הטרגדיה של הירי בשלושת החטופים מזכירה כי שכונת שג'אעיה בעזה היא מקום מקולל שבו איבדנו רבים מבנינו במשך שנים. זה לא מקרי. המקום בנוי בצפיפות שקשה לזהות בו מי אויב ומי משלנו. על אחת וכמה כאשר מתנהלים בו קרבות קשים, וכאשר המחבלים נוקטים בשיטות הונאה שונות כדי להתקרב לכוחותינו ולהתאבד עליהם או לפגוע בהם מטווח אפס.
למחבלים בשג'אעיה כעת אין לאן לברוח, והם משתדלים להתקרב ללוחמי צה"ל כדי לקחת כמה שיותר מהם יחד עמם לפני שהם נהרגים. זו הסיבה שאנשי הכוח הצה"לי שכנראה תפס עמדות בבית, נדרכו כשראו מרחוק שלוש דמויות של צעירים, נעות לכיוונם. הלוחמים הרימו משקפת, ואף שיש להניח שהבחינו שהשלושה אינם חמושים - אלו לא היו ילדים או נערים שמתקדמים בהתמדה לעברם ומקצרים טווח. הקלע של הכוח כיוון, ירה ופגע שלוש פעמים. אולי היה עוד מישהו שעזר לו.
הקרבות בשג'אעיה התנהלו סביב הכוח, ומתנהלים גם כעת. המג"ד שמוצב בגזרה ניהל קרבות כל היום ולכן הוא ואנשיו לא התפנו עד שעות הערב לתחקיר יסודי של האירוע הטרגי. עם זאת, ידוע שישנן שיטות לטפל במקרים שבהם כוח נתקל באנשים שנראים כמחבלים אבל אינם חמושים: לעצור אותם במרחק של יותר מ-100 מטרים, לדרוש מהם להתפשט ולוודא שאינם נושאים על גופם מטעני נפץ. בתחקיר ייבדק למה הכוח לא ביצע נוהל מעצר חשוד כזה.
יחד עם זאת, על סמך ניסיון רב שנים ומהיכרות קרובה עם השטח, ניתן להעריך שזאת הייתה ככל הנראה טעות טרגית של לוחמינו ולא קלות דעת, פזיזות ואצבע קלה על ההדק.
נראה שיותם חיים, סאמר אל-טלאלקה ואלון שמריז ז"ל, הצליחו לברוח מהמחבלים, שאולי נטשו אותם ונמלטו בעצמם כדי שחיילי צה"ל לא ישיגו אותם. השלושה שמצאו את עצמם מחוץ לשבי הלכו בשטח שבו מתנהלת לחימה.
ידוע שאנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי פיזרו את החטופים בין בתים ומשפחות, וכדי שהמודיעין הישראלי לא יגלה את מקומם הניעו אותם ממקום למקום לעיתים תכופות. ייתכן שיש עוד חטופים שמוחזקים בצפון הרצועה בשכונות שג'אעיה וג'באליה, ולכן אסור שהמקרה הטראגי מהיום יישנה. צה"ל כבר חידד את הוראות הפתיחה באש לכוחות בשטח כדי שיגלו משנה ערנות וזהירות דווקא בזמן הקריטי הזה, שבו המחבלים צריכים לבחור בין מוות לכניעה.
בסיפור הזה אין רעים וטובים, זהו ביש מזל אסוני ששדה הקרב האורבני מועד לו.