ביקור הרמטכ''ל אביב כוכבי בבסיס צאלים
(צילום: רועי עידן)
אירועי השבועות האחרונים ונסיבות נפילתו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל בגבול עזה, הציפו ויכוח טעון סביב מעמד הלוחם והשפעתו על החוסן הלאומי. אך אחרי שנים של שקט בטחוני יחסי, סימני השאלה בנושא יכולים להגיע גם מכיוון אחר, עמוק מתחת לפני השטח, בתוך הצבא.
הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, מסרב להתראיין מאז תחילת כהונתו, בניגוד לשני קודמיו, אף שחלפו כבר שנתיים ושמונה חודשים (מתוך ארבע שנים) מאז שנכנס ללשכתו בקומה ה-14 בקריה. הוא כריזמטי, רהוט ומשכנע יותר מרמטכ"לים קודמים, ועדיין נדמה שבחר לא להסתבך עם שאלות קשות מול המצלמה, ולשמור מרחק של ביטחון מסוגיות טעונות, בעיקר במגע הנפיץ שבין צבא לחברה.
6 צפייה בגלריה
"אין סיבה להכניס כוחות למשימות שהערך שאתה מקבל מהן הוא לא מספיק באמצעות תמרון"
(צילום: רועי עידן)
בעידן הפייק ניוז, דחיפת צה"ל לשדה הפוליטי (ע"ע סוגיות כמו פרשת אלאור אזריה ופרויקט הטנקיסטיות) וניצול פרשות כאובות כירי המתועד על לוחם מג"ב בגבול הרצועה, אפשר להבין את כוכבי, שהבין מהר שערכי הממלכתיות נרמסים לעיתים על-ידי חוגים פוליטיים כדי לגרוף עוד הון או לצבור לייקים.
כוכבי: "אם מצליחים לפגוע בו-זמנית ב-13 בכירי מערך ייצור הרקטות בתקיפה מנגד - אין שום סיבה להכניס חטיבה לתוך השטח"
לצד אלו, הרמטכ"ל ספג לאחרונה ביקורת מתוך מג"דים ומח"טים בצבא, שמערערים את אתוס הלוחם מכיוון נוסף: גם בהזדמנות היחידה שהייתה עד כה בכהונתו, לפני שלושה חודשים, הוא נמנע מלשלוח כוחות קרקעיים, ולו למבצעים מוגבלים בקרבת הגבול, כדי להגדיל בצורה ניכרת את כמות הרוגי חמאס והג'יהאד האיסלאמי במבצע שומר החומות. לוחמי החי"ר והשריון, מצוידים בנגמ"שי נמ"ר ובטנקי המרכבה הממוגנים והקטלניים ביותר, שוב נשארו בשטחי ההיערכות או בכוננות בשטחי האימונים בדרום.
בשיחה נדירה מול מצלמת ynet, הרמטכ"ל כוכבי משיב לביקורות. "בין מבצע קדש ב-1956 ל-1967 לא הייתה שום מלחמה גדולה או מבצע גדול אלא 11 שנים ללא תמרון מסיבי או פעולה לכיבוש שטח. אותו דבר לגבי המציאות עכשיו", הוא קובע. "אנחנו לא מודדים הצלחה של מבצע לפי מתי נכנס תמרון. זה לא מעניין. אנחנו צבא של מדינה, ולמדינה יש יעדים ומשימות והיא מגדירה לעצמה איזה הישגים היא רוצה ובאיזה מבצע".
הרמטכ"ל נשמע נחוש חרף ההזדמנות שניתנה לו להוכיח את הערך החשוב שטבע בעצמו: הקטלניות, מדידת מפקד הגדוד או החטיבה בכמות האבידות שיסב לאויב. לדברי כוכבי, "השאלה היא איך עומדים ביעדים בדרך הכי טובה, לדוגמה אם מצליחים להשמיד חמש פעמים בתוך התת-קרקע את בכירי מחבלי חמאס, ובאחד המקרים לפגוע ב-13 מהם, בו זמנית ב-13 בכירי מערך ייצור הרקטות, בתקיפה מנגד - על בסיס מודיעין מדויק כי עדיף לעשות זאת כך - אין שום סיבה להכניס חטיבה שלמה לתוך השטח. כוחות החטיבה אמנם ישמידו את כל ה-13 מחבלים הללו (אם הם לא יברחו) ומהצד השני המחיר יכול להיות כבד. אז למה? למה? אם אפשר לעשות זאת בדרך מתוחכמת ומפתיעה ובמחיר הרבה יותר נמוך אז בוודאי שעדיף שזו תהיה הדרך".
