תגובתו המבטלת של שר החוץ אלי כהן לדו"ח שבו מזהירים גורמים מקצועיים במשרדו מפגיעה של המהפכה המשפטית במעמדה הבינלאומי של ישראל, מצטרפת לאמירות קודמות דומות מצד בכירים אחרים. הגם שלכאורה אין קשר, דבריהם מזכירים לי הרצאה קצרה על התפתחות הטכנולוגיה שראיתי במקרה ברשת. בתחילתה הקרין המרצה תמונות של שני פריטים שמתאימים לכף יד אנושית: הראשון מכונה בפי ארכיאולוגים אבן יד, שהייתה בשימוש אבותינו במשך אלפי שנים ושימשה לפעולות כמו חיתוך וחפירה. לצידה הוא הציג חיישן תנועה למחשב, המכונה "עכבר". שני הפריטים דומים בצורתם ובגודלם, אולם בזה נגמר הדמיון (ומתחילות מחשבותיי).
אדם אחד ייצר אבן יד מחומר גלם אחד, והוא היה זה שהשתמש בה. הכנתה דרשה שעות, וסביר שבעליה שמר עליה מכל משמר. לעומתו, סביר שאין בעולם אדם שמסוגל לייצר לבדו עכבר למחשב. במכשיר הקטן הזה, שעולה עשרות שקלים וניתן בקלות להחלפה, יש מרכיבים רבים, ממגוון חומרי גלם, שנוצרו במפעלים שונים: פלסטיק ומתכת, צבעים, אלקטרוניקה ועוד. תחשבו רק על המילים: המלל על אריזת הקרטון שונה מהוראות השימוש המודפסות על נייר, והכל דורש כתיבה, עריכה ותרגום. הודות לעמלם של אלפי אנשים ברחבי העולם, מתאפשר לי להקליד את המסמך הזה.
ומה עניין המכשירים למצבנו? ובכן, לצערי יש סימנים שישראל נוהגת כאותו אב קדמון שמסתדר לבד, רק הוא והאבן שלו. חברה בינלאומית שמדרגת כלכלות בעולם מורידה את תחזית דירוג האשראי של ישראל? ראש הממשלה ושר האוצר מגיבים שהכותבים לא מבינים. במשרד החוץ מכינים דו"ח שלפיו מאז הקמת הממשלה הנוכחית נפגע מעמדנו בעולם? השר לא מקבל את המסקנות, אף שהן ברורות לכל מי שמעיין בכותרות עיתונים. יש נושאים ביטחוניים בוערים? על שר הביטחון יואב גלנט נאסר לפגוש עמיתים בארה"ב. בוושינגטון מושמעת ביקורת מצד מנהיגים נוכח מה שהם רואים כאיום על ערכינו המשותפים? נבחרינו משיבים שמוטב שארה"ב תתעסק בענייניה, ובכל מקרה נוכל להסתדר בלעדיה. האיחוד האירופי מציין את חגו? ישראל שולחת לאירוע את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, סדין אדום עבור המארגנים.
מי יודע לבנות עכבר למחשב:
זכותה של כל ישות – אדם ומשפחה, חברה ומדינה – להחליט מה טוב לה ולפעול בהתאם, כל עוד אינה פוגעת בזולת. אבל הצד השני של הזכות לעצמאות היא נשיאה בתוצאות: אני יכולה לחצות את הכביש באור אדום, אך עלול להיות לכך מחיר.
אין צורך להרחיב על היחסים המיוחדים של ישראל עם ארה"ב, לרבות הביליונים שמגיעים אלינו מדי שנה, נשק מתקדם שמסופק בקביעות ותמיכה ייחודית בזירה הבינלאומית. אשר לאירופה אציין רק שהיא שותפת הסחר הגדולה ביותר שלנו. יותר משליש העסקאות של ישראל מתנהלות מולה: אנחנו מוכרים לה סחורה שמכניסה כסף, ישירות או בעקיפין, לכיסים של כל אחד מאתנו, וקונים ממנה מה שאין ביכולתנו לייצר או יותר משתלם לייבא.
אפשר להחליט שאין לנו צורך בנ"ל. שמעתי שאומרים שעלינו לדבוק בעקרונותינו גם במחיר ירידה ברמת החיים, אבל רמת חיים לא מסתכמת רק במה שנתפס כמותרות. מסעדה סגורה פירושה יותר מובטלים ופחות מסים. כתוצאה מכך יהיו פחות שוטרים, סל הבריאות יקטן, תורים לרופאים יתארכו, כיתות יצופפו, יהיה יותר קשה לקבל מלגה ולמצוא עבודה, ופחות אוטובוסים ייסעו על כבישים שיישארו משובשים.
טובה הרצלובחזרה לעכבר שלי, תוצר של שיתוף פעולה חוצה גבולות. כדי שמהנדסים (וטייסי קרב ומדעניות ומתכנתים ורופאות ולוחמי אש ושפיות) יצליחו - ואם אפשר גם יצטיינו - לתועלת עצמם ולרווחת הכלל, עליהם לקיים קשר הדדי מפרה עם עמיתיהם בעולם. באף תחום לא מתקדמים לבד. אפשר לכל היותר לדרוך במקום, ובקצב השינויים בימינו מדובר בנסיגה. פעוט בן שנתיים שצורח "לבד!" לא באמת יכול, ומבוגר אחראי (יש לנו כזה?) אמור להעמיד במקומם ילד שקובע "לא תחליטו עליי" כמו גם מתבגר שסיסמתו היא "לא תגידו לי מה לעשות".
אנחנו מדינה ריבונית, ועלינו להתנהל בדרך שטובה לנו, כולל, אם צריך, לחצות ברמזור אדום. מביך לשמוע ביקורת, בוודאי כשהיא פומבית. אך ראוי לפעול מתבונה ולא מעלבון, לשקול עדיפויות ולשקלל את התוצאות של הדרך שנבחר. האם פנינו לעצמאות המוחלטת הגלומה בייצור אבן יד יקרה תוך התעלמות מאזהרות? או שאנו חותרים לעודד רצון טוב, כזה שמקדם שיתוף פעולה רחב ומועיל? ההחלטה בידינו.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
