דובר צה"ל התיר הערב (יום ראשון) לפרסום כי סמל שלום מנחם, בן 21 מבית אל, הוא ההרוג השמיני באסון הנמר"ה ברפיח. בנוסף הותר לפרסום כי סמ"ר צור אברהם, בן 22 ממודיעין-מכבים רעות ששירת בנח"ל, נפל ברפיח מוקדם יותר היום במהלך פעילות לאיתור פירי מנהרות.
1 צפייה בגלריה
סמל שלום מנחם ז"ל סמ"ר צור אברהם ז"ל
סמל שלום מנחם ז"ל סמ"ר צור אברהם ז"ל
מימין לשמאל: סמל שלום מנחם וסמ"ר צור אברהם
(צילום: דובר צה"ל )
סמ"ר אברהם נפל במהלך פעילות של כוח סיירת נח"ל שיצא לאתר פירי מנהרות של חמאס. במהלך הסריקות הכוח נתקל בפיר ממולכד, שהתפוצץ והביא למותו של אברהם. באותו אירוע נפצע באורח קשה קצין לוחם במילואים, שמשמש כחוקר שטח ביחידה 504. הוא פונה לבית החולים ומשפחתו עודכנה.
אסון הנמ"רה אירע אתמול סמוך לשעה 5:15 לפנות בוקר בדרום הרצועה, כאשר כוח הנדסה סיים את הפעילות שלו והיה בדרך ל"נקודת שהייה" - בית שנכבש ובו שוהים כוחות. בדרך לאותה נקודה אירע פיצוץ גדול בנמ"ר ההנדסה, "ככל הנראה מאמצעי חבלה שהוטמן במרחב או כתוצאה מירי של טיל נגד טנקים", לדברי דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, שהדגיש אמש כי "בעקבות תקרית קשה זו צוות מומחים של משרד הביטחון וצה"ל יבחן את הרכב המשוריין ואת כל פרטי האירוע עד שנגיע לממצאים".
שלום מנחם, בן 21 מהיישוב בית אל, היה לוחם בהנדסה קרבית ותלמיד ישיבת ההסדר "שעלבים", שם למד יחד עם יקיר לוי ואליהו משה צימבליסט. הוא הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות. "הצער בלתי נתפס. נפל כגיבור במלחמה על קיומנו. ליבנו עם אובדנה הכבד מכל של משפחתו", ספד לו ראש המועצה שי אלון.
שלום נלחם במשך חמישה חודשים ברצועה. "תושבי בית אל מבכים על נפילתו של שלום מנחם הי"ד באסון הנגמ"ש ברפיח, לוחם הנדסה קרבית, בן בכור ליהודה ותמר, אח תאום לאחיו - לוחם גבעתי, ולעוד 6 אחים ואחיות", ספד ראש המועצה. הוא הוסיף: "משפחת מנחם היא משפחה שורשית בבית אל. שלום הוא דור שלישי ביישוב, נכד לסעדיה יבל"ח ומרים ז"ל שרעבי ממקימי היישוב ובן למשפחה מופלאה, מלאת יראת שמיים, תעצומות נפש ואמונה. שלום היה אדם מופנם, שקט וצנוע, נעים הליכות וטוב עם הבריות כולם. היה לו אור בעיניים ונשמה ענקית אשר יחסרו לנו רבות. 'הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו'".
רבו מישיבת שעלבים, הרב זכריה רבינוביץ', ספד: "שלום אהב את עבודת ה', הוא ידע את שזו האמת ואהב את הישיבה והסביבה שלו. הוא תמיד היה קשור לעזרה ולקידום העניינים בישיבה. הוא עשה הכול בטבעיות, בלבביות, בפשטות מאוד גדולה. הוא היה פשוט חמד, מאיר פנים ומחייך. כשחזר מעזה הוא היה נחוש ועם רוח של גבורה".