הלווייתו של בראל חדריה שמואלי ז"ל
(צילום: יריב כץ, רועי רובינשטיין )
ברקע גישתו של כוכבי, שדומה למדיניות קודמיו ולזו של הדרג המדיני, אפשר למצוא את הנראטיב השנוי במחלוקת שהשתרש בחברה הישראלית: הפרט, ה"אני" חשוב יותר, ואם מדובר בחייל אז ערכו גדול יותר משל אזרח, כשמדובר בפגיעה קטלנית של מחבלים. לוחמים הפכו בחברה ל"ילדים של כולנו", ולוחם שנהרג מירי של מחבל בזמן שחצץ בגופו בין מתפרעים עזתים לאזרחי קיבוץ נחל עוז, מעורר סערה ציבורית גדולה כאילו אין זה מתפקידו להסתכן ולמלא משימה זו.
ועדיין, כוכבי מתעקש להבטיח שישראל לא תהסס לעשות מה שלא עשתה יותר מעשור - להפעיל כוחות קרקעיים מול חמאס או נגד חיזבאללה: "היקפי המשימות שלנו בעזה ובלבנון ביעדים עם מטרות הרבה יותר נרחבות יהיו כאלה שיחייבו אותנו להכניס לשטח גדודים וחטיבות, והם יהיו חייבים להיות מצוידים עם יותר אמצעי לחימה ותצפית, וזה מה שאנו עושים עכשיו: מילאנו בשנה האחרונה את הגדודים הסדירים באמצעי הלחימה והציוד שהיו חסרים להם. את הכוח הזה נפעיל במקום שיהיה נכון, ואז יהיו להם אש ומודיעין שהאויב לא פגש בעבר".
את הסבריו לשאלת הפעלת הכוחות הקרקעיים נתן גם בכנס מפקדי גדודים וחטיבות שקיים לאחר "שומר החומות", שם לפי פרסום של טל לב-רם הטיחו בו הקצינים לא מעט חששות על האמון שנסדק בכוחות היבשה, שנותרים מאחור פעם אחר פעם: "אמרתי להם – הפעלת כוח עושים לעולם בחרדת קודש, בין אם כוח אווירי, ימי או יבשתי. ההישגים שקבענו לעצמנו להשיג בשומר החומות לא הצריכו תמרון קרקעי. אתה לא מטיל תמרון לשדה הקרב אם לא צריך, לא בשביל המורל ולא עבור המוטיבציה. אתה מפעיל כוח רק כנגזרת של המשימה שקבעת לעצמך.
"יהיו מבצעים, ואנחנו נערכים אליהם, שבהם אנחנו מתכננים כניסה קרקעית נרחבת, גם בעזה וגם בצפון. למשימות הללו אתה חייב תמרון חזק ולכן הגדלנו בשנה האחרונה את היקפי החימושים היבשתיים באופן משמעותי, ואת בעלי התפקידים לחשיפת ותקיפת האויב, בגדודים ובפלוגות. רק בשנה האחרונה הכשרנו כ-200 לוחמים מש"קי תקיפה לרמת הפלוגה. זה לא היה אף פעם, וזה ליום פקודה, שבו נבין שזה משרת את יעדי מדינת ישראל. אין סיבה להכניס כוחות למשימות שהערך שאתה מקבל מהן הוא לא מספיק באמצעות תמרון".
אנחנו פוגשים את הרמטכ"ל בשיאה של סערת מותו של שמואלי בבסיס צדדי וקטן של מחנות צאלים. בעבר הוא שימש להכשרות נהיגה מבצעית. לפני כשני עשורים הועתק הבסיס למחנה אחר, וצה"ל הפך את מבניו הנטושים ל"שכונה עזתית": רחוב עירוני שניתן להסתער עליו באש חיה, כמתקן מאולתר ללחימה בשטח בנוי. הקירות המחוררים למכביר, המשקופים המרוסקים וההרס הרב מעידים עד כמה אימונים נעשו במתקן, לעיתים היו אלה אותם לוחמים וקצינים ש"חרשו" עליו פעמים רבות.
