כמעט שלוש שנים עברו מאז הכריז נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ על משמרות המהפכה האסלאמית של איראן כעל ארגון טרור, וההחלטה חוזרת שוב לכותרות, הפעם במסגרת התקדמות המשא ומתן סביב הסכם הגרעין.
גורם המעורה בפרטי המשא ומתן אמר בשבוע שעבר לסוכנות הידיעות רויטרס כי ארה"ב שוקלת להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, אם איראן תרסן את פעילות הכוחות, כנדבך מרכזי במגעים להסכם גרעין.
השאלה המרכזית ששוב עולה, ברקע השיח המחודש בנושא, היא מהו אותו כוח המכונה "משמרות המהפכה", מה עושה זרוע העילית שלו "כוח קודס" שחולשת אל מחוץ לגבולות איראן, ומהי הפעילות הפסולה שהכניסה אותו לרשימה הלא-מכובדת של ארגוני הטרור העולמי?
כוח חזק יותר מהצבא האיראני
כשטראמפ חתם על הצו שמכניס את משמרות המהפכה לרשימת הטרור הוא אמר שהכוח משמש כאמצעי העיקרי של איראן בהנחיה ויישום מדיניות הטרור שלה בעולם, ובכך הוא לא טעה.
כוח משמרות המהפכה נחשב לאחת הזרועות החמושות של איראן, והוא נפרד מהצבא האיראני הרשמי. הכוח הוקם ב-1979, שנת המהפכה האסלאמית באיראן, על ידי מוביל המהפכה חומייני, כחלק מהמאמץ לשמור על הישגי המהפכה ושרידות שלטונו החדש. מה שהחל כגוף ממוסד פרו-מהפכני חדש, התפתח עם השנים לכדי צבא של ממש, יש שיגידו אף חזק ומשמעותי יותר מצבא איראן המקורי, כשבמסגרתו פועלים חילות אוויר, ים וקרקע וגם שירותי מודיעין נפרדים.
לאחר מותו של חומייני, ועלייתו לשלטון של המנהיג הנוכחי עלי חמינאי, המשיך מעמדם של משמרות המהפכה לעלות, ואלה החלו להיות מעורבים הרבה יותר בביצה הפוליטית הפנים-איראנית. הכוח של משמרות המהפכה נחשב לאחד המובילים ביותר באיראן, והוא אף שולט במרכיבים רבים בפוליטיקה המקומית. העומדים בראשות הארגון, והבכירים בו, נחשבים למקורבים מאוד למנהיג העליון.
למשמרות המהפכה יש זרועות רבות, והפעילות הארגונית מעורבת ללא כל ספק גם במציאות האיראנית היומיומית, מעבר לזו הפוליטית- צבאית. לכוח יש קשרים כלכליים ענפים בתוך איראן, שהושפעו לאורך השנים אף הם מהסנקציות ומהאתגרים שניצבו בדרכה של הרפובליקה האסלאמית.
במשך השנים משמרות המהפכה ביססו לעצמם מבנה יציב וברור, שקושר קשרים ובריתות עם מוקדי השפעה נוספים באיראן – הממסד הדתי, מוסדות השלטון, הצבא ושכבות באוכלוסייה. כל זאת לא היה מתאפשר אילולא הארגון היה מקבל באופן שוטף תקציב מהמדינה.
הפעילות השגרתית של משמרות המהפכה כוללת איתור והתמודדות עם מוקדי התנגדות פנימיים באיראן – בין אם מתנגדי משטר או בין אם בקרב מיעוטים, זאת לצד פעילות צבאית-ביטחונית שוטפת כמו כל כוח צבאי סדיר.
בין סוכן השטח חיזבאללה לאימונים בעיראק
עם זאת, בשונה מצבאות שגרתיים, למשמרות המהפכה ישנה זרוע אחת נוספת שמטרתה לקדם פעילות מחוץ לשטחי איראן. שמה של הזרוע הזאת לא זר לאוזן ישראלית ממוצעת – כוח קודס, על שמה של ירושלים, רמז ליעד העיקרי כנראה של הזרוע.
הזרוע פעילה כיום ברחבי המזרח התיכון, בעיקר במדינות הסהר השיעי – מאיראן, דרך עיראק וסוריה ועד ללבנון, וכן בתימן. כוח קודס, כך לאור חשיפות לאורך השנים, פועל כחלק מהמשימות של משמרות המהפכה גם בזירות נוספות מחוץ למזרח התיכון, והוא נחשב לאחת מיחידות העילית של משמרות המהפכה.
