עכשיו, כשהקרב על המשטרה הוכרע לטובת עבריין טרור מורשע וחבורת הפרחחים שמלווה אותו, עוברת תשומת הלב למוסדות המדינה הבאים ברשימה. הקורא לא ייפול מהכיסא אם אומר לו שבית המשפט העליון והפרקליטות הם היעד הראשון, המובן מאליו. הוא יופתע אולי לדעת ששר המשפטים המיועד, יריב לוין, הוא הדמות המטעה ביותר בממשלה הנכנסת. לוין לא יאגור דלק כדי להבעיר כבישים ולא יהרוס בסטות בשוק של חברון. הוא איש מנומס שבוערת בו אש: בדרכו שלו, הוא לא פחות רדיקלי מברית הבריונים של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. הוא מוביל את בנימין נתניהו לקצה.
היעד השני הוא השב"כ. על הכוונת גם הפעילות שלו לסיכול טרור יהודי וגם הפעילות לסיכול טרור ערבי. הרכב הקבינט והסמכויות שניתנו לבן-גביר בהסכם הקואליציוני מעמידים בספק את המעמד הנוכחי של הארגון בקביעת ההחלטות בממשלה בכל מה שנוגע למדיניות בשטחים, ואת המשך שיתוף הפעולה שלו עם המנגנונים הפלסטינים. יופעל לחץ לשינוי חוק שב"כ בדרך שתכפה על השירות, בניגוד לרצונו, לנהל חקירות פליליות במגזר הערבי. השרים החדשים ידרשו מדיניות חדשה כלפי מבצעי טרור ערבים. אחת הדרישות הראשונות תהיה הטלת עונשי מוות. אם ראש השב"כ יטען שזה לא מועיל, רק מזיק, הוא יוקע כשמאלן, כבוגד.
היעד השלישי הוא צה"ל. הרצי הלוי ייכנס לתפקיד הרמטכ"ל בתקופה מאתגרת במיוחד. מקורבים לנתניהו מדברים על כך שהוא חוזר לראשות הממשלה במטרה ברורה - להשמיד אחת ולתמיד את פרויקט הגרעין האיראני. ספק אם ניתן לעשות זאת; ספק אם נתניהו מתכוון באמת. הלקח מהניסיון הקודם, ב-2011, לא מבשר טובות. עם ממשלה כזאת לא מגיעים לטהרן; לכל היותר מגיעים להאג.
בינתיים, השיטור בשטחים קורע את צה"ל מבפנים. התקרית מסוף השבוע, שבה תועדו שני חיילי גבעתי בעימות עם פעילי שמאל בחברון, חייל אחד בריון, השני טמבל, היא קצה הקרחון. ההתמודדות עם האוכלוסייה האזרחית בשטחים, ערבים ויהודים, היא נזק מתמשך. הרטוריקה של שרי הממשלה החדשים מחמירה את הבעיה.
סמוטריץ': "בעזרת ה' תקום ממשלת ימין בימים הקרובים"
(צילום: ועידת החינוך הלאומית. מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומקור ראשון)
אני מניח שגם בתקופת הכהונה של הממשלה הנכנסת יעוטו חייבי גיוס על שירות ב-8200, בחיל האוויר, בחיל הים, ביחידות מיוחדות. אבל אם השירות בגבעתי, גולני, נח"ל ושריון אומר חודשים ארוכים של בט"ש ביצהר ובחברון ורדיפה אחר מיידי אבנים בקלנדיה - העניין בשירות קרבי יירד. לוחמים טובים לא ימהרו לחתום קבע. חשבו על גדי איזנקוט, בני גנץ, אפילו יואב גלנט. האם היו חותמים קבע בצבא שמעלה על נס מלחמה באזרחים? האם היו חולקים אוהל עם לוחמים שבן-גביר הוא האליל שלהם? כבר היום צבא העם הוא צבא חצי העם. צבא שבנוי על שבעת המנדטים של סמוטריץ' פלוס שבעת המנדטים של בן-גביר לא יהיה צבא העם ולא יהיה צבא מנצח. הוא יהיה צבא של ולדימיר פוטין.
נחום ברנעצילום: אלכס קולומויסקיהכול דיבורים, מרגיעים אנשים שמבינים בפוליטיקה. ברגע שהשרים החדשים יישבו על כסאות העור שלהם תאבונם יירד. הם יטבעו בקסמי התפקיד: חנופת הפקידים, גודל הפמליות, תשומת הלב, הכסף, הכוח, הנגישות לסודות המדינה. שים לב לאמירות המתונות שעולות מהראיונות עם בן-גביר; שים לב למה שאומרת אשתו. זכור מה אמרו על בגין כשעלה לשלטון; מה אמרו על שרון; מה אמרו על נפתלי בנט ויאיר לפיד. כל הבהלות התגלו כבהלות שווא. בסוף כל ממשלה כורעת מול אתגרי היום-יום שלה. נתניהו יודע את זה טוב מכולם: בשקט בשקט, כששותפיו החדשים לא בסביבה, הוא משמיע מסרים מרגיעים. וגם פרשניו מרגיעים: עכשיו הוא זקוק לקיצוניים כדי להיפטר מהמשפט שלו. אחר כך יזרוק אותם וילך למקום הטבעי שלו, למרכז.
בקואליציות קודמות מגוון הדעות היה נתון: היה קשה, לפעמים בלתי אפשרי, להקים ממשלה במעמד של צד אחד. הכבוד כלפי הממלכה גבר על הייצר האישי והפוליטי. הקואליציה הזאת שונה: היא נשענת על ציבור שחונך לפסול את הציבור בצד השני, ולתעב ולבזות את הממלכה. חברה מפולגת מולידה שלטון מפלג. כך בארה"ב; כך גם כאן. זה לא הזמן להירגע.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