הפעם אלה לוחמי היחידה הרב-ממדית החדשה יחסית, "רפאים", הבייבי של כוכבי: לוחמי אוויר לצד לוחמים מיחידות העילית, מסיירות צה"ל ומגדודי השריון ויחידות האיסוף, קובצו ליחידת ניסויים מבצעיים לפיתוח אמצעים חדישים וקידום טכניקות לחימה מתקדמות לשדה הקרב המודרני. המטרה: צוות קרב פלוגתי משולב יבצע משימות בהיקפים שיועדו בעבר לצוות גדודי או חטיבתי. במילים אחרות - 30 לוחמים יכבשו יעד ויעמדו במשימה שקיבלו פעם 300 לוחמים, ויעשו זאת מהר יותר וקטלני יותר, עם מעט נפגעים – אם בכלל.
השיטה: שימוש בטכנולוגיות והטלת חימושים קטנים ובהיקפים אדירים שהופכים את ההסתערות לסרט עתידני, למשחק מחשב שטרם תוכנן. המבחן: מיצוי האמצעים הללו להכרזה על מבצעיותם, רכישתם והכי חשוב – הפצתם מחנות הבוטיק הקטנה הזו לצבא הגדול, לחטיבות ולגדודים.
"היחידה הזו כבר השתתפה בשומר החומות ובפעילות מבצעית בצפון, והוכיחה יכולות של סגירות מעגל מהירות, עם מגוון חימושים", אומר לנו הרמטכ"ל. נראה שהקצינים הצעירים של היחידה, מותשים מהתרגיל בחום הכבד, עדיין עם הראש ביחידתם הקודמת, אגוז למשל או גדוד השריון, מתקשים בינתיים לקלוט היכן נחתו ומדוע.
הרמטכ"ל מבטיח להם בשיחה: "אי אפשר להילחם באויב הנוכחי בשיטות של העבר. האויב כיום מוטמע יותר ומבוזר. גזרנו על עצמנו השתנות ובקפיצה גדולה, כשלב העניין הוא הגברת חשיפת האויב ותקיפתו, עם יתרון התחבולה. תקיפה בחזקת 10. אתם הקטר של צה"ל – בונים את ה-F-135 הבא, ולא את ה-F-36 הבא. אתם מייצרים כאן לא את טנק מרכבה סימן 6 אלא את סימן 10 ולא את סטי"ל 6 אלא סטי"ל 66.
"הטלנו עליכם לפתח שיטות לחימה מדויקות לפגיעה מדויקת ולא סטטיסטית, בקצב מבצעים הרבה יותר גבוה. אתם תהפכו את כל יכולות האש מהיבשה, מהים ומהאוויר עבור היבשה, עם הסנסורים הרבים לגילוי האויב, לתזמורת - וכבר היום זה מופץ לצה"ל, עם הפיכת שמונה פלוגות מסייעת ראשונות לפלוגות חשיפה-תקיפה".
קצין אומר לרמטכ"ל: "זה נכון שהאמצעים האלה משפרים את היכולות שלנו, אבל חלקם כבר מחליפים את הפעולה של הבנאדם. זו נקודה רגישה אצלנו ומשפיעה על אתוס הלוחם שבקצה. וזה יחלחל לכל הצבא"
אבל אליה וקוץ בה. כוכבי לא פחד לטבוע את המושג והתפקיד החדש "לוחם טכנולוגי", שסודק את אתוס החי"רניק שמסתער קדימה לקרבות פנים מול פנים עם האויב. במהלך ההסתערות הוא נעצר לעיתים ליד הלוחמים המיוזעים, ומאחד מהמפקדים הצעירים הוא שומע שהכוחות השמידו כבר 35% מהאויב, בטרם החלו ב"טיהור" המבנים שבהם הוא מסתתר.
"תכננתי עם הפלגה שלי להסתער ולכבוש את מרחבי האויב אבל בסוף לא הייתי צריך להגיע לשם, כי יתר הפלגות איתרו מרחוק והשמידו את התשתיות", אומר לרמטכ"ל אחד הקצינים. "זה שונה ממה שהיה לנו בגולני, בגדוד, שהיינו מגיעים עם הנמ"רים ומתנפצים על האויב".