11 צפייה בגלריה
לוחמים של כוח קודס בתהלוכה באיראן. הזרוע שפועלת לקדם פעילות מחוץ לשטחי המדינה
(צילום: AP)
ליחידה משויכות לא מעט פעולות טרור נגד יעדים ישראליים ויהודיים בעולם, או ניסיונות לבצע פעולות כאלה, כחלק מהמערכה השקטה לכאורה בין ישראל ואיראן.
ישראל אינה היחידה שסובלת מפעילות הטרור הזאת שמופנית גם נגד ארה"ב ויתר בעלות בריתה במערב ובמזרח התיכון. אחת משיטות הפעולה של הזרוע, מעבר לפעילות מבצעית של אנשיה, זו הכוונה והפעלה של סוכני שטח בדמות ארגונים מקומיים.
הארגון המוכר ביותר כנראה שלהקמתו סייעה רבות איראן, באמצעות משמרות המהפכה וכוח קודס, הוא ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה, שהפך לכוח הדומיננטי ביותר בלבנון ולאחד הבולטים ביותר במזרח התיכון. את הקמת חיזבאללה ב-1982 קידמו בכוח קודס ביתר שאת, זאת מתוך מטרה שאנשיו יילחמו בישראל, שבאותן שנים פעלה בלבנון ואף החזיקה במשך שנים ארוכות שטחים נרחבים במדינה.
עד היום תוהים בישראל לגבי "שאלת הנאמנות" של חיזבאללה – האם הוא יותר ארגון פרוקסי של איראן או שמא יותר ארגון התנגדות לאומי-לבנוני? התשובות חלוקות ביותר. גם אם חיזבאללה נחשב ארגון עצמאי בסופו של דבר ובעל מערכת קבלת החלטות מבוססת אסטרטגיה פנים-לבנונית, הרי שהמובילים אותו לא שוכחים לרגע מהיכן מגיע התקציב השוטף והקבוע שלו.
על פי ההערכות, איראן מעבירה לחיזבאללה כ-700 מיליון דולר מדי שנה. גם בימים שבהם איראן פעלה תחת סנקציות קשות ביותר היא המשיכה לאורך כל הדרך להזרים כספים לארגוני הטרור שמזוהים עמה, ואין ספק שהיא מצפה לתמורה על כך.
חיזבאללה אינו בודד ברשימה. אליו מצטרפים עוד עשרות ארגונים ומיליציות שפועלים בעיקר בעיראק, בסוריה, בתימן וגם בשטחים הפלסטיניים. הזירה העיראקית נחשבת כשדה אימונים ותיק עבור משמרות המהפכה וזרועותיה, עוד מימי מלחמת איראן-עיראק, וסיפקה לכוחות הלוחמים הזדמנות לצבור קרדיט ציבורי ובעיקר פוליטי.
11 צפייה בגלריה
מיליציה פרו-איראנית בעיראק. הזירה העיראקית היא שדה אימונים ותיק עבור משמרות המהפכה וזרועותיה
(צילום: AP)
מאז איראן שומרת על נוכחות פיזית בעיראק, גם באמצעות שלוחים מטעמה. איראן, באמצעות משמרות המהפכה וזרוע כוח קודס, משמרת מערכת יחסים עם הממסד הדתי-שיעי בעיראק, שלא תמיד מתייצב לימינה, וגם עם אישים פוליטיים מובילים.
אחת הדוגמאות הבולטות למעורבות האיראנית בעיראק בשנים האחרונות היא הלחימה בארגון המדינה האסלאמית – דאעש. ארגון הטרור הסוני הרדיקלי כבש שטחים נרחבים בעיראק והאיראנים חששו מפני נפילה מוחלטת של שכנתם ממערב לידי הארגון, ובתגובה לכך החלו לתמוך במיליציות שיעיות מקומיות – בכסף ובאמצעי לחימה, כדי שאלה יוכלו להתמודד עם האיום הדאעשי ולבלום אותו. לאחר מכן הזרימה איראן לוחמים שכירי חרב, רובם שיעים מהמרחב המזרח-תיכוני, שיילחמו לצד המיליציות הכפופות לה, בעיקר בעיראק, אבל גם בסוריה.
במאמץ בינלאומי נדיר, גם אם לא משותף, ארגון דאעש נבלם ובשטח נותרו כל אותן מיליציות וארגונים שיעיים, רק שהפעם הם חזקים הרבה יותר מבעבר. אותם ארגונים נגסו באדמות מדינה, פרסו מחסומים והקימו בסיסים, זאת כביכול באישור צבא עיראק והממשלה המקומית. אחת לכמה זמן הם מבצעים תקיפות נגד כוחות אמריקנים שפועלים במדינה.
