על רקע הפשיעה הגואה בחברה הערבית אישרה השבוע הממשלה הצעת חוק עוסקת בהרחבת הסמכות לערוך חיפוש ללא צו. המשמעות שלה, אלא אם תשונה בדיונים בוועדות הכנסת, היא שהמשטרה תוכל לבצע חיפושים במקרים שבהם יש חשד סביר שבמקום נמצא חפץ שיכול לשמש ראייה לעבירה מסוג פשע חמור, והחיפוש המיידי נדרש כדי למנוע פגיעה או העלמה שלה. על פניו מדובר בתיקון חשוב ומהותי לטיפול בפשיעה המשתוללת ברחובות, אלא שכותרות לחוד ותוכן לחוד.
אין ספק שיש עליה בפשיעה, בעוצמת האלימות שלה ובמספר כלי הנשק הבלתי חוקיים בחברה הערבית, והתחושה היא שאכן מדובר בתופעה רוחבית שמחייבת טיפול יסודי ונחוש. אך מה בין התיקון המבוקש לבין התועלת שניתן להפיק ממנה לצורך טיפול בתופעת האחזקה והשימוש הבלתי-חוקי בנשק?
כבר כיום קיימת בחוק סמכות לערוך חיפוש בכל מקום שבו "יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע או שפשע בוצע שם זה מקרוב". כלומר, לשוטר מותר לערוך חיפוש, ללא צו, אם יש חשד שמתרחש במקום כלשהו פשע (בזמן אמת) או שהתרחש שם פשע (בעבר הקרוב מאוד – שעות ספורות בדרך כלל).
הפרקטיקה של בקשת "הקלות" לעבודת המשטרה במסווה של תופעות חברתיות אינה חדשה. בשנות ה-80 ביקשה המשטרה (וקיבלה) הסמכה מהמחוקק לערוך חיפוש בשדה תעופה ללא קיומו של חשד סביר
מכאן שהתכלית שמנסה המדינה להשיג, באמצעות הסמכויות שהיא מבקשת להוסיף למשטרה, כבר אפשרית על פי החוק הקיים. הלוא החזקת נשק לא חוקי היא עבירת פשע שמקימה עילת חיפוש ללא צו. כבר כיום, אם המשטרה חושדת שבבית מסוים יש נשק (על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לשאלה מהו חשד סביר), היא יכולה להיכנס למקום, לחפש ולהחרים אותו אם אכן ימצא כזה. הרי החזקת נשק לא חוקי היא עבירה שמתקיימת בהווה. כל הזמן. עד שהמחזיק כבר לא מחזיק בנשק.
אם כך, מדוע מבקשת המדינה להרחיב את סמכויות החיפוש לצורך טיפול בפשיעה הגואה? מתקבל הרושם שנעשה כאן שימוש ציני במצב הפשיעה בחברה הערבית, בלחץ הציבורי שעולה מהשטח ובפאניקה של חברי הכנסת והממשלה, כדי להקל על המשטרה את העבודה תחת מסווה של צורך בכלי אכיפה ספציפיים.
הפרקטיקה של בקשת "הקלות" לעבודת המשטרה במסווה של תופעות חברתיות היא לא חדשה. בשנות ה-80 ביקשה המשטרה (וקיבלה) הסמכה מהמחוקק לערוך חיפוש בשדה תעופה ללא קיומו של חשד סביר, לצורך מניעת הברחות של סמים. זאת חרף העובדה שהיו לה כלים מספיק טובים לאתר מבריחי סמים גם על בסיס קיומו של חשד – בין אם באמצעות מידע מודיעיני ובין באמצעות שימוש בכלבי גישוש. הסיבה לכך הייתה פשוטה: יותר קל ונוח לערוך חיפוש אחר סמים ללא קיומו של חשד סביר.
אז מה התיקון שאותו מבקשת הממשלה לערוך? בין השורות היא למעשה מבקשת לאפשר למשטרה לחפש ראיות ללא צורך בצו חיפוש. שימו לב: לא בהכרח לחפש *כלי נשק*, אלא ראיות. ואלה יכולות להיות ראיות אצל כל אחד ובעקבות חשד לכל עבירה.
עו''ד עומר בלליכיום אין למשטרה סמכות לחפש ראיות ללא צו, לא משנה באיזו עבירה, ועיקר הבקשות לעריכת חיפושים בצו נוגעות לצורך לאתר ראיות. ברגע שההגבלה הזו תוסר, למשטרה תהיה סמכות לערוך חיפושים ללא קיומו של צו בכל מקרה של חשד לעבירות פשע חמור. הסמכה שכזו עלולה ליצור מדרון חלקלק ושימוש מופרז ולא מרוסן בסמכויות.
המצב היום במשטרה קשה. כוח האדם, שממילא חסר, שחוק. מורגש באופן כללי שהמערכת נמצאת בתפקוד לא תקין. אבל הוספת סמכויות ללא ריסון לא תפתור את בעיית הפשיעה והאלימות. הוספת שוטרים וניידות (והרבה מהם) דווקא כן עשויה להועיל.
- עומר בללי הוא עורך דין פלילי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