קצין אחר נשמע ביקורתי יותר: "זה נכון שהאמצעים האלה משפרים את היכולות שלנו, אבל חלקם כבר מחליפים את הפעולה של הבנאדם. זו נקודה רגישה אצלנו ומשפיעה על אתוס הלוחם שבקצה. וזה יחלחל לכל הצבא. כלומר הכי אפקטיבי זה לא בהכרח שניכנס לחדר ונפתח זיג (פתח זוויתי, מושג בלחימה בשטח בנוי - י"ז) מהדלת. ללוחמים קשה להתחבר לזה וקשה להם להבין, כי זה כל האתוס שגדלנו עליו - איך אני הולך מקדימה ונמצא בחוד".
הרמטכ"ל מזכיר את סצנת החרב מול האקדח מסרטי אינדיאנה ג'ונס, ומשיב: "תשאל אותם אם הם מעדיפים להיות בצד של החרב או בצד של האקדח. אין סיבה לאחוז בחרב אם יש לך אקדח שהוא יעיל יותר, לטווח גדול יותר ופוגע יותר. המבחן הוא בקצב השמדת האויב, שלילת יכולותיו תוך שמירת כוחותינו. עם שילוב של אמצעי ושיטות לחימה חדשניים – זה מה שצריך לעשות.
"הרי כיום שמטוס קרב תוקף ליד דמשק הוא יכול לעמוד מעל הכינרת ולשגר חימוש שמגיע ל-40-30 מייל ממנו, ואחרי כל אלה – עדיין אנחנו בשדה הקרב, ונדרשת בו רגל מסיימת שתיכנס לסמטאות ותילחם בחדרים. הרגע בו תגידו ללוחמים שלכם קדימה להסתער ולכבוש את רב הקומות שמולכם – יגיע. בדרך לשם פשוט תפגעו ביותר אויב".
הרמטכ"ל עונה: "הרי כיום שמטוס קרב תוקף ליד דמשק הוא יכול לעמוד מעל הכינרת ולשגר חימוש שמגיע ל-40-30 מייל ממנו, ואחרי כל אלה – עדיין אנחנו בשדה הקרב, ונדרשת בו רגל מסיימת שתיכנס לסמטאות ותילחם בחדרים".
בימ"חים של אוגדת מילואים המיועדת ללחימה בעזה ובסיסה הוא חלק ממחנה צאלים, הכשירות של האמצעים, הכלים והיכולות רחוקה מ-100%, והגאדג'טים מיחידת "רפאים" נראים כמדע בדיוני
כמה ק"מ בודדים בקו אווירי מהתרגיל עמוס הטאבלטים, הרובוטים ולהקות הרחפנים הגדולים, המציאות אחרת לגמרי. בימ"חים של אוגדת מילואים המיועדת ללחימה בעזה ובסיסה הוא חלק ממחנה צאלים, הכשירות של האמצעים, הכלים והיכולות רחוקה מ-100%, והגאדג'טים מיחידת "רפאים" נראים כמדע בדיוני. תוסיפו לכך שחיקה במוכנות לוחמי המילואים שכמעט ולא התאמנו בשנים האחרונות, ותבינו עד כמה גדל הפער בין הגדודים הסדירים למילואים.
כוכבי מבין את בעיית האמון שנוצרה, ומבטיח שהתקציב החדש, שלא אושר בכלל מאז תחילת כהונתו בשל המשבר הפוליטי, יחזיר את כוחות המילואים למסילת האימונים השנתיים, בהיקפים גדולים יותר. "הכפלנו את היקף האימונים למילואים בשנה האחרונה ופתחנו עבורם מתקן אימון ייחודי שמעלה דרמטית את כשירות לחימת הפרט", הוא אומר, "אנחנו מעבירים את מפקדות חטיבות המילואים תרגילים סימולטיביים, שמאתגרים יותר את המפקדים, לצד התרגילים בשטח". בשנתיים האחרונות הוקדמו גם יחידות מודיעין-מטרות אחוריות לחטיבות המילואים, שילוו אותן בהכנות השגרה למלחמה וגם תוך כדי לחימה, ברגע האמת.
פורסם לראשונה: 13:58, 06.09.21