דרך ארוכה להפחתת השפעת איראן על סוריה
שכנתה של עיראק, סוריה, זוכה גם היא לבחישה איראנית לא מבוטלת. נשיא סוריה, הרודן בשאר אסד, שטבח בבני עמו במלחמת האזרחים העקובה מדם, השיג את שרידות שלטונו בעיקר בזכות ההתגייסות של רוסיה לצדו, אולם גם לאיראן יש קרדיט רב בכל הנוגע להישארותו על כס השלטון, ושוב, באמצעות זרועות משמרות המהפכה.
לסוריה הוזרמו לוחמים רבים, תקציבים וכלי נשק לטובת מיליציות שנלחמו לצד צבא המשטר הסורי, ו-11 שנים אחרי שפרצה מלחמת האזרחים השקט היחסי שורר ברוב חלקי המדינה. עם זאת, אותן מיליציות שמוכוונות על ידי איראן, יחד עם חיזבאללה ואנשי כוח קודס, ממשיכות להתבסס ברחבי סוריה במטרה לקדם פעילות עוינת ישירה נגד ישראל.
איראן מחזיקה בבסיסי כטב"מים ומחסני נשק, ומגייסת מקומיים בסוריה לטובת המהלך הרחב יותר שמטרתו לאיים על קיומה של ישראל, או לכל הפחות לאתגר אותה מזירה נוספת. החשיבות של סוריה מבחינת האיראנים היא שמירה על ציר פתוח ורציף מטהרן לביירות.
לנשיא אסד אין את היכולת להחליט לבדו על הוצאת האיראנים מהזירה הסורית, וגם הרוסים, בעלי הבית האמיתיים, לא מראים כל כוונה לעשות זאת, על אף שהם מאפשרים לישראל לפעול נגד ההתבססות האיראנית במדינה, כך על פי דיווחים.
ההתקרבות של אסד בחודשים האחרונים למדינות המפרץ, וההיפתחות מחדש של העולם הערבי לסוריה, יכולות להפחית במידה מסוימת את ההשפעה האיראנית בסוריה, אך הדרך לשם עוד רחוקה.
רק בסוף השבוע שעבר ביקר אסד באיחוד האמירויות ונפגש עם בכירים, בהם יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד, ושליט דובאי, מוחמד בן ראשד. בהודעת הסיכום של הפגישה אמנם לא הוזכרה איראן, אך ניתן להניח שטהרן ובחישתה במדינות האזור עלו על השולחן.
קריאת ההשכמה האחרונה מסעודיה
איחוד האמירויות, יחד עם שכנתה סעודיה, סובלות אף הן מהטרור האיראני, שמתבטא במתקפות של טילים בליסטיים וכטב"מים מתימן. המורדים החות'ים שבתימן שולטים בבירה צנעא ונלחמים מאז 2015 בקואליציה העברית בהובלת סעודיה, ששואפת להשיב את השליטה במדינה לידי הממשלה המקורית.
איראן והקשר למורדים החות'ים בתימן
החות'ים נתמכים באופן שוטף בידי איראן, וזוכים לסיוע בדמות אמצעי לחימה והדרכה של אנשי משמרות המהפכה. דיווחים שפורסמו לאורך השנים ברשתות תקשורת פרו-סעודיות האשימו את איראן בתמיכה בחות'ים, מה שרק מעצים את היקפי הלחימה בתימן, שכבר זכתה לתואר הלא מכובד בכלל – "האסון ההומניטרי הגדול בעולם".
שמה של איראן הוזכר בימים האחרונים בהודעה של משרד החוץ הסעודי, שהזהיר מפני פגיעה ביכולת הממלכה הערבית לספק נפט וגז לשווקים העולמיים בשל המתקפות החוזרות ונשנות של החות'ים. בישיבתה השבועית הפצירה ממשלת סעודיה כי על הקהילה הבינלאומית להפנים היטב את הסכנה שבהמשך אספקת הנשק האיראני לחות'ים בתימן.
ניתן להסיק מכך שאם הסעודים מגיעים למצב שבו הם מזהירים את העולם מפני פגיעה באספקת האנרגיה לשווקים, זוהי באמת קריאת ההשכמה האחרונה. הכלכלה הסעודית מבוססת על ייצוא נפט וגז ואין להם שום כוונה לפגוע בהכנסות במכוון.
