט מציב לי סימני שאלה, אני לוקח איתי מכאן כמה ספקות לא פשוטים". אבל, הוא הדגיש, הדברים רחוקים ממסקנה סופית. "אני צריך להחליט מה לעשות מכאן, אם להמליץ על בדיקה, ואם כן, היא תהיה שקטה. אני כבר יודע עם מי צריך לדבר".
שנה פחות שבוע אחרי אסון צור הראשון, דהר רכב תופת עם חצי טונה חומר נפץ לבניין מפקדות צה"ל בצור, ובפיצוץ נהרגו 16 שוטרי מג"ב, תשעה חיילי צה"ל ושלושה אנשי שב"כ. עד היום יש הטוענים כי לו היו מופקות מסקנות נכונות לגבי האבטחה באסון הראשון, האסון השני אולי היה נמנע
אחת ממשימותיו של נחמן טל אחרי פרישתו הייתה פעילות ביחידת המורשת של שב"כ. במסגרת זו קיבל אישור לנבור בארכיון הסודי של השב"כ, ולערוך מחקר על אודות הארגון במלחמת לבנון הראשונה. בעקבות הפגישה המשולשת, החליט למקד חלק מהמחקר הזה שלו בשאלת אסון צור - תקלה או פיגוע?.
טל פנה לאנשים רבים עימם שוחחנו לצורך התחקירים, וביקש לברר אם אכן אמרו את מה שנכתב. המקורות לא רק שאישרו, אלא גם חיזקו את הדברים. אחד מהם, למשל, השופט המחוזי יצחק דר, שהיה חבר בצוות החקירה של מצ"ח, אמר כי "לו אסון צור הראשון היה נחקר כראוי, אפשר היה למנוע את אסון צור השני". בדוח הסודי המסכם את חקירתו כתב טל: "נפגשתי איתו וראיתי אדם שליבו נאכל והוא חי שנים עם תחושה קשה".
בשב"כ כנראה לא אהבו את הכיוון שאליו טל מתקדם, ועשו מעשה: שלחו מישהו שישגיח אליו. מי? את פקודו לשעבר, והאיש שהיה משוכנע, לפחות כלפי חוץ, בגרסת תקלת הגז - יצחק אילן. "זה המקרה היחיד שבו חשדתי פתאום במה שאומרים לי והרגשתי שנזהרים ממני", סיפר לנו בעבר טל. "פתאום בא אליי יצחק אילן ואומר לי, 'נחמן, נתנו לי ג'וב לא נעים להיות על ידך. הלחיצו אותי. אני צריך להשגיח עליך'. הם רצו לוודא שאני לא מחביא אצלי שום חומר שישנה את התמונה, שיקרב את המסקנה לכך שזה היה פיגוע. האמת היא שזה פגע בי. את יצחק אילן, שהוא איש מעולה, אני מכבד מאוד. כל אחד אחר הייתי פשוט זורק. איציק (אילן) היה גלוי, אמר לי, 'אני עושה פה דבר שאני לא שלם בו עם עצמי, ג'וב שאני לא אוהב אותו, אבל נתנו לי לעשות את זה, אז אני עושה את זה בנאמנות'".
בשיחות שקיימנו, טל כבר נשמע הרבה יותר נחרץ כי אסון צור נגרם כתוצאה מפיגוע, אבל המנדט שניתן לו לא היה לצורך הכרעה בסוגיה, אלא לתיעוד בלבד. בלחץ הארגון, וכשיצחק אילן מציץ מעבר לכתפו, טל סיכם את הדוח שלו בהססנות מסוימת, אבל עדיין כתב: "אינני מסוגל להביע דעה מבוססת, שכן הייעוד העיקרי שלי, כמו של חברי במורשת, הוא לתעד את האירועים. עם זאת, אינני שולל את האפשרות שהבניין בצור קרס כתוצאה מפיגוע תופת".
ב-2014 יזם טל אירוע שגם הוא התקיים במל"מ, בו הציג בפני משפחות שכולות, ניצולים ובכירים בשב"כ את מסקנותיו. לפי עדויות, כשטל נשא את דבריו, הוא חרג מההסתייגות בדוח, ואמר כי הוא משוכנע שמדובר בפיגוע. ראש השב"כ דאז, יורם כהן, שישב בשורה הראשונה, ביקש את המיקרופון, ואמר כי הדברים נאמרים על דעתו של טל בלבד, וכי השב"כ דבק במסקנות ועדת החקירה, כלומר בגרסת פיצוץ הגז. כהן אומר השבוע בתגובה כי "הסתייגותי הייתה מקביעה עצמאית של השב"כ על מה התרחש. לא התנגדתי מעולם, לוועדה משותפת עם צה"ל ומג"ב, ואני מברך על הקמתה".
טל, כך לפי אחד מחבריו הקרובים, יצא מתוסכל מאוד מאותו ערב. "אני משוכנע במאה אחוז שהיה פיגוע", אמר לאותו חבר. "אני לא מבין למה ראש השירות ניטרל אותי".
