כנס הרצליה בשבוע שעבר הסתיים בהצלחה. כמיטב המסורת הגיעו אליו רבים והוא זכה לחשיפה רחבה. הנושאים המדיניים והביטחוניים הם לנצח מקדם משיכה והעיסוק בהם מייצר חדשות ומושך שימת לב ציבורית. הפעם נשמעו בו צלילים חריגים שבהם הבחינה אפילו אוזן בלתי מזוינת: דברי האזהרה החריפים שהשמיעו הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרון חליווה שהתייחסו לסכנה הנשקפת בכלל הגזרות המקיפות את ישראל.
הדיפלומטיה הציבורית החדשה מתנהלת בפומבי מעל גלי האתר, בטלוויזיה וברשתות החברתיות. היא דחקה את רגלי הדיפלומטיה השקטה, הסמויה מן העין, של העברת מסרים באמצעות שליחים בשיח שקט וענייני. זו עדיין מתקיימת, אבל בפרופיל נמוך. בשימוש בזירה הציבורית יש פוטנציאל מסוכן. הוא עלול לחרוג מעבר לגבולות של המסרים, לצאת משליטה ולהביא אפילו להידרדרות צבאית. באזור לוהט וחסר מעצורים כמו המזרח התיכון, שלעיתים קרובות שולטים בו רגשות נקם ויצרים, זאת לא אפשרות מופרכת.
אנחנו זוכרים עדיין איך התפתחה, להבדיל, מלחמת ששת הימים. החל מסגירת מצרי טיראן, דרך התלהבות אדירה שסחפה את הציבור והתקשורת במצרים ובעולם הערבי כולו, שרצו לשקם את הכבוד האבוד מ-56' ומ-48', ועד לתחושת האימה שהתפשטה בישראל והפעילה לחץ אדיר על הממשלה וצה"ל. השאר היסטוריה.
דברים שנאמרים מעל במה ציבורית נועדו לשמש בין השאר להרתעה. גם זאת אנו יודעים. אם אזהרות שקטות לא מסייעות, מעלים אותן לראש חוצות. כאשר מפקדי צה"ל מזהירים את חיזבאללה מפני "טעות שעלולה להוביל למלחמה גדולה", כדברי ראש אמ"ן, או "יש התפתחויות שליליות באופק שעלולות להביא לידי פעולה", לשון הרמטכ"ל, נזקפות הרבה אוזניים הכרויות למסרים מסוג זה בוושינגטון, בטהרן, בביירות ובעזה.
אבל אני סבור שההצהרות הללו היו מיועדות קודם כל לתצרוכת פנימית. הביתה. בכירי צה"ל – כולם צרובים בטראומת יום כיפור מיד ראשונה או בדיעבד – לא מסתפקים בישיבות הקבינט הביטחוני, שמתכנס לעיתים רחוקות, ואפילו לא בהתייעצויות לא-פורמליות, שמותר להניח שמתקיימות פה ושם. אפשר מאוד שהם חשים כי לא די בדברים שהם אומרים בחדרים הסגורים. הם עוקבים אחרי מהלכי הממשלה ופועלים לפיהם, אבל הם גם רואים כיצד האינטרסים המדיניים החיוניים של ישראל נפגעים, כיצד מהלכי ההפיכה המשטרית וההחלטות העוקבות אותה, כולל תקציב המדינה, פוגעות בסולידריות החברתית ובלכידות, שוחקות את הנכונות להתייצב ולשרת ומחלישים את ישראל. בצמרת צה"ל מאבחנים היטב את הלכי הרוח בין לובשי המדים, בדגש על המילואים. ולא רק: הם גם מודעים לפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל, ומעל לכל לסדקים הגלויים ביחסינו עם ארה"ב (כן, בנימין נתניהו עדיין לא הוזמן לבית הלבן).
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגההרכב האידיאולוגי של הקואליציה, החקיקה נגד ארגוני החברה האזרחית, שעלתה ואולי נגנזה, כמו עוד מהלכים ממשלתיים, יוצרים מתחים בינינו לבין מדינות דמוקרטיות. ישראל לא יכולה לצאת למערכה צבאית, כל שכן ארוכה, ללא לגיטימציה בינלאומית. כדאי שהשרים והח"כים שמרבים לזלזל במדינות העולם יפנימו ש"עם לבדד ישכון" אינה תוכנית עבודה מדינית. התמיכה בישראל מבוססת על ערכים משותפים ועל קרבה תרבותית.
החוסן הלאומי והתמיכה הבינלאומית הם מרכיבים חיוניים בביטחון. בצדק חוששים מפקדי הצבא וקברניטיה שהוא משחיקתו. כך נפגעת ההרתעה שעלולה לקלוע את ישראל לעימות צבאי שלא מרצונה רק מתוך הערכת חסר שלנו בידי אויבנו. לכן, הקולות שהושמעו בכנס הרצליה העידו שבכירי הצבא עושים את תפקידם על פי הכללים הדמוקרטיים. הסכנה שמילים יהפכו לטילים שרירה וקיימת, אבל היא עדיפה על פני שתיקה והתעלמות של מי שמופקדים על ביטחון ישראל ופועלים מתוך אחריות כבדה.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות בממשלה ה-36. לשעבר דובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