גם ביתר מדינות המפרץ רואים באיראן איום ברור, וחוששים מאוד מהתחזקות של איראן וזרועותיה, ברקע החתימה על הסכם גרעין חדש שיסיר מעל טהרן את הסנקציות הקיימות. כבר שנים שהמנהיגים הערבים מגנים מעל כל במה את התערבותה של איראן בענייני מדינותיהם, וכעת, לאור הדיווחים על התקדמות ממשית בשיחות בווינה, החשש במרחב הולך וגובר.
ההזנחה האמריקנית - והמחיר
אין חדש בכך שישנה נסיגה מסוימת בביטחון שנותנות מדינות ערב בארה"ב בשל יציאתה ההדרגתית אך הממושכת מהאזור, וניתן לומר שמערכת היחסים בין וושינגטון ובעלות בריתה ההיסטוריות במזרח התיכון ידעה תקופות טובות יותר.
הממשל האמריקני הקודם בראשות טראמפ נקט גם הוא במדיניות של נסיגה אמריקנית ממוקדי הכוח במזרח התיכון, אך במקביל דאג לתחזק את הקשרים עם בעלות הברית ונמנע מביקורת על המדיניות שלהן בעיקר בהיבטים של זכויות אדם וחירויות האזרח.
טראמפ בביקורו בסעודיה בתחילת הכהונה
נזכיר, נסיעתו הראשונה של טראמפ מחוץ לשטחי ארה"ב כנשיא הייתה למזרח התיכון והתחילה בסעודיה, שם זכה לקבלת פנים מרשימה ביותר. נשיא ארה"ב הנוכחי, ג'ו ביידן, השמיע עוד טרם נכנס לתפקיד ביקורת על ההתנהלות של חלק ממדינות ערב ומנהיגיהן והקרירות של ממשלו מולן מורגשת ביותר.
כעת, בימים של משבר עולמי בשל המלחמה באוקראינה, ממשל ביידן מצפה מידידותיו במזרח התיכון להתייצב לצד ארה"ב, אולם הן לא ממהרות לעשות זאת. בין אם מתוך רצון "להעניש" את ביידן על מדיניותו או בין אם מצורך אסטרטגי לשמור על ניטרליות מול רוסיה, שרק מעמיקה את חדירתה למרחב.
העיתון האמריקני "וול סטריט ג'ורנל" דיווח בתחילת החודש כי בממשל ביידן ניסו לארגן שיחות טלפון בין הנשיא למנהיגים בפועל של סעודיה ואיחוד האמירויות – יורשי העצר מוחמד בן סלמאן ומוחמד בן זאיד, אולם המאמץ העלה חרס. ביידן זקוק למדינות המפרץ, שמחזיקות במפתח לקביעת מחירי האנרגיה, אך אלה מפנות לו כתף קרה.
בשתי המדינות נשמעת יותר ויותר ביקורת כלפי ארה"ב, שהתעלמה מהבקשה להכניס את החות'ים בתימן, שהגבירו בשבועות האחרונים את התקיפות נגד המדינות, לרשימת ארגוני הטרור. סביר להניח שהמשבר ביחסים יבוא על פתרונו בשלב כזה או אחר, אבל הוא מציף משקעים רבים שהצטברו, שייתכן שיגברו אם איראן תצא מורווחת משיחות הגרעין בווינה ותביא להסרת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור.
ההזנחה העקבית של הצירים מול סעודיה, האמירויות, מצרים ומדינות נוספות מצד ביידן נותנת אותותיה. כשמצד שני הן צופות בחבר החדש-ישן אמיר קטאר, תמים בן חמד, מתקבל בחום בוושינגטון.
מדינות המפרץ, שחשות מופקרות מול האיום האיראני, לא ממתינות ומציגות גמישות רבה בכל הנוגע להידברות עם שלל השחקנים באזור. על כך יכולים להעיד הביקור של הרמטכ"ל כוכבי בבחריין, כמו גם הפסגה המשולשת בשארם א-שייח בהשתתפות נשיא מצרים א-סיסי, ראש הממשלה בנט, ויורש העצר האמירותי בן זאיד. ידיעות בתקשורת הערבית טענו כי מאחורי הפסגה נרקם מאמץ רציני לבנות מעין ברית אזורית, בהשתתפות ישראל, שתתאם עמדות ותפעל מול האיום האיראני.