מלבד הצורך הצודק והמובן של המשפחות והפצועים לדעת אחת ולתמיד מה גרם לטרגדיה ששינתה את חייהם, יש עוד שתי סיבות חשובות שבגינן חשוב שחקירה - אם אכן תהיה כזו - תגיע סוף-סוף לחקר האמת. הראשונה היא שכרגע, לפי המסקנה המקובלת שמדובר בתקלת גז, הטיחה ועדת זורע בעקיפין את האשמה במי שייתכן שאינו אשם כלל: חיילים או אנשי מג"ב שהיו אחראים על מערכת הגז. מכיוון שכמעט כל המשרתים בבניין נהרגו, לא עלתה בשעתו הדרישה להיפרע מהם בעונש. אבל האם האחריות הוטלה לעברם שלא כצדק?.
הסיבה השנייה היא שבדיוק שנה פחות שבעה ימים לאחר אסון צור הראשון, התחולל אסון צור השני. כאן אין מחלוקת: מכונית תופת עמוסה בכחצי טונה חומר נפץ פרצה את שער מפקדת צה"ל ומג"ב, ובפיצוץ העז נהרגו 59 איש, ביניהם 16 שוטרי מג"ב, תשעה חיילי צה"ל, שלושה אנשי שב"כ ו-31 עצירים לבנונים. שב"כ היה אחראי על אבטחת המבנה. עוד לפני כן אירעו פיגועים דומים, ובראשם הפיגוע הכפול בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות, בו נהרגו 305 איש, רובם אמריקאים וצרפתים. אי-אפשר להימלט מהשאלה: אם היו מתקבלות מסקנות שהאסון הראשון היה פיגוע וכל צורת האבטחה הייתה מותאמת לאיום החדש של מכוניות תופת - אולי היה ניתן למנוע את הפיגועים הללו ואת אסון צור השני?.
גורם במערכת הביטחון טוען כי הבדיקה תחל כבר בשבוע הבא: "הצוות ישתמש בטכנולוגיות חדשות, בעיקר בתחום הפורנזי אך גם ביכולות אינטליגנציה מלאכותית הנמצאת בידי השב"כ ומסוגלת לאסוף הרבה מאוד נתונים ממגוון מאגרים ולייצר מהם תובנות. הצוות הנוכחי יגיע לאחת משלוש מסקנות: מדובר בפיגוע, מדובר בתאונה - או שלא ניתן להחליט"
סא"ל יצחק (צחי) כהנא, מבכירי מצ"ח, מונה לראש צוות החקירה של האסון השני, ורק אז נחשף לכל החומר שהוסתר ממנו ומהציבור בשנה שחלפה. "מאז אני מסתובב עם אבן צור גדולה ומעיקה על הלב", סיפר בשיחה ב-1997. "הבנתי שוועדת זורע הייתה ועדה פוליטית שמונתה או הובלה כדי להגיע למסקנות מסוימות מאוד. מאז לא יכולתי יותר לבקר אצל המשפחות השכולות. החתימו אותי על הצהרת סודיות. את האמת אסור היה לומר. לשקר ולהמשיך לנסות לשכנע אותן באמינות הסיפור של בלוני גז - לא הייתי מסוגל".
דוח סיכום החקירה של מצ"ח על הפיגוע השני, המתפרסם כאן לראשונה, כולל רמזים עבים על ההסתרה ומשמעותה: "הגורמים השונים, המפקדים ברמות השונות, גורמי המודיעין והגורמים האג"מים, לא הוסיפו דרך פעולה אפשרית זו (כלומר, מחבל מתאבד ברכב – ר"ב, א"א) במסגרת הערכותיהם במרוצת השנה שחלפה. נראה לנו שהכללת האפשרות במסגרת כלל איומים הייתה מאפשרת לצה"ל להיערך לקראת פיגוע מסוג זה ולמסד את שיטת ההגנה והאמצעים. אנו תקווה", הוסיפו מחברי הדוח בחשש מאסון צור שלישי, "שהאמצעים שננקטו והלקחים שהופקו מאז הפיגוע - נשוא חקירה זו - ימנעו מקרים דומים בעתיד".
כהנא ניסה כמה פעמים להביא לכדי פרסום ציבורי את הידוע לו על אסון צור הראשון והאופן שבו הוא נחקר, אך נבלם בתקיפות על ידי הצבא. נאמר לו במפורש כי יועמד לדין אם יפלוט איזושהי מילה בעניין. הוא הסכים שנביא את הדברים בשמו רק אחרי מותו.
