לשר החוץ יאיר לפיד הייתה בעיה: אילו היה מציע לקיים את מפגש הפסגה בירושלים, שרי החוץ הערבים לא היו באים. בחירה בתל אביב או באילת הייתה מושכת עליו ביקורת מימין ומזמינה הפגנות למיניהן. הפתרון שמצא - שדה בוקר - הוא הברקה ענקית. אני מקווה שהשרים יתייצבו לתצלום משותף לצד הקבר של דוד ופולה בן-גוריון, כשהקניון העמוק של נחל צין נשקף מאחוריהם. התצלום הוא המסר: גם נגב, גם בן-גוריון, גם קונצנזוס לאומי וגם נוף בראשיתי, אופייני לאזור שישראל מבקשת להתחבר אליו. מוקדם לדעת אם המפגש יהיה היסטורי. התצלום יהיה.
הפסגה היא אירוע אחד. אירוע דרמטי לא פחות הוא המאבק על הנכונות האמריקנית להוציא את משמרות המהפכה האיראניים מרשימת ארגוני הטרור. אני לומד ממקורותיי שהנושא לא הוכרע. על רקע המחאה הישראלית והסעודית והביקורת בקונגרס האמריקני, המשלחת האמריקנית למשא ומתן נסוגה, לפחות טקטית, מהנכונות שלה להכשיר את משמרות המהפכה. הכדור נמצא כרגע במגרש האיראני. הסיכוי הוא 50%, לכאן או לכאן. תשובה תהיה כנראה רק לאחר תום הנורוז, חג ראש השנה האיראני.
השיחות עם שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן הבהירו נקודה נוספת: הממשל האמריקני סומך עכשיו את שתי ידיו על מעמדו של ראש הממשלה נפתלי בנט כמתווך במלחמה באוקראינה. הוא קצין הקישור הטוב ביותר שיש להם כרגע. הביקורת על ההתחמקות של ישראל מיישום חלק מהסנקציות לא מטרידה את הממשל: הוא רוצה בהמשך התיווך.
מפגשי פסגה בין ישראל למדינות הסוניות היו בעבר, ובדרג בכיר יותר משרי חוץ. במרץ 1996 התכנסה בשארם א-שייח "ועידת עושי השלום", שמטרתה האמיתית הייתה לסייע לשמעון פרס בבחירות. ההצלחה, כידוע, לא הייתה גדולה. ביוני 2003 התקיימה פסגת עקבה, שמטרתה הייתה לסייע לאריאל שרון לבלום את האינתיפאדה השנייה. בנובמבר 2007 התכנסה ועידת אנאפוליס, שמטרתה הייתה לתת רוח גבית למשא ומתן בין אהוד אולמרט לאבו מאזן.
הפלסטינים לא הוזמנו לשדה בוקר ולא יככבו בסדר היום. מבחינת בנט ולפיד זאת בשורה טובה. אבל כמו שלמדנו אמש, לסוגיה הפלסטינית יש דרך משלה, בדר"כ אלימה, לכפות את עצמה על המציאות
בשלושת המפגשים היה לנשיאי ארה"ב תפקיד מרכזי - בראשון לביל קלינטון, בשני ובשלישי לג'ורג' בוש. בשלושתם הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מילא תפקיד מרכזי. שלושתם התקיימו מחוץ למדינת ישראל. על אדמת ישראל, מלכים ונשיאים התכנסו בפומבי רק בהלוויות - קודם יצחק רבין, אחר כך פרס.
זאת אחת הבשורות החיוביות במפגש היום: ישראל איננה פילגש ואיננה אורחת לרגע. היא שודרגה למעמד של שותף גלוי. קבלתה כבר לא מותנית בחסות אמריקנית. להפך: שר החוץ האמריקני הוא האורח שלה.
בשורה חיובית נוספת היא ההחלטה של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי לצרף למפגש את שר החוץ שלו, סאמח שוכרי. מצרים מבקשת להצטרף לתהליך שמקורו בהסכמי אברהם. זה חשוב לה מטעמים כלכליים - היא צמאה להשקעות של האמירויות וישראל בכלכלה המצרית - וגם מטעמים ביטחוניים ומדיניים. נכון שהסכם השלום עם מצרים קיים כבר 43 שנה, אבל הסכם הנורמליזציה עם מדינות המפרץ מפיח בו חיים חדשים.
(צילום: אלכס בוטרמן)
הבשורות החיוביות האלה נולדו מבשורות פחות חיוביות. קודם כל, ההסכם הממשמש ובא עם איראן. שנית, ההתרחקות של אמריקה מהאזור. החשש מאיראן גרעינית, ולא פחות מזה מאיראן חופשית מסנקציות, חזקה בכסף, מעודדת טרור, מקרב לישראל את המדינות הסוניות. ישראל לא יכולה לתת להן את מה שאמריקה יכולה לתת, אבל היא המדינה החזקה ביותר בחזית האנטי-איראנית, היא גשר לקונגרס ולדעת הקהל באמריקה, והעיקר - היא רוצה ומסוגלת לפגוע באיראן צבאית.
אל המהלך הזה יצטרפו בסוף, בדרך זו או אחרת, סעודיה וירדן. לא במקרה מיהרה ממשלת ישראל לגנות את התקפת הטילים האחרונה על סעודיה, פעולה של החות'ים בתימן. אשר לירדן, יש כרגע מתיחות בין המלך עבדאללה וממשלת בנט-לפיד. הצד הישראלי טוען שהמלך הגזים בציפיות. הביקור שלו אצל אבו מאזן אתמול לא הועיל ליחסים: רמאללה התייצבה מול שדה בוקר, כאופוזיציה לשדה בוקר.
נחום ברנעצילום: אלכס קולומויסקילתוך הסיפור הלא נוח הזה השתרבב המשבר בין גנץ ללפיד. גנץ ביקש להצטרף למפגש ברמאללה. לפיד הטיל וטו. בנט הצטרף ללפיד. העימות הזה הצטרף לעימות המיותר, אולי אפילו הילדותי, סביב הנסיעה של בנט וגנץ, כל אחד לחוד, להודו. במדינה מתוקנת גנץ היה צריך להיות היום בשדה בוקר, לדון בהתארגנות נגד איראן ובהיבטים ביטחוניים אחרים של היחסים עם המדינות הסוניות. הוא לא יהיה שם.
הפלסטינים לא הוזמנו לשדה בוקר, ולבד ממס שפתיים לא יככבו בסדר היום. מבחינת בנט ולפיד זאת בשורה טובה. אבל כמו שלמדנו אמש, לסוגיה הפלסטינית יש דרך משלה, בדרך כלל דרך אלימה, לכפות את עצמה על המציאות. הם לא ליד השולחן אבל הם בחדרה ובבאר שבע ובירושלים. לא רק הנוף השגיא של נחל צין - גם הטרור הוא חלק מהמזרח התיכון.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