11 צפייה בגלריה
הפסגה המשולשת בשארם א-שייח. מאמץ רציני לבנות ברית אזורית מול האיום האיראני
(צילום: לשכת נשיא מצרים)
לא רק פעילות צבאית, גם הפצת אידיאולוגיה
פעילות הטרור והבחישה של איראן בנעשה במדינות האזור לא נועדו רק לשם מטרות צבאיות, אלא גם לשם הפצת אידיאולוגיה שלמה המבוססת על עקרונות המהפכה האסלאמית של חומייני מ-1979. באמצעות אותם כוחות של משמרות המהפכה וכוח קודס, דרך הארגונים המקומיים, איראן מקבלת נגישות לציבורים נרחבים במזרח התיכון, וכך מגדילה את היקף ההשפעה שלה.
ההזדהות של אותם ציבורים במדינות הערביות, האסלאמיות ובכלל, עם עקרונות המהפכה האסלאמית והרצון לייצר כוח פאן-מוסלמי חזק מקרבים אותם לאיראן, וכך המדינה גם זוכה לתמיכה עקיפה בקידום האינטרסים האחרים שלה.
בחריין לדוגמה היא מדינה בעלת שלטון מוסלמי-סוני, אך רוב האוכלוסייה היא מוסלמית-שיעית, ומאמצי ההשפעה של איראן על אותה אוכלוסיית רוב מטרידה מאוד את השלטון.
11 צפייה בגלריה
עצרת לציון הקמת חמאס. אמנם משתייכים לזרם הסוני, אבל איראן עדיין תומכת בהם כלכלית ומשתמשת בהם ככלי נגד ישראל
(צילום: EPA)
גם ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשם חמאס והג'יהאד האסאלמי, משויכים לזרם הסוני באסלאם, אולם הדבר לא מפריע לאיראן לתמוך בהם כלכלית כדי לקרבם אל האידיאולוגיה שלה ולהשתמש בהם ככלי נגד ישראל.
הדמות הבולטת ביותר כנראה במשמרות המהפכה עבור הציבור הישראלי, ובעולם בכלל, היא קאסם סולימאני. מפקד כוח קודס שחוסל ב-3 בינואר 2020 בתקיפה אווירית אמריקנית בנמל התעופה בבגדד, יחד עם סגן מפקד ארגון הגג של המיליציות השיעיות בעיראק.
סולימאני היה נחשב לדמות דומיננטית ביותר, בעלת השפעה רבה על הפעילות האיראנית במזרח התיכון, ונכח בלא מעט זירות לחימה בשנים האחרונות. על מעמדו ניתן להבין גם מדבריו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שמרבה לפאר ולשבח אותו על פועלו.
לאחר מותו של סולימאני הצהיר נסראללה שהתחיל "שלב חדש" באזור. יתרה מכך, תמונותיו נישאו בערים ערביות רבות – מביירות ועד לעזה, עדות לכוח ולהשפעה שהיו לו, ושעדיין נמצא אצל הארגון אותו הוביל במשך עשורים. סולימאני הוא גם דוגמה למנהיג צבאי, איש משמרות המהפכה, שבאמצעות פעילותו מחוץ לאיראן הוא צבר גם הון פוליטי ופופולריות משמעותית בקרב אזרחי המדינה.
במשך עשורים בנתה איראן כוח צבאי אדיר ממדים, בעל זרועות שונות ומגוונות שנפרסות לאורך כל המזרח התיכון ואף מעבר לו. זרוע שמטילה אימה בבירות ערביות ושמעסיקה ביטחונית את ישראל, אולי יותר מכל, תוך שימוש באמצעים רבים ומגוונים וללא התפשרות גם על שיטות טרור בסיסיות לחלוטין.
בכל נקודה שבה מעורבת איראן במזרח התיכון יש כאוס, רעב והרס, וכל אלה נמשכים לאורך שנים ללא כל יכולת להיחלץ. רק תחשבו על התמונה הראשונה שעולה בראשכם כשאתם חושבים על סוריה, עיראק או תימן.
לא סתם הדיווח על המחשבה בארה"ב להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור עוררה תגובות פומביות נזעמות וחריגות מצד בכירים בישראל. אפשר להניח שהוא גם הגביר את תחושת הייאוש והדאגה במדינות המפרץ והמרחב הערבי מהמדיניות האמריקנית.
מעבר לסמליות שבהכרזה על משמרות המהפכה כארגון טרור, יש לכך כאמור גם משמעות בשטח בדמות פגיעה כלכלית ומורלית, גם אם היא מוגבלת. אפילו בתקופות קשות של סנקציות ומשבר כלכלי, איראן המשיכה להעביר כספים למשמרות המהפכה מתוך מניעים אידיאולוגיים ולא נרתעה. כך שלא ברור מה גורם לאמריקנים לחשוב שדווקא הענקת פרס כזה אכן תגרום להם לבלום את חתירתם תחת מדינות האזור.