רבים מהמשפחות השכולות, הפצועים והניצולים חשים כי קטלוג אסון צור כתאונה הקל לטאטא אותו מתחת לשטיח. עד לא הוקמה אנדרטה מרכזית לנופלים ולא נערך טקס זיכרון רשמי ביום השנה למותם. גם היום, זכרם מונצח רק בעקבות מאבק משפחות עיקש. לדברי כמה מבני המשפחות השכולות, העובדה שמרבית הנספים באסון שירתו במג"ב, חיל שבזמנו לא נחשב יוקרתי, והעובדה שמתוכם רבים מההרוגים היו בני העדה הדרוזית, מנעו מחאה מצד המשפחות השכולות והקלו על דחיקת האירוע לקרן זווית. גם משפחות הרוגי השב"כ דבקו בתחילה בדנ”א של הארגון, ובחרו שלא לצאת נגד השירות בפומבי. "היה לי תמיד מוזר שאסון צור הראשון זה משהו שאתה לא שומע עליו", אומר ליאור ביטון שאיבד את אביו, מרדכי, באסון. "כאילו הוא מעולם לא התרחש".
לפני כעשור ביטון חבר לאודליה אלבו שווייצר, שאביה ישראל דב ז"ל נפצע באסון ונפטר לפני כשנה, בניסיון לפתוח את החקירה מחדש. כבר ב-2018 נשלחו מטעמם מכתבים לרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, וב-2020 גם לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ולשר הביטחון בני גנץ. "אנו מבקשים להורות על שינוי סיווג האירוע מתאונה לפיגוע, ולמנות ועדת חקירה בלתי תלויה שמסקנותיה יחייבו גם את צה"ל וגם את השב"כ, ועדה שיהיו בה נציגים מטעמינו, כדי שנהיה בטוחים שלא שוב מטייחים ומסתירים", כתבה אודליה אלבו שווייצר, הרוח החיה מאחורי מאבק ההנצחה וההכרה באסון כפיגוע, בשם בני המשפחות. "אין חשוב מכך עבור הצדק, ההיסטוריה, המשפחות השכולות ומעט הניצולים שנותרו בחיים".
הפניות הללו הושבו ריקם. בינואר 2021 השיבה עוזרת שר הביטחון גנץ לפנייה, כי "באשר לבקשה למינוי ועדת חקירה איננו סבורים כי נכון לעת הזו, לפתוח מחדש את התחקירים שנערכו לאחר האסון". חודש אחר כך, קיבלה אלבו שווייצר תשובה גם מראש הממשלה דאז נתניהו, שאימץ את החלטתו של גנץ. אגב, עמדתו של גנץ מינואר 2021 לא מנעה ממנו לברך בשבוע שעבר על החלטתו של ראש השב"כ בר להקים ועדה שתבדוק מחדש חומרים הקשורים לאסון.
השבוע כאמור, שלחו נציגי המשפחות מכתב לרונן בר, ובו הן דורשות כי ימנה נציג מטעמן לצוות בדיקת נסיבות האסון. "לא נאפשר את החזרה על פשעי העבר", נכתב שם. "לא ניתן לאמת לחמוק שוב מבין ידינו, בעזרת מסך ה'הגנה על צורכי הביטחון' והצנזורה. לאחר שנים ארוכות שבהן חללי ונפגעי אסון צור הראשון, המרכיבים את בסיסי החברה הישראלית לא קיבלו את המקום הראוי להם בדפי ההנצחה וההיסטוריה של מדינת ישראל, הגיעו העת והשעה להשיב את זכרם למקום הראוי להם ולכבד את מורשתם שעוממה ברבות השנים".
במערכת הביטחון מבינים את הרגישות, אבל גם מגדירים מראש את מגבלות הבדיקה החדשה. "הצוות יהיה מורכב מגורמים מקצועיים בשב"כ, ולא מבכירים במערכת הביטחון, שיבצעו מה שנקרא בעגה השב"כית אינבסטיגציה", אומר גורם במערכת הביטחונית. "כלומר, יחזרו אחורה ויבחנו את כל פרטי המידע הקיימים על אסון צור. המטרה היא להסתכל חקירתית, מודיעינית וטכנולוגית על הממצאים, העדויות והראיות הפורנזיות הקיימים. רק על בסיס המידע הזה ניתן יהיה למנות ועדה עם גורמים בכירים יותר, שתוכל לשנות את החלטות ועדת זורע".
לדברי הגורם, אנשי המקצוע כבר נבחרו ועבודתם תחל בשבוע הבא. "ראש השב"כ הנחה את כל יחידות השירות לשתף עימם פעולה במסגרת הבדיקה. את החקירה יוביל השירות, אבל לאנשי השירות יתווספו נציגים מהמשטרה – בעיקר מעולמות המז"פ והפורנזיקה – וגורמים מצה"ל. הצוות ישתמש בטכנולוגיות חדשות, בעיקר בתחום הפורנזי אך גם ביכולות אינטליגנציה מלאכותית הנמצאת בידי השב"כ ומסוגלת לאסוף הרבה מאוד נתונים ממגוון מאגרים ולייצר מהם תובנות. ההנחיה לצוות היא להגיש מסקנות בתוך כמה חודשים בודדים. הצוות הנוכחי יגיע לאחת משלוש מסקנות", מסביר הגורם. "מדובר בפיגוע, מדובר בתאונה - או שלא ניתן להחליט".
